בתיה לנצט נולדה בשנת 1922 בהונגריה להוריה צבי הרמן לנצט ואירנה לבית דימנשטיין. בהיותה בת שנתיים עלתה ארצה עם הוריה ואחיה משה בן השנה. משפחתה התיישבה ברחוב סוקולוב בהרצליה ונמנתה על שבע המשפחות הראשונות בהרצליה. לאחר עליית המשפחה ארצה נולד לבתיה אח נוסף ושמו כרמל לנצט. על שמה של משפחת לנצט, שהייתה מהמשפחות המייסדות של הרצליה, נקרא רחוב לנצט במרכז הרצליה. בתיה לנצט סיפרה לימים כי היא ואחיה משה היו למעשה הילדים הראשונים של הרצליה".
בתיה למדה ב"גן חביבה" בהרצליה ובהמשך בבית הספר העממי בהרצליה בהנהלת פתחיה לב טוב .את לימודיה התיכוניים עשתה בגימנסיה הרצליה בתל אביב מחזור כ"ז. יחד איתה למדו בכיתה הסופר
משה שמיר ובנימין גלאי. כשרונה הדרמטי בלט כבר מנעוריה והייתה השחקנית והקריינית בהצגות בית הספר ובאירועים במושבה.
בסוף שנות ה-30 הצטרפה לסטודיו למשחק של צבי פרידלנד בתיאטרון
הבימה. במסגרת זו השתתפה בהצגות התיאטרון: "האם" (1939), "גלוריוס בעל הנס" (1940), "הקונצרט" (1942).
ב-1942 הצטרפה בתיה לנצט ל"להקה הצבאית" שהקים שחקן תיאטרון "הבימה", צבי פרידלנד ושהופיעה בפני החיילים העבריים ששירתו בצבא הבריטי. בנוסף ללנצט היו חברים בלהקה: אליהו גולדנברג, רפאל בלגור, נתן קוגן, שמשון לימון, קטיה, קלמן קונסטנטינר, שמשון חלפי, חיים שרל אברהם סורוקה ועוד. הלהקה פעלה רוב הזמן במחנה "סרפנד" ("צריפין של היום).
במחצית שנות ה-40 נישאה בתיה לנצט לנחום גרשנוביץ (גרשום), ממפקדי "ההגנה" בירושלים, אחיה של מי שהייתה קצינת חן ראשית שושנה גרשנוביץ. לזוג נולדה בת, אליאנה. לאחר זמן מה נפרד הזוג.
ממייסדות תיאטרון "הקאמרי" בשנת 1944 הייתה בתיה לנצט בין חמישה מייסדי התיאטרון הקאמרי, יחד עם יוסף וימימה מילוא, רוזה ליכטנשטיין ואברהם בן יוסף. סיפרה לי בזמנו בראיון בתיה לנצט על הקמת הקאמרי: "באחד הימים של שנת 1944 נפגשתי במקרה בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב עם יוסף מילא שחזר באותה עת מאולפני הרדיו בירושלים שם שהה לצורך הקלטות. הוא הכיר אותי מההצגות והציע לי להצטרף ל "להקת המערכונים".
הלהקה הפכה בתחילת 1945 לתיאטרון הקאמרי שהציג הצגות תיאטרון באולם ברחוב נחמני 4 בתל אביב. בין הצגות בהן השתתפה בתיה לנצט בתיאטרון הקאמרי: משרתם של שני אדונים (1945); חתונת הדמים (1946); המפקח בא (1948); קול התור (1948); הוא הלך בשדות (1948); כזאת הייתה אימא (1948); ארבע כנפות הארץ (1951); על עכברים ואנשים (1951); לאור הגז (1953); מוריד הגשם (1955); ירמה בירמה (1957); מלאך האבן (1958); בגלל החגורה (1958); בית הבובות (1959); מרי סטיוארט במרי סטיוארט (1961); על משחקה ב"מלאך האבן" זכתה בפרס קלוזנר לשחקן הבולט ב-1958.
