בימים של הסתה פראית של ראש ממשלת ישראל נגד הציבור הערבי החי בארץ ונגד הרשימה המשותפת המייצגת חלק משמעותי מאזרחי ישראל הערבים אני מתגעגע למסאי ולמחזאי יהושע רדלר-פלדמן, הידוע בכינויו יהושע התלמי ובשם הספרותי ר' בנימין, שהלך מאתנו בדצמבר 1957 לפני כששים שנה.
בימים אלו של הסתה פראית נגד חברי כנסת המבקשים לבנות גשר בין העמים החיים בין הירדן לים לא של כובש ונכבש, אני מתגעגע לאיש הדתי, שהיה מפעיליה הבכירים בצמרת של תנועת "המזרחי" (ממנה צמחה המפד"ל ו"
הבית היהודי") והיה גם פעיל בתנועת "ברית שלום", מי שכל חייו הבוגרים הקדיש לבניית גשרים בין שני העמים החיים בארץ שעלתה יותר מדי פעמים על שרטון חיים מדמם וכואב.
אני מתגעגע לדמות בציונות הדתית כדוגמת ר' בנימין, מי שעמד בשער וצעק:
"אֵין הֶבְדֵּל וּפְדוּת בֵּין עֲרָבִי לְעִבְרִי. לְהַחְיוֹת אֶת הָאָרֶץ בָּאתֶם וְלֹא לָקַחַת מֵאֲחֵרִים בָּאתֶם". "כְּשֶׁתָּבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת אֶרֶץ מוֹלָדְתָךָ, לֹא תָּבוֹא אֵלֶיהָ כְּצַר וּכְאוֹיֵב, וּפָקַדְתָּ לְשָׁלוֹם אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ..." "...לֹא בְּאֵיבָה וְלֹא בְּמַשְׁטֵמָה תִּבְנֶה אֶת מִשְׁכַּן דּוֹרוֹתֶיךָ, כִּי אִם בְּאַהֲבָה וּבְחֶסֶד וּבִצְדָקָה...". "...וְאָהַבְתָּ אֶת יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, כִּי אַחִיךָ הוּא, עַצְמְךָ וּבְשָׁרְךָ, לֹא תַּעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ, אֵין הֶבְדֵּל בֵּין עִבְרִי לַעֲרָבִי. לְהַחְיוֹת אֶת הָאָרֶץ הַזּוֹ בָּאתֶם וְלֹא לָקַחַת מֵאֲחֵרִים!!!..." ר' בנימין, איש העלייה השנייה, היה בין מייסדי כתב העט "המעורר" יחד עם חיים ברנר. תחנתו הראשונה בארץ הייתה פתח תקוה, ובהמשך בין תחנותיו הרבות הוא היה בין מקימי העיר תל אביב ויותר מאוחר העיר בת ים. במסגרת פעילותו במשרד הא"י הוא פעל רבות להקמת כפר עציון בגוש-עציון וכנרת בצפון. חי רוב שנותיו בירושלים. מפועלו נותרה לנו עדות זיכרון זעירה בדמות חדר זיכרון על שמו דווקא בכפר עציון, רחוב קטן בשכונת בית הכרם וסמטה ליד שוק הכרמל בשם "סמטת יהושע התלמי", הנושקת לרחוב נחלת בנימין.
בימים שמעלים בכנסת את חוק המואזין חסר לי קולו של איש תנועת "המזרחי" אחד מדובריה ועורכי פרסומיה, יהושע רדלר-פלדמן, המתייחס באהבה לניגון קולו של המואזין, המגיע אליו עם קולות מוכרים לו מהתפילה ומהחזנות. זאת לצד התייחסותו בכבוד לזכויותיו על הקרקע של הערבי, יליד הארץ הזו.
ר' בנימין מרבה לכתוב את המשפט -
"חֻקָּה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לָעִבְרִי וְלַעֲרָבִי." הקורא בכתביו ובמיוחד בפרסומי התנועה שייסד, תנועת "איחוד" שמטרתה ליצור את הבנה בין יהודים וערבים, ימצא תמהיל ייחודי המשלב את זיהויה התיאולוגי של כנסת ישראל עם עמדה ביקורתית על גילויים קולוניאליים של מדינות אירופיות במזרח התיכון ונגד כל שיתוף פעולה של מוסדות ציוניים עם תופעות הנוגדות את האינטרסים של עמי המזרח התיכון.
הגותו ודרך חייו של ר' בנימין מחייבים אותנו לדרוש איסור מוחלט לפגוע בערבי באמצעות מכבסת מלים של "נפקדים נוכחים". קולו של ר' בנימין חסר היום במחנה הדתי, כשנציגיו נותנים יד למשפח ולא למשפט במתן היתר לאמץ התנסחות אומללה בדבר "אדמות נפקדים נוכחים" לפתרון גזל הקרקעות של הפלשתינים בעמונה. התנסחות של עושק וגזל בחסות המשפט על נפקד, שנאלץ לחיות לעתים כמטחווי עישון סיגריה אחת מאדמתו, ואדמתו נגזלת בחסות המשפח המתפאר בשם משפט.
לצערי, מעטים היו הקולות בציבור הישראלי שתמכו בקול המוסרי של ר' בנימין. היחידים שהביעו עמדה דומה היו רק חברי המפלגה הקומוניסטית בישראל וחוגים שתמכו ב"ברית שלום".
בימים אלו חשוב שנפדה מתהום השכחה את זעקת ר' בנימין: "תנאי הכרחי לחיינו כאן הוא ביצירת יחס טוב ורצוי אל העם היושב בארץ ולא להוסיף
על חטא שחטאנו ביחס גרוע לעם היושב בארץ". אני מתגעגע לרוח הנושבת ממשנתו של ר' בנימין, אותה הוא נשא אל מול אירועים קשים, שהתרחשו בארץ משנת עלייתו לארץ בשנת 1907 ועד מותו ב-1957. הוא ביטא את עמדתו האמיצה גם בעיצומם של האירועים שהתרחשו בתרפ"א, בתרפ"ט, בתרצ"ו-ט וגם במלחמה הקשה בתש"ח.
יהי זכרו ברוך.
