נכחתי ב יום ה', 7.11.19, בכנס שאורגן ע"י מכון INSS שליד אוניברסיטת ת"א ועסק בעיקר "ביחסי האיבה" המתפתחים בין רשתות תקשורת-נתונים והרשתות החברתיות, לבין הדמוקרטיה. אחת הסוגיות המרכזיות הייתה התפתחות עולם הפייק-ניוז והשפעתו על המדינות הדמוקרטיות ותפקודן ועל החברה שבהן; מוסכם על רוב העוסקים בנושא שמדינות דמוקרטיות ומדינות טוטליטריות חיות, מבחינת דילמה זו, "בעולמות" שונים. להבנתי, נוצרה הסכמה רחבה שהרשתות החברתיות הקיימות, מאפשרות התפתחות מואצת של התופעה, שמצידה משנה מושגים, ערכים ונורמות-חיים בדמוקרטיות - תנאי לפייק-ניוז "פראי" הוא חופש "פראי".
לקראת סיום המפגש, הודגם הנושא, כנראה ללא כוונת מכוון בהרצאתו (הפוליטית) של
יאיר לפיד, אשר מוקדה במצב הביטחוני עם שימת דגש על עזה ובטענה שמדיניות ממשלת ישראל בראשות נתניהו, בטיפולה בתוקפנות העזתית המתמשכת, מעודדת את הטרור הפלשתיני. התיזה שהציג לפיד אומרת בקירוב כך:
הטרור הוא שימוש באלימות נגד אזרחים, במטרה להפעילם נגד השלטונות הנבחרים במדינות דמוקרטיות, בכדי לשנות את מדיניותן כך שתשרת את צרכי מפעיליו של הטרור ותציית להם. מכאן, גורס לפיד, שבטרור צריך להילחם על-מנת להשמידו משום שאין דרך אחרת. עד כאן זו קלסיקה אקדמית, ומכאן באות פרשנויות הדובר, אותן המחיש באמצעות מקרים הלקוחים מהניסיון הישראלי בעידן נתניהו, להוכחת עמדתו של לפיד.
מכאן אני מסיק שכך פועל היגיון התיזה הפוליטית שהציג לפיד: אסור לממשלת ישראל לנקוט קו הנובע כביכול מכוונת המחבלים ושולחיהם בהפעלת הטרור. אם בוחרת ישראל בקו פעולה שלמראית עין עולה בקנה אחד עם כוונת הטרור, היא משרתת אותו. מתי מתחולל תהליך כזה? לדעת לפיד הוא קורה: בכל פעם שישראל מבליגה על פעולת טרור אבל גם בכל פעם שהיא איננה מבליגה. העוקץ הגדול בעמדה זו הוא התעלמות מהעובדה שלטרור מטרות גלויות וסמויות, עיקריות ומשניות ולנו כיריביו פרשנויות לכוונותיו גם בתחום הגלוי או הסמוי וגם בתחום העיקר והטפל. אין שום ודאות שאנו מבינים תמיד נכון את כוונות הצד השני. על סוגיה זו בא לעזור לנו המודיעין, אבל נוכחנו שגם הוא איננו חף משגיאות, בין היתר משום שגם אנחנו סובלים מ"פרלקסות" פרשניות ומעולם מושגים שבו NEWS ו- FAKE NEWS משמשים בעירבוביה.
חרף קשיים מהותיים אלה, אם צודק לפיד אבסולוטית, ניתן לומר שישראל מעולם לא ניהלה מלחמה אמיתית ורצינית בטרור הפלשתיני. שהרי לישראל כוח עדיף עשרת מונים על כוחם של אירגוני הטרור ואילו הפעילה אותו ללא עכבות ממשיות, הייתה פותרת את הבעיה כבר מזמן, כפי שהוכיחו האמריקנים והרוסים בעירק, אפגניסטן סוריה ומקומות נוספים. אם זו הגישה הרי שאין צורך להבין את מניעי הטרור, די להחליט מהו גבול הסבולת שלנו ולפעול בהתאם.
אולם איננו ארה"ב או רוסיה ומערכת השיקולים הישראלית הרבה יותר מורכבת ומפולפלת מזו שלהם ולפיד איננו צודק אבסולוטית, והוא יודע זאת. כאשר פוליטיקאי יודע בעליל שהוא מנסה לתאר פתרון אוטופי לבעיה מעשית, הוא תורם תרומה מהותית למשבר הדמוקרטיה ותרבות "האמת המומצאת".
