מרות שנראה היה כי למפ"ם הקטנה יש "אלטרנטיבה" מדינית למפ"אי היו תוצאות בחירות קיץ 1955 מכה קשה עבורה
▪ ▪ ▪
|
המתח בין מפא"י למפ"ם עלה מאוד לקראת קיץ 1955. מפ"ם עשתה מאמץ לצאת מהקיבוצים המבוססים שלה ולהתמודד עם הקהלים הגדולים יותר, הנוטים למפא"י, כמו למשל הפועלים תושבי הערים הגדולות והעולים החדשים. לשם כך גייסה כל מפלגה את כל אמצעי ההסברה שעמדו לרשותה כמו הדיונים בכנסת, ראיונות ברדיו, העיתון היומי, מפגשי תרבות, טיולים ועוד. למרות שנראה היה כי למפ"ם הקטנה יש "אלטרנטיבה" מדינית למפ"אי היו תוצאות בחירות קיץ 1955 מכה קשה עבורה: מפא"י זכתה עם דב"ג בראש ב-40 ח"כים; מפם עם מאיר יערי בראשה - 9 ח"כים; אחדות העבודה עם טבנקין בראש - 10 ח"כים. כזכור מפ"ם המאוחדת הגיעה בתחילת הדרך "ובימי הזוהר שלה" ל-19 מנדטים בבחירות לכנסת הראשונה אך מעמדה נחלש לאחר שבשנת 1954 פרשה ממנה "אחדות העבודה". בתום מערכת הבחירות החליטה מפ"ם עם כוחה הקטן להיכנס לראשונה לקואליציה עם בן-גוריון. אולם היחסים הקורקטיים שוב הוחרפו וכבר ב-1958 נעצר חבר קיבוץ שער העמקים וחבר מרכז מפ"ם אהרון כהן כמרגל סובייטי. מכאן ואילך הלכו והתחדדו יחסי המפלגות עקב פרשיות שלא כאן המקום לדון בהן.
|
|
|
|
|
|
לאחר מספר חודשים הופיעה ב"השבוע" ידיעה על חידוש הלהקה וקריאה לבחינות למועמדים נוספים ואכן, הלהקה הוקמה מחדש על-ידי החטיבה הצעירה של מפ"ם בתל אביב. | |
|
|
|
מה הייתה תוכנית ההופעות? כמה ואילו שירים הושרו? מי חיבר את המילים? כל אלה הם בגדר נעלם
▪ ▪ ▪
|
במפ"ם שאפו לרכז את כל הכוחות על-מנת לשמור על מקומה של המפלגה בממשלה שתקום. הלהקה נתמכה על-ידי מחלקת ההסברה של המפלגה. את הפרטים הבאים שאבתי ממאמרה של ד"ר חגית מטרס מהאוניברסיטה העברית שפורסם בזמנו באתר "זמרשת". המארגן והבמאי והדמות המרכזית בתחילת דרכה היה ארנון תמיר (פישמן) מקיבוץ הזורע, ובחדר האוכל של קיבוץ זה, שהיה אז בבנייה, נערכו החזרות. להצגה, שהייתה פוליטית באופיה ובתוכן שיריה, הוחלט לקרוא בשם עכשווי: "זהירות הכובע בוער" לפי הפתגם העממי "על ראש הגנב בוער הכובע" המתורגם מיידיש. על כך העיר מרדכי בנטוב שנכח בהצגת הלהקה בחולון: "רצוי להסביר את הביטוי ליוצאי ארצות המזרח ולילידי הארץ שאינם דוברים שפה זו". הלהקה הופיעה באספות בחירות על גבי משאית אשר נסעה ברחבי הארץ לצד הנואמים שהיו מבחירי המפלגה. לגבי המשתתפים, אשר כפי שצוין "אינם אמנים מקצועיים", היו ההופעות בגדר "שליחות פוליטית תוך הסברה ותעמולה". ביניהם היו: וילי מנירים (אמן פנטומימה), גבריאלה אורן מגן שמואל (רקדנית מהשורה הראשונה), שלמה חבר משער העמקים, מיכל רביץ מקיבוץ ברעם, יצחק יהלום מבית אלפא, יענקלה שרייבר ואחרים. גבריאלה הזכירה את ההופעה שלה ושל וילי ב"משל הכידון והמחט" כאשר יצחק יהלום הקריא ברקע את המילים. החומר המודפס שמצאה החוקרת מטרס אודות הלהקה מועט ביותר (ברובו בארכיון גבעת חביבה), אך הוא מבליט את הצלחתה הרבה בכל הקהלים לפניהם הופיעה: "בכל שכונה, מעברה, מושבה... גלי צחוק, מחיאות כפיים סוערות". מה הייתה תוכנית ההופעות? כמה ואילו