בתחילת שנות ה-50 נישאה לבמאי פיטר פריי. לזוג נולדה בשנת 1953 בת, מיכל המתגוררת כיום בירושלים. כמו אימה, אף מיכל, היא חוזרת בתשובה. כעבור מספר שנות נישואין נפרד הזוג ופיטר פריי נישא לשחקנית תיאטרון בריטית יהודית בשם תלמה רובי (המוכרת לישראלים רבים כ"בלה" מהתוכנית של הטלוויזיה החינוכית ללימודי אנגלית).
עוברת לשחק בתיאטרון חיפה בשנת 1962 עברה בתיה לנצט לשחק בתיאטרון חיפה. כאן שיחקה בתפקיד רות המואבייה ב"הלילה לאיש" (1962); ליויה ב"נשים הזהרו מנשים" (1970). בן השנים 1974 - 1970 שיחקה בתיאטרון הבימה. מניה ב"יהודי הדממה" (1970); ברתה ב"תאודור" (1971); דולצ'ה ב"בקץ הימים" (1972); קטלין ב"הבית" (1972); טינה ב"מכתבים מוונציה" (1973); סבתא ב"דלתות דופקות" (1974); גברת אורבן ב"משחק חתולים" (1974).
לצד הצגות תיאטרון השתתפה בתיה לנצט במספר סרטים: "איי-לייק מייק" (1961) "אשת הגיבור" (1963) ועוד. כמו-כן הופיעה לאורך שנים רבות בקריאת שירים וסיפורים בתוכניות רדיו ובאירועים ציבוריים שונים.
ב1968 שנה לאחר מלחמת ששת הימים, במהלך שהותה בפריז כאורחת הממשל הצרפתי, פגשה במנהיג רוחני בשם הרב יהודה ליאון אשכנזי שכינויו היה 'מניטו' (רוח גדולה באינדיאנית) ושמעה דרשותיו. בהשפעתו החלה ללמוד יהדות והחלה בתהליך חזרה בתשובה. היא פרשה ממשחק ועברה להתגורר ברובע היהודי בירושלים ועסקה בהפצת שיעוריו של "מניטו". מאז מחצית שנות ה-80 היא מתגוררת בטבריה.
לפני שבע שנים נענתה מלצט, לשחק תפקיד ראשי בסרט 'השרשרת של פסיה'. היא הסבירה לי בזמנו מדוע הסכימה להשתתף בסרט: "קראתי את הטקסט, עניין השואה מעסיק אותי מזה שנים והרגשתי שהקב"ה שלח אותי לשחק בתפקיד זה. בסרט מגלמת בתיה את פסיה גולדפרב, אישה כבת שמונים, המצטרפת לנכדתה יעלי (השחקנית
גאיה טראוב) למשלחת לפולין. עם הגיעה לפולין היא חוזרת לביתה הנטוש בעיירה פולנית ומחפשת בו שרשרת שהחביאה כשברחה מהנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה. מאז נושאת עמה פסיה גולדפרב סוד כמוס אותו לא סיפרה לאיש במשך שישים וחמש שנה. כשהן מגיעות לאושוויץ היא מספרת לנכדתה את הסוד הנורא אותו היא נושאת בקרבה.
מספרים כי עד גיל 90 נהגה בתיה לנהוג ברכבה לישוב מגדל הסמוך לטבריה כדי לשמוע עם חברותיה שיעורי יהדות.
אחיה של בתיה לנצט, משה לנצט יוטבת היה מפקד בכיר בצה"ל בדרגת אלוף משנה וכיהן כנספח צה"ל בטוקיו ובהמשך שימש כשליח הסוכנות בלונדון. בתו היא איריס יוטבת שהייתה חברת להקה פיקוד מרכז וגילמה את "מיקה" חברתו של "אורי" (אסי דיין) בסרט הקולנוע הישראלי "הוא הלך בשדות".