משאמרנו כל זאת במציאות הישראלית, לא נותר לנו אלא לברר האם בכלל קיימת דרך לעקוף את המחסום הלוגי שבין מטרות הטרור לפתרונות שאנו יכולים להציע למהלכיו התוקפניים, מבלי לשבור תמיד את הכלים. אם אנו מסכימים להגדרה הנ"ל של מטרות הטרור, אין צורך להתפלפל כלפיד. יש לומר בפשטות: ישראל איננה מוכנה מסיבות רבות (ללא פרוט מקורן ומניעיהן) לשבירת כלים מלאה ומוחלטת מול מקורות הטרור אולם גם איננה מוכנה או יכולה להיכנע לו. לפיכך, הפתרון הישראלי נמצא תמיד בין הרצון לנטרל והצורך למתן רצון זה, עד לשעת-כושר מתאימה וגם אז אין ודאות שהניטרול יהיה בבחינת "זבנג וגמרנו" אלא פתרון לפרק זמן קצוב. הטרור מונע ע"י אינטרסים וכל עוד אלה קיימים ותומכים בו, ימשיך הוא להופיע גם אם יושמד פיסית באופן זמני. ממשלת נתניהו הולכת בנתיב הביניים, פעמים חריף יותר ופעמים פחות. ברור שניתן לחלוק על הדרך ועל יעילות התוצאות,
אולם מכאן ועד ליצירת נרטיב שיקרי הגורס חוסר מעש, המרחק רב. לפיד עצמו איננו תומך בשיטת ה"זבנג וגמרנו"; ראינו אותו מתפקד כך בממשלת נתניהו, בה כיהן כשר בכיר וחבר קבינט. אולם לאור הפער בין עמדותיו לדבריו בכנס הנ"ל, נשאלת השאלה כיצד מגדיר הוא את המדיניות שבעצמו היה שותף לה - תגובה או הבלגה? - כשירות המחבלים כמטרות בראי התגובה, משום שהיא מחוללת פגיעה בחפים מפשע, הרס תשתיות, שיבוש חיי האזרחים המספקים מחסה למחבלים וכו' וכתוצאה מכך ביקורת על ישראל, פגיעה בתדמיתה ויצירת מוטיבציה מוגברת של המחבלים לנקום. או כשירות המחבלים כמטרות בראי ההבלגה, משום שתוצאותיה הן פגיעה בהרתעה? המשך הסבל לתושבי ישראל שבקו העימות? נזק כלכלי לישראל ושימור כושרם של המחבלים להמשיך באלימות? מאידך-גיסא בעינה עומדת תמיד כשירות המחבלים כמטרות, כאשר התכלית היא צימצום יכולתם לפגוע, לגרום נזק ולשבש את החיים במדינה.
זאת ועוד: כאשר מחליפה ישראל שבויים או חללים עם החמאס, כבמקרה שליט, האם משרתת היא את החמאס מפני שנענתה לתביעה דיספרופורציונית להחלפת שבויים, או האם העלתה בכך את המוראל הלאומי כשעמדה מאחורי חייל שנפל בשבי? ואולי בגלותה חולשה שפגמה בהרתעה אך הוכיחה בה בעת אמת-מידה מוסרית גבוהה והקטינה את מוטיבציית האויב לחטוף חיילים כקלפי מיקוח. מהי אבן הבוחן שמציע לפיד לשיפוט המעשה בסיטואציות קונפליקטואליות אלה?
נראה שלא במקרה נמנע לפיד ממענה על שאלות אלה, שנובעות ישירות מהתיזה שהציג. אגב, האם מכיר לפיד
ממשלה אחת בישראל, בכל תולדותיה, שקיימה את העקרון לו הוא מטיף?
הסוגיה - כפי שהוצגה ע"י לפיד, כנושא שיש לו תשובה מעשית אחת סדורה וחדה - שייכת לעולם ה"פייק ניוז" - עולם הנרטיבים השקריים של פוליטיקה מעוותת המסכנת את הדמוקרטיה. לטעמי, המענה איננו שחור או לבן כפי שגורס לפיד אלא כזה שמשקלל גורמים שונים ורבים שבסיטואציה אחת מנפקים תוצאת: "יש לפעול" ובאחרת: "יש להבליג". בהרצאה זו שיחק לפיד תפקיד של מחבל כשהציג מציאות של WIN-WIN פיקטיבי לעמדתו הגורסת שכל מה שתעשה הממשלה, למעט השמדת הטרור לתמיד, הוא בחזקת כשל ידוע מראש. כל ישראלי יודע שזו אינה עמדתו של מבקר הוגן.
בהציגו עמדה מניפולטיבית מעין זו, משתלב לפיד בעולם הפייק ניוז - אמת מפוברקת: סיפור שנבחר לתכלית מוגדרת מראש ומכונֶה "אמת" בקונטקסט הייעוד (תעמולה פוליטית) ועשוי להיקרא "שקר" בקונטקסט אחר (מציאות של טרור פעיל). אמת שנגזרת מהמטרה שאותה היא באה לשרת ולא מהעובדות הריאליות, היא במידה רבה האופן בו משרתים עדי מדינה משפטים פוליטיים.
אמת היא פונקציה של קריטריון לוגי קבוע ובלתי תלוי באירוע, (למשל: לא תרצח). לפיד יודע היטב שעל מדינות דמוקרטיות מוטלות (מבחירה) חובות מוסריות, בינלאומיות, נורמטיביות ואנושיות, אשר תמיד ממלאות תפקיד במערכות שיקולי הקברניטים, יחד עם שיקולים מעשיים רלוונטיים אד-הוק. מדינות אלה, רק לכאורה חופשיות לפעול לפי צרכיהן האמיתיים, אפילו כשמדובר במעצמות גדולות. הפערים העצומים הקיימים בין "התרבות המוסרית" של הטרור לבין הפירוש שמעניקים לה אבירי הדמוקרטיה, מַזְנים שיקולים שבחסותם מוענקת לטרור הגנתן, למשל, של אמנות ז'נבה לניהול מלחמה שמשרתות ומעצימות באופן זה עיוותים חסרי צידוק בדרך לחימתן של הדמוקרטיות מול טרור פונדמנטליסטי.
נראה שלפיד בסערת הקמפיין הפוליטי שלו נגד נתניהו והימין, מדלג בקלות מעל עובדות אלה או פשוט מטאטא אותן מתחת לשטיח.