שירים הושרו? מי חיבר את המילים? כל אלה הם בגדר נעלם. כארכיונאית מוסמכת חרשה מטרס את החומר שנאסף בגבעת חביבה ופנתה בעל פה לקיבוצים השונים, אך את שלא נשמר בזמנו קשה למצוא היום, כמו גם את הסיפורים והתיעוד עצמו. היא הצליחה לאסוף שישה שירים (מילים ומנגינות): שיר הטיפה (טיפה של שחיתות); רומנסה על אחדות העבודה; בלדה על הנגב; פזמון המעברות; כבוד השר ( דוד בן-גוריון) ופזמון (שיר) הפנקס א'. אחרי הבחירות התפרקה הלהקה וחבריה חזרו איש איש לקיבוצו ולעבודתו. אלא שלאחר מספר חודשים הופיעה ב"השבוע" ידיעה על חידוש הלהקה וקריאה לבחינות למועמדים נוספים ואכן, הלהקה הוקמה מחדש על-ידי החטיבה הצעירה של מפ"ם בתל אביב. החזרות נערכו בבית הקיבוץ הארצי. התוכנית שנקראה "ישיבת או"ם" נכתבה ובוימה על-ידי יצחק גרי (עמיר). בלהקה היו 13 חברים, ביניהם ליאור ייני וכנראה כישרונות נוספים. הלהקה הופיעה בסניפים ובקיבוצים ויש להניח שגם בכנסים של המפלגה במשך כשנה ויותר.
|
הטקסט קובע כי בסופו של דבר לא יצא כלום מהחלוציות של "הזקן"; הנער לא הלך אחריו, וצריפו הריק שהותיר, נשאר רכוש להשכרה בקיבוץ הדרומי
▪ ▪ ▪
|
בתוכנית הלהקה משנת 1955 (בהקשר לבחירות בקיץ אותה שנה) שנקראה "זהירות, הכובע בוער", בוצע השיר "בלדה לנגב" שכל מטרתו הייתה לעקוץ וללגלג על מפא"י ובן-גוריון: "רבות שוררנו על הנגב, אך משירינו לא נרפה/דורות ציפינו לו מנגד, היום הוא לנו מצפה./ ארצות ערב לוטשות לו עין, האו"ם שולח משקיפים - / זאב ירדן ותן מצרים מסתננים בו, משסים.// פזמון חוזר: "הנגב מצפה למים ומקווה ליום יבוא או.../ חלוץ אמת יבנה לו בית אשר כבש לו בקרבות או// "מומחים ניסו לשלוח שתיל דוגמה חיה של התנדבות/ בשיטפון אשר בנחל שטפו, חלפו והתנדפו/ הציע כן, אל נתביישה כאן להושיב את הפושעים/ ענו מתשע תשע תשע: הם גם אצלנו עוד דרושים//...פזמון חוזר. אך בא היום יצאה תגבורת לשדה בוקר, נוסף עוד צריף/ גדוד צלמים וקול תזמורת ליוו את סבא של יריב.../תמהו מאוד ערבות הנגב האם באמת אם בלצון?/ הנכדים עלו לרגל, לראות סבם נוהג בצאן,// פזמון חוזר...// הנכדים עלו לרגל, הצאן נתן עצמו לגזוז, הייתה בצורת אז בנגב אך בקריה שתו גזוז./ וכדרכה של הלגנדה, הסב חזר - נפסק השיר,/ עיקר השיר, "ההפי אנד" הוא בשדה בוקר יש צריף להשכיר/ פזמון חוזר...//. בצמוד למילות השיר המצוי באתר "זמרשת" מצוין שם כי כותב המילים לא ידוע, מחבר הלחן אף הוא לא ידוע. הפזמון תקף את מפא"י ומנהיגה בנושאים שהיו במחלוקת באותה תקופה בין מפא"י למפ"ם. בראש וראשונה הואשמה מפא"י כי הנגב ושדה בוקר שימשו עבורה כסות "לחלוציות" במקום להשקיע בקיבוצי השומר הצעיר והתנועות האחרות בכל חלקי הארץ; הפזמון מגחך על אופן הצגתו הפתטית של בן-גוריון "כרועה צאן" בשדה בוקר, בסופו של דבר. הטקסט קובע כי בסופו של דבר לא יצא כלום מהחלוציות של "הזקן"; הנער לא הלך אחריו, וצריפו הריק שהותיר, נשאר רכוש להשכרה בקיבוץ הדרומי. עוד עקץ הפזמון את שיטת מפא"י לשלוח לערבה ולאילת "פושעים" ולא חלוצים (כגולים לארץ גלות) וכן את שיטת יישוב הנגב הנערכת אליבא דמפא"י לעיני המצלמות.
