עֶרֶךְ הַמִּצְווֹת

לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בַּתּוֹרָה אָפִילוּ לֹא לִשְמָהּ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא עוֹסֵק שֶׁלּאֹ לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ מִכָּאן לַיְּדִיעָה וּלְלִמּוּד הַמִּצְווֹת יֵשׁ עֶרֶךְ מוּסָף בָּהַתְחָלָה מִסַּקְרָנוּת וּבָהֶמְשֵׁךְ יְהֵא לָהֵן נִכְסַף אֵין לְהִסְתַיֵּג מְהֵן וְּלִדְחוֹתַן עַל הַסָּף זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן הַמִּשְׁפָּטִים הַכֹּל יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ לֹא מִדַּעַת וּבְלִי לְבָטִים כִּי עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ נוֹהֵג לְפִי חֹק וּמִשְׁפָּט תָּמִיד וְיוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלָיְלָה לְלָיְלָה זֶה מְעִיד וּבַלְעֲדֵי חֹק לֹא יִשָּׁאֵר בָּעוֹלָם שָׂרִיד כִּי עֶקֶב תִּשְׁמְעוּן אֶת הַמִּשְׁפָּטִים אָמַר הֲבִינוּ בְּקַיִּמְכֶם אֶת הַמִּצְווֹת חֲטָאֵיכֶם כַּשֶׁלֶג יַלְבִּינוּ זֶה הוּא צַו וְאֵינֶנּוּ סוּג שֶׁל הַבְטָחָה אוֹ שִׁדּוּל וּבְהִתעְלמנו מחֹק וְמִּשְׁפּטָ נדמה לִכְלִי חָלוּל בְּקַיְמֵנוּ חֹק לֹא נֶחֱטָא ולא נַשִּׂיג גְּבוּל

צוואת משה ועצתו לישראל על סף סיום חייו

בפרשת ואתחנן הִתְוַדָּה משה בפני העם ברמז על כי גורלו נחרץ על-ידי אלוהים שלא יכנס לארץ כנען עם העם שהנהיג אותו 40 שנה במדבר. הוא יסיים חיין בהגיע העם לגבול ירדן ירחו. בדברו כך רצה משה לאמר לישראל, כי הגזרה שנגזרה עליו נגזה בגלל התנהגות העם ולא רק משום שהכה על הסלע להוציא מים במקום לדבר אליו כפי שנאמר, כי הרי הוא כבר הכה פעם על הסלע כמצוות האלוהים ויצאו ממנו מים, אלא שכאן רומז שהגורם לגזרה עליו היא תוצאה של התנהגות העם כלפי הקב"ה ששכחו את חסדו וזנחו את מצוות התורה. בסוף פרשת ואתחנן אמר: ושמרת את המצווה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם. (ואתחנן ז/יא) רצה בכך משה לאמר כי שכרם של צדיקים בקימם "המצוה ואת החקים ואת המשפטים" לעתיד לבוא (לפי דברי רש'י) כי בשלם ה' גמול לשונאו בחייו, הוא עושה להאבידו מן העולם הבא, בעוד אוהבו יטול שכרו בעולם הבא. מכאן שב משה ואמר: לעם לדעת: והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אתם ושמר ה' אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך (ז/יב) ישלם שכרכם לעתיד לבוא. ואמנם משה נראה חושש פן העם אחרי כיבוש הארץ ישכח את התורה, והלא זכות העם על הארץ נקבעה על-ידי אלוהים בתורה. חשש פן ישראל יִקְנֶה לעצמו את תועבות הגויים שֶׁטִּמְאוּ בהן את הארץ. לפיכך ציווה משה ואמר לעם, כי בהכנסם לארץ להתנחל בה דבר ראשון, עליהם לסלק ממנה האלילות ועבודת זרה גם עובדי אלילים, כי השארתם תשפיע על ישראל לאמץ לעצמם את מנהגיהם ואת אליליהם. כי הרי עבודת האלילים מגרום לאובדן זהות ישראל כעם האלוהים. מכאן משמעות עקב תשמעון את המשפטים האלה (ז/יב) שיש להתייחס למצווה קלה כחמורה, ברם "עֵקֶב" תשמעון כמשמעות עָקֵב, כאומר לעם שגם מצוות קלות שאין אדם מקפיד ביותר על קיומן בשל רגילותן אשר דש אותם בעקביו (הכונה לדרך אגב) צריך לקיימן. בימינו מטיחים למקים מצוות התורה כ"דתי" ולזה שאיננו מקים מצוות כ"חִילוֹנִי" ולא היא. כי אין לתת למקים מצוות משמעות של "קֹדֶשׁ" ולמי שאיננו מקים מצוות משמעות של "חֹל", בכך יוצרים הבדל בין דתי כקדוש מאמין ואילו האחר אפיקורס אתיאיסט נטול קדשה חילוני. בכך נוצר חַיִץ בין מקימי מצוות התורה לבין אלה שלא מקימים מצוות. והרי זה וגם זה בעלי אמונה משותפת אחת חזקה, מעצם ישיבתם בארץ ישראל שניתנה להם על-פי התורה. לכן ניתן לסוגם לכאלה שמקימים תרי"ג מצוות ולכאלה שאינם מקימים כל המצוות בין מדעת ובין שלא מדעת. כך גם נוהג כל אזרח במדינה, כשם שיש המקפידים לקיים את חוקי המדינה, ויש כאלה שאינם עושים זאת. כל שצריך לקרב זה אל זה. כי רק בקיום חוק ומשפט עמנו יתקיים לנצח בארצו לפחות בזכות קיום מצוות ישוב הארץ שזו מצוה מן התורה.

