כש
נתן אלתרמן כתב בשנת 1932 "נַלְבִּישֶׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט וְנִפְרוֹשׁ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים" הוא לא ראה לנגד עיניו אלפי!!! פועלים מיובאים על-ידי חברות קבלן מאסיה ומאירופה להלביש את כבישי מדינת ישראל ובנייניה "בְּשַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט". הוא לא ראה אלפי פועלים מיובאים מתאילנד ו"פּוֹרְשִׁים מַרְבַדִּי גַּנִּים" בענפי חקלאות שונים בישראל.
לא עמדה לנגד עיניו של המשורר נתן אלתרמן תעשיית ההון הגורפת אלפי דולרים מכל פועל המיובא לישראל. פועל שאין לו הגנה מקצועית נאותה במקרה של תאונת עבודה.
פועל שהפך לעבריין מורשע, כשחרג מחוזה העבודה, לפיו הוא חייב להיות רק מכונת עבודה, ואסור לו לבנות חיי משפחה עם מהגרת עבודה ובוודאי שלא עם אזרחית המדינה.
כשהמלחין דניאל סמבורסקי כתב את הלחן המרטיט לשורות היפות של נתן אלתרמן "מִמּוֹרְדוֹת הַלְבָנוֹן עַד יַם הַמֶּלַח ... נְיַפֶּה אוֹתָך מְאֹד" הוא לא ראה לנגד עיניו את ים המלח מתכער ובחלקו הגדול גוסס, כי הון נואף ברשותו של החוק ניצל את אוצרותיו של ים המלח ללא כל בקרה וללא שימת גבולות לשמירת ים המלח כאוצר טבע ואוצר נוף.
קברניטי מדינה - שהקציבו מיליארדים לשתי מערכות בחירות, ולא הקציבו את הסכום הנדרש לבתי אבות בהם שוכנים קשישים מדלת העם - ראויים לכינוי, שהעניק הנביא ישעיהו בפרק ב' פס' י"א: "קְצִינֵי סְדוֹם". הם ראויים לכינוי "עַם עֲמוֹרָה", כי לא שמעו את דבר ה' ולא האזינו לתורת אלוהינו, כשבמוסדות רבים לא ניתנו התרופות הנדרשות והמזון הנדרש לחוסים, ולמשרד הבריאות נותר רק לדדות בלשונו ולהודות, שהמשרד מצר כי כשלנו באי מתן תקציבים מתאימים לאותם בתי אבות. המשרד מצר על כך שנתנו לאבות קשישים לחיות חיים לא מכבדים בסוף חייהם. רק דבר פעוט נותר, אין מי שייקח אחריות.
אַרְצִי מִתְנָעֶרֶת מֵאַחֲרָיוּתָהּ לַמְּדַדִּים בַּמַּאֲסֵף
עֵינֶיהָ שוֹלְחוֹת לְעֶבְרָם אֵש זָרָה וּמַקְפִּיאָה
תּוֹכָהּ פּוֹרֵק לְתוֹכָם הַבּוֹהֶה אֶת כָּל רֵיקוּתָהּ
לִבָּהּ נוֹעֵל רַגְלֵיהֶם הַכּוֹשְלוֹת בְּכָל בְּרִיחֶיהָ.
אַרְצִי מִתְנָעֶרֶת מֵאַחֲרָיוּתָהּ לַמְּדַדִּים בַּמַּאֲסֵף
יָדֶיהָ שוֹלְחוֹת לְעֶבְרָם רוּחַ לוֹפֶתֶת וּמַקְפִּיאָה
תּוֹכָהּ יוֹרֶה בְּתוֹכָם לְשוֹנוֹת אֵש קֶרַח נוֹרָא
לִבָּהּ נוֹעֵל חַיֵּיהֶם הַנּוֹפְלִים בְּמַנְעוּלֵי מָוֶת זוֹעֵק וְשוֹאֵל.