|
בשנת 1959 כתב העיתון במדור החטיבה הצעירה כי התוכנית האמנותית החדשה של הלהקה "הייתה מלבבת"
▪ ▪ ▪
|
באתר "עיתונות יהודית היסטורית" רוכזו המאמרים בהם הוזכרה הלהקה ותרומתה מבחינת העיתון למערכת הבחירות. כל למשל עד אמצע שנות החמישים, הוזכרה להקת הריקודים של מפ"ם שהורכבה מוותיקי החבורה שיצאה בזמנו לפסטיבל הנער הדמוקרטי בברית המועצות. בשנת 1955, שנת הבחירות, מוזכרת הלהקה יותר מ-120 פעם ולרוב מלווה בביקורות נלהבות. לאחר מכן המשיכה הלהקה ללוות את אספות העם של מפ"ם בשנים 1957 - 1965 אך לא תמיד בהרכב המקורי וכבר לא בסגנון "הלהקה הצבאית". בשנים אלה נאמר בעל המשמר על הלהקה כי היא "נכס יקר"; זוכה להצלחה יוצאת מהכלל"; "קוצרת תשואות"; "מעוררת גלי צחוק"; בשנת 1959 כתב העיתון במדור החטיבה הצעירה כי התוכנית האמנותית החדשה של הלהקה "הייתה מלבבת". הלהקה חידשה מדי פעם את הרפטואר וגייסה בעת הצורך אף במאים מקצועיים. בהקשר זה לא מצאה החוקרת פרטים נוספים על כך ובוודאי ונשמח לשמוע מי מהקוראים מרחיב בעניין.
|
|
יעקב ריפתין [צילום: טדי בראונר/לע"מ]
|
|
|
|
|
|
|
הלהקה משמיעה פזמון שעיקרו - מפא"י "שכחה" את העולים היושבים עדיין במעברות, ללא עבודה קבועה, ללא בית או שיכון ראוי ובמחסור מתמיד במזון עבור הילדים. | |
|
|
|
באסיפה אחרת בה הנואם המרכזי היה יעקב ריפתין מקיבוץ עין שמר נאמר "קורת רוח רבה העניקה להקת מפ"ם למשתתפי העצרת"
▪ ▪ ▪
|
הנה כמה דוגמאות לסוג הביקורות שהופיעו ב"על המשמר" בשנת הבחירות של 1955: "להקת מפ"ם בכרם התימנים... הופעתה של להקת מפ"ם בכרם התימנים גרמה לחוויה נעימה בקרב הקהל..". באסיפת עם אחרת נאמר: "התוכנית של להקת מפ"ם "הכובע בוער" מצטיינת באלמנטים שונים המגוונים יפה את הערב עמוס הנאומים". באסיפה אחרת בה הנואם המרכזי היה יעקב ריפתין מקיבוץ עין שמר נאמר "קורת רוח רבה העניקה להקת מפ"ם למשתתפי העצרת". במאבק על קולם של העולים החדשים שרה הלהקה פזמון על המצב במעברות ועל הסיכוי לעבור לשיכון או בפרוטקציה ובשוחד על-ידי מפא"י או ביושר בסיוע מפ"ם. להלן "פזמון המעברות" המאשש קביעות אלה מהתוכנית "הכובע בוער", מילים ולחן לא ידוע, הוצג בשנת 1955: "שנים סבלת במעברה שלך/ שנים זעקת בקול רם---/ אך בממשלה לא שמעו קולך,/ רק היום קולך נחוץ לממשלה.// פזמון: "קולך, קולך תיתן -/ תמכור בזיל הזול/ היום זוכרים אותך/ ביום הבחירות, ביום הבחירות,/ אתה יקר מכל, אתה יקר מכל.// כל יום שאל ילדי ומה נאכל מחר/ אין עבודה, היה עונה לי המזכיר/ ואם יש עבודה - רק בחצי שכר/ ביום הבחירות אסור זאת להזכיר./ פ.