למרות שאיפתו של ליברמן לממשלת אחדות ללא החרדים, על הפרק עומדים נושאים דחופים פי כמה שיהיה קשה לקדמם בממשלת אחדות עם גנץ, ואין ספק שליברמן מבין את זה וחושב על כך גם וכדאי ש
נתניהו יעלה את הנושאים הללו בפני ליברמן בפגישתם הקרובה.
הגיע הזמן להחזיר את הדמוקרטיה לידי העם ולקדם את פסקת ההתגברות שתמנע מחבורת שופטים ופקידים לנהל לנו את המדינה מבלי שהם נבחרו לכך. הגיע הזמן שהפוליטיקאים ימנו את השופטים (כפי שנהוג בארה"ב) ולא שהשופטים ימנו את ממשיכי דרכם, כי הכרעות פוליטיות לא יכולות להתקבל בצורה אובייקטיבית ותמיד יש בהן גם נגיעה אישית. הגיע הזמן ששרים לא ישמשו כחותמות גומי והם יוכלו להשפיע באמת על ענייני המדינה ללא חשש מאנשים חזקים מהם.
זה הזמן להציל גם את תושבי דרום תל אביב מהמסתננים שחונקים אותם בגלל הבג"ץ וזה הזמן לחקיקת חוק שימנע ממערכת המשפט לאשר את ריצתה של הרשימה הערבית בבחירות הבאות (לא בגלל שהם ערבים, אלא בגלל שהם לא מכירים במדינה וחפצים בטובתם של אלו שמעוניינים לפגוע בה). זה גם הזמן להילחם בארגונים החותרים נגד המדינה שנציגיהם נכנסים חופשי למסעות הסברה בבתי ספר וחודרים עמוק לכל פינה, ואפילו לצה"ל.
כל היעדים הללו לא יתממשו בממשלת אחדות עם השמאל ואם לא תנוצל ההזדמנות לקדם אותם, אז מנצחי הבחירות האחרונות יהיו השופטים של בג"ץ שיוכלו להגיש לליברמן זר פרחים ענק במיוחד. תשאלו את
חנן מלצר יו"ר ועדת הבחירות שמתוקף תפקידו היה צריך להיות ניטראלי, אך ברוב חוצפתו הוא הביע שמחה לאחר פרסום תוצאות הבחירות השומרות על בג"ץ חזק (וסביר להניח שהוא גם פעל מאחורי הקלעים לקידום תוצאות הבחירות הללו). נקווה שליברמן ימחק לו את החיוך ופסקת ההתגברות בסופו של דבר תמומש.
חותם אישי של ליברמן
כדי שליברמן יוכל להציג קבלות אישיות שאותן הוא יוכל לנכס בעיקר לעצמו, עליו להתעקש על לפחות נושא אחד שממשלת הימין תוכל לבלוע למרות שהיא לא אפשרה את מימושו עד כה. למשל: עונש מוות למחבלים ו/או מלחמה בלתי מתפשרת בחמאס הכוללת סיכולים ממוקדים.
המהפכה החילונית של ליברמן חיכתה עד עכשיו והיא יכולה להמשיך לחכות עד לסיום קידומם של המהלכים הדחופים יותר שממשלת האחדות עם השמאל בחיים לא תאפשר את מימושם. אם עד אז לא תמצא פשרה בין ליברמן לחרדים, הוא יוכל לממש את התחביב האהוב עליו ולפרק שוב את הממשלה מיד לאחר קידום פסקת ההתגברות וכמה חוקים שבג"ץ תקע עד עכשיו, ולנסות לכפות אחר כך ממשלת אחדות או בחירות חוזרות שתגענה לאחר מימוש כמה הישגים שלליברמן יהיה חלק בהם. הבחירות הללו לא יחשבו כבחירות שלישיות רצופות אלא כבחירות שתבואנה לאחר פירוקה של ממשלה קצרה, אך משמעותית יותר מהמון ממשלות קודמות ששרדו זמן ממושך.
הקהל של ליברמן יקבל בהבנה את הדחייה במימוש היעד המרכזי אליו הוא חתר בבחירות האחרונות, בייחוד לאחר שהוא יטען שגנץ ונתניהו אשמים בזה שלא קמה ממשלת אחדות ושהוא עשה הכל כדי לכפות אותה עליהם אך לא היו לו לשם כך מספיק מנדטים.
הוא גם יוכל לטעון שהמדינה לא יכולה לעמוד בבחירות שלישיות באופן רצוף ושהייתה לו הזדמנות נדירה לקדם עניינים דחופים יותר המעניינים גם את קהל הבוחרים שהצביע עבורו, ושהמהפכה החילונית שלו לא נשכחה אך הוא יחתור אליה בסיבוב הבא ואולי אפילו בסיבוב הנוכחי לאחר קידום פסקת ההתגברות והחוקים שבג"ץ פסל עד עתה.
יש לזכור שליברמן ומקורביו חטפו בעצמם לא מעט מבית המשפט ושעדיף לו לנקום בהם יותר מאשר בנתניהו (שבו הוא נקם מספיק). ליברמן גם הוכיח שבלעדיו אין ממשלה ושצריך להתחשב גם בדעותיו ולא למרוח אותו. לפי דעתי הוא יכול להיות מרוצה.