קיום המצוות למען יִרְבּוּ יָמֵינוּ וְנַאֲרִיךְ יָמִים

משה חוזר ומשנן לעם את דברי התורה לאמור: ושמרתם את כל המצווה אשר אנכי מְצַוְּךָ היום למען תֶּחֶזְקוּ ובאתם וִירִשְׁתֶּם את הארץ אשר אתם עברים שמה לְרִשְׁתָּה.(יא/ח) מן הדברים האלה עולה שיש קשר בין השמירה על החוק והמשפט וקיום המצוות לאריכות ימים. שנאמר: למען תַּאֲרִיכוּ יָמִים על האדמה אשר נשבע ה' לאבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש. (יא/ט). זו גם משמעות פרשת "ואהבת את ה' אלוהיך" אומנם יש כאן חזרה על קריאת שמע ופרשת ואהבת את ה' אלוהיך, שכבר דברנו עליהם בשבוע שעבר זאת לדעת כי לא בכדי יש קושי רב לַגֵּר המבקש להתגייר ולהיות אחד מעם ישראל, הוא חייב לעשות זאת "מאהבה" ולא כדי להפיק תועלת מהגיור. לכן זה מחייב את המבקש להתגייר ללמוד כל הָחֻקִּים והמשפטים שנתנו לו בחורב במעמד הר סיני. מכאן שחובה על כל אדם לדעת את התורה הנותנת לישראל את הזכות על הארץ הזאת. קיימת גם חובה על כל אדם ללמד את צאצאיו את התורה, דהיינו לחנך אותם לעבוד את האלוהים באהבה אף-על-פי שכתוב גם ביראה - כלומר תוך יראת כבוד כלפי ההורים וכלפי המלמדים. ירושת הארץ מותנית בנאמר: ושמרתם את כל המצווה אשר אנכי מְצַוְּךָ היום למען תֶּחֶזְקוּ ובאתם וִירִשְׁתֶּם את הארץ אשר אתם עברים שמה לְרִשְׁתָּהּ.(יא/ח) לא בכדי חוזרת הפרשה. ללמדנו מה רבה החשיבות של אחדות האמונה.

