אדם שאביו ואמו וסבו וסבתו וכל שקדמו להם והתפללו 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', וקראו בליבם 'ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן' שקרא ירמיהו הנביא, והוא עצמו אינו מתפלל עוד לשוב כי הוא בעירך ציון בגופו ובנשמתו, מעבר לנכסף, מצידו האחר של גשר הכמיהות, ומקיים עצמו ואת בניו אחריו בארץ - למה זה הוא 'ציוני' כאבותיו, למה זה 'יקווה' להיות עם חופשי בארצו והוא חופשי בארצו, למה זה הוא דבק להיקרא 'ציוני' ולא פשוט 'ישראלי', 'יהודי ישראלי' ברוך השם, אחרי דורות הרבה של כיסופים, אדם החי את יהדותו מהישראלית ואת ישראליותו היהודית בכל רמ"ח ושס"ה אבריו וגידיו, לא די לו?!
היש עוד שיח תודה הולם יותר עם אלוקיו מאמור לו, 'אודך כי זכיתי למה שלא זכו לפניי דורות אבותיי ששאלו נפשם להיגאל מן העראי הנורא של גולחה רודפת ולא זכו ואני פה נושם יומם וליל את אווירה של ארץ ישראל, יהודי ישראלי לעילא'. מה אומר לו, 'אלי אודך כי אני ציוני', או באמונה, 'אודך כי אני 'יהודי ישראלי ' בארצי, רבה אמונתך...
