טרוריסטים פלשתינים הם בוגרי מערכת החינוך הפלשתינית בגני ילדים, בבתי ספר ובמסגדים. המערכת נשלטת על-ידי צמרת אש"פ, מעצבת את ערכי ותפישת העולם של החברה הפלשתינית, ומהווה בבואה של חזון מעצביה - ערפאת ומחמוד עבאס. זהות החברה הפלשתינית מעוצבת גם על-ידי הניסיון ההיסטורי, אך זה מוצג ומסולף על-ידי מערכת החינוך, המעצבת את אופי הדור הבא.
מערכת החינוך היא הביטוי האותנטי ביותר של מציאות, טקטיקה ואסטרטגיה פלשתינים, המוסווים על-ידי "שומר מסך" הכולל הצהרות דיפלומטיות, תדרוכים וראיונות פלשתינים הנעימים לאוזן.
"שומר המסך" המעודן נועד להוליך שולל מעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב המונחים על-ידי הרהורי-לב, ראייה פשטנית של מציאות המזרח התיכון וכמיהה לדו-קיום בשלום, חרף המציאות הפלשתינית, ולמרות העובדה שבמזרח התיכון אין עדין דו-קיום בשלום ארוך-טווח בינערבי, וודאי שלא דו-קיום בשלום בין "מאמינים" ל"כופרים".
מכאן שחינוך לשנאה מחד ודו-קיום בשלום מאידך הם דבר והיפוכו, השופך אור על פגם שורשי בגישה הרואה במדינה פלשתינית מרכיב בפאזל השלום. הגישה מתעלמת ממרכזיות החינוך בהשרשת האלימות, טרור, אנטי-ישראליות, אנטישמיות ואנטי-מערביות של אותה מדינה. תנאי בל-יעבור לדו-קיום בשלום ישראלי-פלשתיני הוא עקירה, ולא רק מיתון, של מערכת החינוך לשנאה והעוסקים בה.
מזבח האיסלאם מחקר של פרופ' אלדד פרדו מהאוניברסיטה העברית, חוקר האיסלאם, המזרח התיכון ומערכת החינוך הפלשתינית (במסגרת מכון IMPACT-se) מתעד את הקצנת מערכת החינוך הפלשתינית בכל הקשור להאדרת הטרור, הקרבת-חיים על מזבח האיסלאם ושלילת קיומה של ישראל.
לדוגמה, האדרת זיכרה של דלאל מוגראבי שהשתתפה ב"טרור כביש החוף" ב-1978 - 39 נרצחים ו-72 פצועים. לפי הכרך השני של "השפה הערבית" לכיתות ה': "דלאל מוגראבי מפגינה במאבקה נחישות וגבורה ההופכים אותה לאלמותית בליבותינו ומחשבותינו...." הרשות הפלשתינית מציגה את מוגראבי כסמל למתאבדים, וקוראת על שמה בתי ספר, מרכזי נוער, מרכזי נשים, סמינרים וכיכרות.
לפי ספרי הלימוד הפלשתינים הסכסוך אינו על גודל - אלא על קיום - המדינה היהודית, ו"הכיבוש" כולל גם את "הקו הירוק" (תל אביב, חיפה, צפת, נצרת, טבריה, הנגב, וכו'). לדוגמה, הכרך הראשון של "לימודי חברה" לכיתות ו': "פלשתינה משתרעת בין הים התיכון ונהר הירדן ובין לבנון וסוריה לבין מפרץ עקבה ומצרים..."
תוכנית הלימודים מדגישה את הקרבת החיים על מזבח האיסלאם כשליחות עליונה: "אללה שואף לקבל מתאבדים מבין המאמינים ולכבדם במעמד של קדוש מעונה, למחול על חטאיהם ולהאדיר את מעמדם בגן עדן... יהיו להם 72 נשים מבין הבתולות... אני מתחייב להקריב את דמי ולהרוות בו את האדמה כדי לחסל את הכובשים והזרים מארצי..." (הכרך הראשון של "חינוך איסלאמי" לכיתות ט' והכרך השני של "לשוננו היפה" לכיתות ג').
המשך ההתמקדות במלל הדיפלומטי המרגיע, וההתעלמות מהתפקיד הקריטי של מערכת החינוך בעיצוב וליבוי הטרור הפלשתיני, עלולים לממש את אופציית המדינה הפלשתינית שתיישם את הערכים והנורמות של מערכת החינוך הפלשתינית.