חובת קיום עשרת הדברות בכל אתר ואתר

קראנו כבר עשרת הדברות כשניתנו במדבר במעמד הר סיני בפרשת יתרו והינה משה בפרשת ואתחנו חוזר ומביא אותן שוב. נשאלת השאלה אם קיום עשרת הדברות קשור בישיבה בארץ כנען או שקיומן חייב להיות בכל מקום שם ימצאו בני עמנו ישראל. לכן מה הקשר של עשרת הדברות לארץ? התשובה היא שעשרת הדברות מתייחסות לאדם ולמעשיו ולא קשור למקום מושבו. לכן חז"ל אמרו, כי עשרת הדברות ותורה ניתנו במדבר, כדי שלא לתת פתחון פה לעמים אחרים, לטעון כי אילו הוצעה להם היו מקבלים אותה. אלא מה התורה ניתנה במדבר בשטח הפקר, כדי למנוע טענות אלה על-ידי עמי המדבר. כי הרי התורה ועשרת הדברות ניתנו לאדם ויכול לקבלם או לא לקבלם. מכאן שאין להתנות קיום עשרת הדברות בישיבה בארץ. על כל אדם מעם ישראל לקים את כל עשרת הדברות בכל מקום שם הוא ימצא בין אם ימצא מרצון ובין מאונס. עשרת הדברות הם צווים אוניברסליים, שכל אדם עלי אדמות יכול לקבלם ואם ירצה יכול לקיימם במקום מושבו. חמשת הדברים הראשונים קשורים לאמונה ולכבוד אב ואם וחמשת הדברים מן השישית עד העשירית נוגעות להתנהגות האדם וליושרו ולהגינותו ולצניעותו, דברים שכל בן אנוש מחויב בקיומם, הם אינם כמצוות התורה שהם יחודיים לעם ישראל, מכאן משה חוזר ומדבר עם עם ישראל כֻּלּוֹ לצוותם על קיום מצוות התורה בארץ שקיבלו על עצמם לקיימן במעמד הר סיני כולל הישיבה בארץ ועבודת האדמה והַשְׁמִטָּה, וְהַבִּכּוּרִים והמעשרות ועבודת כהנים במקדש כל מצוות אלו קשורות לארץ ולאדמה ולצומח בה. מכאן חשיבות הנחלות לכל שבט ושבט להוציא שבט לוי שאין לו נחלה וחובת יתר השבטים לתת לשבט לוי ערים. זה מביא אותנו לשאלת הקנין של הקרקע, והבאת הבכורים לבית המקדש. כל אלה מצוות הקשורות לישיבת ישראל בארצו ולא כשהוא יושב בנכר באונס או ברצון. לא בכדי ניתן לומר כי: ישראל היושב מרצון בנכר נחשב כמתנכר לעמו ולארצו ולנחלתו. בפרשה שלנו ישראל עומד מול קיום מצות ישוב הארץ. ובכדי שתהיה הארץ שלו ונחלתו ועליו לכבוש אותה מהכנענים, כיון שכל יציאת מצריים לא נועדה אלא לרשת את הארץ, אשר הבטיח אלוהים לתתה לאבותינו ולנו. משקיבלנו את הארץ וכבשנוה מידי הכנענים והפלשתים אל ירום לבנו ולרבוץ על זרי דפנה כפי שנכתב. אַל יָרוּם לְבָבֶנוּ וְנִתְרַבְרֵב גָּם אִם בַחָלָל יְרֶחֶנוּ מְכַכֵּב צָרִיךְ הֵיטֵב לְהִכּוֹן לָאוֹרֵב שֶׁעַל הַשְׁמָדָתֶנוּ הוֹא חוֹשֵׁב נָכוֹן שֶׁצָּעַדְנוּ מִפַּח אל פַּחַת וְהָעָם כַּיּוֹם אֵינוֹ רוֹוֶה נַחַת הֲרֵי הָיְתָה הָאֻמָּה קוֹדַחַת וּמֵאֲפֶלָה צָצָה שֶׁמֶשׁ וזוֹרַחַת עַל זֶה הַמָּשָׁל נִמְשַׁל כִּי הַכֹּל תָלוּי בַּמַּזָּל אָפִלּוּ סֶפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּהֵכָל רָצוּי לְעִתִּים לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מַזָּל וְהוּא זָמִין נְקַבֵּל אֲשֶׁר נִגְזַר וְלֹא נָלִין יוֹם יָבוֹא וְנַגְשִׁים חָלוֹם וּבָאָרֶץ עוֹד יֵהֵא שָׁלוֹם זוֹ לא אַשְׁלָיָה בֹא יָבוֹא הָלוֹם וְשׁוּב נָשׁוּב לִבְרֵאשֵׁית כְּשֶׁעוֹלָם נִבְרָא לְתָכְלִית לְבַּל נָהַרְסֶנּוּ בְּמַעֲשֶׂינוּ בְּמֵזִיד וְכֹל צַר הַקַּם עָלֵינוּ ה' יַכְרִית