בין מלחמת העצמאות ב-1948 לבין מלחמת ששת הימים ב-1967, במשך כ-19 שנים, חצה כידוע, את ירושלים "קו הגבול העירוני" בין ישראל לירדן שהפריד אז בין החלק המערבי של העיר שהיה בשליטת ישראל לבין החלק המזרחי שהיה נתון בשליטת ירדן. "קו הגבול העירוני" עבר היכן שכיום עובר כביש 1 העירוני, המחבר את צפון ירושלים למרכז העיר ולדרומה, והשתרע לאורך כ-7 ק"מ מאזור גבעת המבתר בצפון העיר עד סביבות אזור בית צפאפה בדרום.
"קו הגבול העירוני" נקבע לאחר מלחמת העצמאות בהסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן, שנחתם ב-1949 במלון השושנים באי רודוס. בדיוני ההסכם סוכם כי מעבר מנדלבאום ישמש כמעבר גבול בין שתי המדינות. "מעבר מנדלבאום" היה מעבר הגבול היחידי הרשמי בין שתי המדינות ירדן וישראל ב"קו הגבול העירוני".
מעבר שער מנדלבאום מעבר מנדלבאום (שער מנדלבאום) ממוקם בצומת הרחובות שמואל הנביא ודרך סנט ג’ורג’, ושימש בעיקר למעבר דיפלומטים ואנשי או"ם, וכן למעבר של צליינים נוצרים בחג המולד. כמו-כן עברו בו אזרחים ערבים ישראלים שביקשו וקיבלו אישור להיפגש עם קרוביהם בירושלים המזרחית. מן המעבר יצאה אחת לשבועיים שיירה ישראלית של חיילים המחופשים לשוטרים אל המובלעת הישראלית בהר הצופים.
בכך "עקפה" ישראל את הסכם הפרוז בין ישראל לירדן שקבע כי רק שוטרים עם נשק קל רשאים לכנס למובלעת הישראלית בהר הצופים. דרך מעבר מנדלבאום הוחזרו לירדן גופות מסתננים שחדרו לישראל ונהרגו במהלך חדירתם, וכן הוחזרו דרכו לישראל, ישראלים שחצו בטעות או שלא בטעות את הגבול לירדן. בין הישראלים המוחזרים ישראלים משבויי העיר העתיקה או הרפתקנים שרצו להגיע לפטרה.
בשנת 1964 עבר דרך מעבר מנדלבאום האפיפיור פאולוס השישי, הוא הגיע לביקור בישראל ולאחר סיום ביקורו בארץ יצא לירדן דרך מעבר שער מנדלבאום. ב-6 ביוני 1967 עברו דרך מעבר מנדלבאום חיילי חטיבת הצנחנים בדרכם לכיבוש העיר העתיקה.
שער-מעבר מנדלבאום נקרא על שם ביתו של שמחה מנדלבאום, איש ציבור ועסקן, מנכבדי ירושלים, ששכן במתחם מעבר הגבול. הבית נבנה על-ידי מנדלבאום בסמיכות לשכונת
מאה שערים בסוף שנות ה-20 עבור בני משפחתו, והוא הכיל מספר דירות. בשלב מסוים שימש הבית את ארגון ההגנה. הבניין פוצץ על-ידי הירדנים בזמן ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. לאחר מלחמת ששת הימים פונו הריסותיו.
"בית מעבר מנדלבאום" - מרשים ויפה מתחם שער מנדלבאום כלל מספר מבנים ומתקנים. אחד מהם ואולי המרכזי שבהם, היה מבנה אבן דו-קומתי בעל גג רעפים מרשים ביופיו, בנוי בסגנון בניה מנדטורי אופייני, עם מוטיבים אוריינטליים כמו חלונות מקומרים וכיוצא באלה. המבנה הקיים עד היום שימש כנקודת משטרה וכנקודת מעבר בין שתי המדינות, ירדן וישראל דרכו עברו היוצאים והנכנסים במעבר הגבול לאחר בדיקות והנפקת אישורים. לצדו, ממש בצמוד אליו, הוקם מבנה ארעי, מעין סככה שהורכבה על עמודים עם מחסום ושער ברזל. סמוך ל"בית מעבר מנדלבאום" שכן צריף ששימש בית מכס.
לאחר סיום מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר, לא היה עוד צורך בנקודת מעבר גבול באמצע העיר. המעבר נהרס בחלקו ועיריית ירושלים פינתה את שטח מעבר מנדלבאום. סככת המעבר פורקה ומבנים ומתקנים במתחם פונו או שנהרסו עם השנים. במתחם מנדלבאום נותרו כיום מספר מבנים מקוריים ובניהם מבנה האבן הדו קומתי "בית מנדלבאום" הניצב ברחוב שמואל הנביא 13. עד לשנת 2004 שימש המבנה כמשכנו של בית הדין הארצי לעבודה.