ח.../ שנים יוסף אני כאן/ איך הזמן עובר/ פחון קטן, ברוך השם ארבע קירות/ במשרד אומרים אל ייאוש חבר/ נבנה לך שיכון אחרי הבחירות...// פ.ח.../ על כל הסבל למפא"י תגיד תודה/ ביום הבחירות עליך לזכור/ פרוטקציה שיכון וגם עבודה/ לכן תדע ודאי,/ את מי צריך לבחור// רק מ"ם/ כי זאת מפ"ם/ מפ"ם תדאג לעם/ תדאג לכל אדם/ ביום הבחירות ביום הבחירות,/ הצביעו רק מפ"ם, הצביעו/ רק מ"ם!!!.// במקרה זה, הלהקה משמיעה פזמון שעיקרו - מפא"י "שכחה" את העולים היושבים עדיין במעברות, ללא עבודה קבועה, ללא בית או שיכון ראוי ובמחסור מתמיד במזון עבור הילדים. מתי נזכרה מפא"י בעולים - בדיוק ביום הבחירות (פעם בארבע שנים) מבקשת את קולם, כלומר "משתמשת וזורקת". דומה כי באספות הבחירות הגדולות אליהן הוזמנו העולים - ביקורת זו על מפא"י מצאה חן בעיניהם על-אף שידעו שמפ"ם הקטנה, המסוגרת בקיבוציה, והמורחקת ממוקדי ההכרעה והתקציב, בודאי שלא תוכל לפתור טוב יותר שאלה זו.
|
מבחינה פוליטית אין ספק שהלהקה שירתה את מטרות המפלגה בעיקר בבחירות 1955 שהיו תחרות עם מפא"י על לב העולים החדשים (פזמון המעברות)
▪ ▪ ▪
|
על סמך מספר פזמונים שבמרשתת ניתן לבחון את פעילותה של הלהקה מכמה היבטים. בהיבט המקצועי - על-אף שהייתה רחוקה מהיכולות המוסיקליות והתאטרליות של הלהקות הצבאיות בכל זאת הציגה על רמה יחסית טובה בעיקר בשל העובדה שחבריה המרכזיים היו בעלי ניסיון ממפעלי תרבות ופסטיבלים קודמים וכן מתחושת השליחות שליוותה את הופעתם. כך למשל איש הפנטומימה ווילי מנירים למד אצל טובי האמנים בתחום זה בצרפת והגיע לרמה גבוהה ביותר. מקריאה בטקסטים שהושרו מתברר שרמתם הייתה בינונית למדי מכיוון שנועדו לשרת מסרים פוליטיים של המפלגה בצורה בוטה ועוקצנית. נראה שהמשוררים באותה תקופה, כולל חברי קיבוצים, לא תרמו מפרי עטם לשירי הלהקה. בהאזנה למלודיות כפי שהובאו באתר זמרשת דומה כי הפזמונים נסמכו או על שירי עם ידועים או על לחנים בלתי מוכרים ולא במיוחד קליטים. מבחינה פוליטית אין ספק שהלהקה שירתה את מטרות המפלגה בעיקר בבחירות 1955 שהיו תחרות עם מפא"י על לב העולים החדשים (פזמון המעברות); ביקורת על ההערצה העיוורת של חברי מפא"י לבן-גוריון (כבוד השר); ביקורת על "הדיבורים על התיישבות" במקום התיישבות בפועל בדרום ובחלקי הארץ האחרים (בלדה על הנגב); האשמת "אחדות העבודה" בפילוג ממפלגת האם (רומנסה על אחדות העבודה); הבלטת הביורוקרטיה והשחיתות של מפא"י העומדת בראש מוסדות המדינה (פזמון השחיתות); והעדפת חברי מפלגה המחזיקים את "פנקס החבר" על פני אחרים בכל הנוגע למקום העבודה.
|
|