תל שקמונה הוא תל ארכיאולוגי השוכן על שפת הים בדרום-מערב העיר חיפה. במקום נתגלו שרידי מבנים וחרסים המתוארכים לשכבות התיישבות החל מתקופת הברונזה והברזל ועד התקופה הרומית, הביזנטית והכיבוש הערבי. באתר נתגלו כלי ייבוא המלמדים על קשרי מסחר ימי בין תושבי המקום לבין יוון, אנטוליה וקפריסין.
הנמל של תל שקמונה הוקם כנראה דרומית לאתר, באזור היישוב 'חוף הכרמל' דהיום. כמו-כן נתגלתה ממזרח לתל, במורדות הכרמל, מערכת קבורה המתוארכת לתקופת הברונזה התיכונה IIב, 1550-1750 לפנה"ס, ובה שני חדרי קבורה, אחד מהם משויך על-ידי החופרים ללוחם 'חיקסוסי'.
החפירות במקום נעשו על-ידי ארבע משלחות חפירה ביניהן מחלקת העתיקות של המנדט הבריטי ב-1939, המוזאון לאמנות עתיקה של עיריית חיפה בראשות ד"ר יוסף אלגביש בין השנים 1979-1963, וחפירה נוספת שהתקיימה ב-1994. החפירות חודשו ב-2010 על-ידי המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה וחשפו שרידי בית מתקופת הברזל בסגנון 'בית ארבעת המרחבים' המאפיין את הבנייה הישראלית.
מקור השם 'שקמונה' במחקר המסורתי המחקר הארכיאולוגי מקשר את השם 'שקמונה' עם עץ השקמה או עץ התות השחור. עץ השקמה (סיקמור Sycamore) היה האטריבוט של חתחור, אלת האהבה והמלחמה במיתולוגיה המצרית העתיקה. במקום נתגלו חפצי פולחן המקושרים עם האלה, כמו כלי הקשה מוסיקאלי עשוי שנהב שעליו חרוטה דמותה של האלה. חתחור מתוארת באמנות, בין היתר, כאלה השוכנת בתוך ענפי עץ השקמה ומרעיפה חיים ומים על ה-Ba של המתים.
תחת עץ השקמה התקיים גם הפולחן לאלה. אפשרות נוספת שעלתה במחקר - זיהוי השם 'שקמונה' עם עץ התות השחור (Morus nigra) שמוצאו מאזור הרי הקווקז (באירן) ופריו נקרא בשם סיקמיה (Sycamina ביוונית). (מקור: שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזאון הימי הלאומי, חיפה, 2008, עמודים 10-9).
האל שוקמונה אפשרות נוספת, אשר מוצגת כאן לראשונה - האתר נקרא על שמו של האל שוקמונה, האל הראשי של הממלכה הכשית ששלטה בבבל במאות 16-12 לפנה"ס. האל נחשב גם כאל השאול, מקבילו של נרגל המסופוטמי, ומופיע באמנות בצורה של ציפור עומדת על כן גבוה. בחלק מאבני הכודורו, אבני הגבול מהתקופה הכשית שנתגלו בבבל, מופיעה גם דמותו של האל שוקמונה.
שוקמונה והקבר החיקסוסי ייתכן שהשם שוקמונה ניתן לאתר בגלל מערכות הקבורה שנתגלו בו, היות שהאל שוקמונה זוהה גם עם עולם המתים. במערכת קבורה אחת, המתוארכת על-ידי חופרי האתר לתקופת הברונזה התיכונה IIב, נתגלו שני חדרי קבורה - הראשון, חדר כניסה שבו נמצאו קבורות של כמה גברים, נשים וילדים, וחדר פנימי שבו נמצא הקבר של הלוחם ה'חיקסוסי' עם מנחות הקבורה שלו. בין המנחות היו קנקן, פכית דלייה, צלחות עם מנחות מזון, פכיות בושם ולוחיות עצם מגולפות שהיוו כנראה חלק מתיבת עץ.
לצד גופתו של הלוחם נמצא ראש של סוס, כנראה סוסו האישי של הלוחם שנקבר יחד עם בעליו. נראה כי הלוחמים החיקסוסים היו פרשים מעולים. כמו-כן נתגלו בקבר כלי הנשק של הלוחם (ראשי חניתות, פגיונות, חרמש), וכן חגורה מברונזה שכנראה היוותה חלק מהחגור של הלוחם. חגור מעין זה נתגלה גם בקבר חיקסוסי בחצר הארמון באווריס (תל אל-דבע), בירת החיקסוס במצרים, וכן בחפירות ביריחו, שניהם מאותה תקופה.
סגנון העיטור המיוחד של החגור ממצרים ויריחו מופיע גם על כתר זהב שנתגלה בקבר במיקנה, במעגל הקברים הראשון (מהתקופה שלפני המיקנים). בחדר הקבורה הראשון נתגלו מספר חרפושיות בסגנון חיקסוסי, ביניהן חרפושית שעליה נחרט בתוך קרטוש שמו של המלך החיקסוסי יעקב-הר (או: יעקב-אל), ביחד עם הכיתוב: בן רע, נחון בחיים. החרפושית מעוטרת בדוגמה של החבל הלולייני הפחוס המאפיין את הסגנון החיקסוסי, שמופיע במצרים כבר בראשית תקופת השושלת ה-12.
המלכים החיקסוסים הכינוי 'חיקסוס' (המלכים-הרועים, ביוונית) הוא שיבוש יווני של המילים 'חקאו-חאסות' במצרית, שפירושן 'השליטים מהארצות הזרות', אות לכך שהמצרים ראו בחיקסוס זרים, שאינם ממוצא מצרי. החיקסוס היו, כנראה, קבוצה אתנית שהגיעה למצרים מאזור צפון סוריה (מאזור ממלכת מיתני), בבל ואולי אף צפונה יותר, מאזור הרי הזגרוס או הקווקז. הם הביאו למצרים את החידוש של המרכבות הרתומות לסוסים וכן את הקשת המורכבת.
המלכים 'החיקסוסים' שלטו במצרים במשך כמה מאות שנים ובאמצע המאה ה-16, כנראה ב-1550 לפנה"ס, גורשו ממצרים על-ידי יעחמס, המלך הראשון ומייסד השושלת ה-18, תקופת הממלכה החדשה במצרים.
התל והאל שוקמונה זמנו של הקבר החיקסוסי בתל שקמונה חופף לתקופת שלטון הכשים בבבל וייתכן כי האל הכשי שוקמונה הגיע לכנען ביחד עם הלוחמים-הפרשים החיקסוסים. על שמו נקרא שם האתר בו נכרה קברו של הלוחם החיקסוסי ובני משפחתו/משרתיו היות ששוקמונה מזוהה גם כאל השאול ועולם המתים, בנוסף להיותו האל הראשי במיתולוגיה הכשית.