למבנה נוספה קומה (קומה וחצי) שקצת שונה מהקומות שתחתיה חלונות הקומה השלישית מרובעים לעומת החלונות המקומרים של שתי הקומות התחתונות. גג הרעפים הוסר במרפסת ובקומתו השנייה של המבנה לכיוון חזית הכניסה מרחוב שמואל הנביא הותקן גג פלסטיק מכוער. למותר לציין שהשינויים שנעשו בבניין פוגעים ביופיו של המבנה שבבסיסו הוא כאמור בניין יפה ומרשים, ופוגעים גם בצביונו ובמראהו המקורי והרי במבנה היסטורי שהוכרז לשימור עסקינן.
במרס 2005 השכירה המדינה את המבנה לעמותה חרדית ופועלת בו ישיבה ובית מדרש המשתייך לארגון מוסדות "חוט של חסד" והמזוהה עם חסידות ברסלב. מבנה נוסף שנותר במתחם מעבר מנדלבאום הוא בית (עמדת) תורג’מן, ששימש עמדת הגנה וכיום פועל בו "מוזאון קו התפר" המציג יצירות אמנות ומתמקד בסובלנות ובדו-קיום בין יהודים לערבים.
המבנה ההיסטורי מוכרז לשימור חלק מהמבנים והמתקנים במתחם מעבר שער מנדלבאום כאמור כבר אינם עימנו הם נהרסו מזה כבר, וחלקם שינו צורתם ללא הכר. המועצה לשימור אתרי מורשת ועירית ירושלים הבינו חשיבות ערכו ההיסטורי של מתחם מעבר מנדלבאום ומבנה "בית מעבר מנדלבאום" ששימש נקודת משטרה במעבר הגבול. עירית ירושלים הכריזה על מבנה "בית מעבר מנדלבאום "כמבנה לשימור" ולא ברור מדוע לאחר הכרזת השימור ביצעו במבנה שינויים כאלה ואחרים העלולים לפגוע בצביונו ובמראהו המקורי.
פעיל שימור במועצה לשימור אתרי מורשת מספר, כי על המבנה או בסביבתו הוצב מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת וגופים נוספים שלט מורשת רשמי בצבע כחול המספר בתמצית את סיפורו של המבנה ואת סיפורו של מתחם מעבר שער מנדלבאום, אולם לא חלף זמן רב, והשלט הוסר על-ידי אלמוני או אלמונים. השלט הוצב פעם שניה וגם הפעם הוסר. לדברי פעיל השימור, שלט המורשת במתחם שער מנדלבאום הוסר שלוש פעמים! ונגנב. אם כך פני הדברים, ואני מסתמך על דברי פעיל השימור, זו הפקרות. אנשים עושים דין לעצמם והרשויות חסרות אונים.
שוחחתי עם מספר תלמידי ישיבת ברסלב הלומדים במבנה. הם טוענים שהישיבה לא קשורה להסרת השלט ומפנים את החשד לעבר תושבי שכונת מאה שערים ושכונות חרדיות נוספות שאולי "השלט הציוני" הרגיז אותם.
סיירתי לפני מספר שבועות במתחם שער מנדלבאום, ולא מצאתי בכל שטח המתחם ולו שלט איזכור אחד רשמי בנוסח, כאן שכן מעבר שער מנדלבאום וכו' (אולי קיים שלט כזה בפינה נסתרת, אני לא הבחנתי בשלט מסוג זה). מעבר שער מנדלבאום הוא בהחלט אתר היסטרי עם סיפור ציוני חשוב בתולדות המדינה וירושלים שראוי להנציחו.
חיימקה אבני תושב ישוב בצפון הארץ מספר, כי גם הוא ביקר זה לא כבר באתר שער מנדלבאום. "חיפשתי איזה שלט או אזכור לבניין החשוב הזה ששימש במשך 19 שנה, נקודת המעבר בין מדינת ישראל לממלכה ההאשמית ירדן ומכאן היינו עולים עם ה'שיירה הדו שבועית' כחיילי 'גולני' מחופשים ל'שוטרים', לשמור על מובלעת הר הצופים והתאכזבתי שלא מצאתי שלט כזה".
מדוע לא מונצח שער מנדלבאום? ישנה טענה, שגורמים ישראלים בעלי דעות ימניות וגורמי הימין בשלטון לא מתלהבים להנציח ולשמר את מתחם שער מנדלבאום או מי מבתיו. שכן שער מנדלבאום מסמל ומזכיר את חלוקת ירושלים. אני לא יודע עד כמה טענה זו מבוססת.
מכל מקום היה ראוי ונכון לשמר את "בית מעבר מנדלבאום" ברחוב שמואל הנביא 13 ואת סביבתו, לשמור על צביונו המקורי של המבנה ההיסטורי בשל ערכו ההיסטורי ובשל יופיו ובשל ערכו האדריכלי, ולמצוא מקום חליפי לישיבה הפועלת במקום. יש להציב שלט ואולי כמה שלטים במקום שיספרו את סיפורו של מעבר שער מנדלבאום. אין להירתע מחוגים כאלה ואחרים שהנצחת המקום בשימור ושילוט לא מוצאת חן בעיניהם.