עו"ד טלי גוטליב, מומחית למשפט פלילי, לא מופתעת משום דבר. גוטליב, שהייתה בכל הסרטים, מכירה היטב את מי שמתמחים במשפטי שדה. היא לא התרגשה מהכותרות הגדולות שסיפרו על "12 ישראלים שאנסו תיירת בריטית בקפריסין", כשם שהיא אינה מתרשמת מהכותרות שבישרו ש"ההר הוליד עכבר", וכל החשודים השתחררו מהמעצר.
מי שתפס את מקומם של הצעירים הישראלים בבית המעצר היא התיירת הבריטית, שהגישה תלונת סרק וחשודה עכשיו ע"י משטרת קפריסין במסירת עדות כוזבת, שהביאה למעצרם של הצעירים הישראלים. התיירת, שקיימה יחסי מין בהסכמה, זעמה ונפגעה בצדק, אחרי שהתברר לה שהיא צולמה בניגוד לרצונה, כשהיא מקיימת יחסי מין עם הצעירים הישראלים, ולכן היא החליטה להגיש תלונה על אונס.
הצילומים שהמשטרה טענה שפרסומם עלול לשבש את החקירה, ולפגוע פגיעה קשה בפרטיותה של התיירת הבריטית שטפו את הרשת, ולמרבה ההפתעה הם עדות מצולמת, שמעידה שהתיירת קיימה יחסי מין בהסכמה מלאה.
מי שהדליף את הצילומים ביצע מהלך טקטי שיש בו פגיעה בלתי נסבלת בפרטיותה של המתלוננת, אבל את המדליף לא עניינה פרטיותה, אלא רק רצון להוכיח שטענתה היא טענת סרק ושהצעירים הישראלים לא אנסו אותה.
גוטליב, עורכת דין אמיצה שלא דופקת חשבון, שמעה על שחרורם של הנערים החשודים והזדרזה לכתוב בדף הפייסבוק שלה: "זוכרים שאמרתי שוב ושוב להימנע ממשפט שדה? זוכרים שאמרתי שזה יכול לקרות לכל אחד"? והוסיפה: "אין מצב. מה אומר לכם, הרי אתם כבר החלטתם שאין מצב שהיא תסכים לאורגיה, אין מצב. למה? כי אתם יודעים מה הכי טוב, מה נערה בת 19 צריכה לרצות, אתם יודעים הכי טוב מה נכון לה. אתם תליתם 12 נערים ישראלים בכיכר העיר, וגם אותי יפת נפש שכמוני. איכס".
עו"ד גוטליב כבר נתקלה בעבר בלקוח שהואשם באונס שהתוודה בפניה במילים: "אני רמאי, אבל לא אנס". היא קראה ביסודיות את חומר החקירה, האמינה ללקוח, לחצה על הפרקליטות להגיע איתה להסדר טיעון, שבו הלקוח יורשע בעבירת מרמה אבל יזוכה מעבירת אונס. הפרקליטות השתכנעה וחתמה על הסדר טיעון, אבל עו"ד שייצג את המתלוננות לא הסכים להסדר, עתר לבג"ץ והפסיד. בית המשפט העליון דחה את התביעה, והשאיר את הסדר הטיעון על-כנו. גוטליב נהגה כלפי עמיתה שהפסיד את התביעה בנדיבות של מנצחים, ונמנעה מלפרסם את שמו.
גם שמם של הצעירים שהיו שותפים למעשה החמור בקפריסין לא פורסם. הם נהנים מחזקת החפות. בסרטוני ווידאו שצולמו בקפריסין לאחר שחרורם הם נראים מניחים כיפה על ראשם, מודים לאלוהים ופוצחים בריקודים.
הניסיון לקשור את שחרורם מהמאסר לדת ומסורת דוחה בדיוק כמו המעשה שהם היו שותפים לו.