הפוסט של
יאיר נתניהו הסעיר את הציבור בקשר לפרשת אלטלינה, וזו דעתי:
- אוניית הנשק של אצ"ל הגיעה לארץ במלאת חודש ושבוע למדינה, שהייתה נתונה למתקפה כערבית מזה 7 חודשים (מאז החלטת האו"ם) ובאותם ימים הסכימו שני הצדדים להפוגה בת חודש.
-
מנחם בגין הממלכתי ידע שאין מקום להביא נשק מפני שיש כבר
ממשלה ואסור לעקוף אותה. לכן שיגר מברק לאנשיו בצרפת ובלב ים לא להגיע עם "אלטלנה" לחופי הארץ, והם התעלמו ממנו. זו נקודה חשובה, שאסור להתעלם ממנה.
- נפתח משא-ומתן בין האצ"ל לבין נציג הממשלה ישראל גלילי, שלהערכתי המשימה הייתה גדולה לכתפיו הצרות, מה ייעשה בנשק. הנכון ביותר היה למוסרו לממשלה ולצה"ל. אבל באותה עת ירושלים טרם הייתה חלק מהמדינה (בגלל החלטת החלוקה של האו"ם) והמלחמה בעיר התנהלה עדיין על-ידי ארגוני המחתרת ההגנה, אצ"ל ולח"י, ולכן היה יסוד סביר בתביעת בגין כי 20% מהנשק יועברו לגדודי האצ"ל בירושלים.
-
דוד בן-גוריון תבע בצדק שהעניינים ינוהלו על-ידי הממשלה בלבד. כפי שסירב לקבל את תנאי האצ"ל כך פירק גם את מטה הפלמ"ח בראשות יגאל אלון ובהשתתפות
יצחק רבין ואחרים. הוא קבע בצדק כי אין צבא בתוך צבא. בה במידה חשש כי גם אצ"ל רוצה לשמר לעצמו יכולת צבאית נפרדת מחוץ למסגרת צה"ל.
- אין להוציא מכלל אפשרות כי האיבה התהומית של בן-גוריון כלפי בגין גרמה לו לטעות חמורה, ואולי באמת חשב כי בגין עלול לארגן מרד. לא היה דבר רחוק יותר מבגין - האיש אשר גם בתקופת הסזון הורה לאנשיו לא לירות באנשי ההגנה שבאו להסגירם לבריטים וטבע את הסיסמה "מלחמת אחים - לעולם לא". הוא הכיר היטב את תולדות חורבן בית שני. בן-גוריון לא הבין מיהו בגין.
ואז הורה לירות באלטלינה, ובגין חי בתחושה שרצו להרוג אותו (ולעולם לא נדע אם נכון אם לאו) ויצחק רבין ויגאל אלון ואחרים מילאו אחרי הפקודה הנוראה אבל היה עליהם לעשות כן, ונולדה טרגדיה מכאיבה שלא כבתה עד היום.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
