חלם זה כאן

"משחקי הכס" היו תמיד תמהיל של רשעות, נבזות, צביעות ושחיתות. גם המשחק הכוחני המתנהל כיום בין המערכת המשפטית-פרקליטית, היועץ המשפטי ו"הצל הגדול" של בג"ץ נגד "כל השאר", הוא סוג כזה של משחק. החוק קובע שממשלת מעבר היא ממשלה לכל דבר ועניין, אולם ליד החוק קמה קביעה שרירותית אבסורדית של היועץ המשפטי המסרסת את יכולתה של הממשלה למלא את תפקידה החוקי. אין אבסורד גדול מזה. ברור שיש יותר מקורטוב של היגיון מאחורי הצורך להבטיח, שממשלה המכהנת לתקופה קצרה מאוד, לא תסבך את חייה של ממשלה נורמלית שתבוא אחריה, באופן שהאחרונה תבזבז זמן רב ומשאבים אדירים בכדי להחזיר את הספינה ה"אבודה" חזרה למסלול בו היא אמורה להתנהל. אולם, היגיון זה תקף רק כאשר מדובר בתקופת-מעבר קצרה ולא בחודשים מרובים המצטרפים כבר עתה בקרוב לשנה שלימה. העובדה שבין כל הגאונים שישבו בממשלה התקנית האחרונה, ממלאים כבר בפעם השלישית את מסדרונות הכנסת, ממתינים לממשלה התקנית החדשה ומודעים למשמעות הקפאה זו, אין אף בהיר מחשבה אחד שיקום ויגיד חברים: אנו יורים לעצמנו ברגל ולציבור בראש, מבלי להרוויח בכך דבר. צריך לחוקק בכנסת לאלתר, בחקיקה זמנית ומהירה, תיקון לחוק הקיים, שיאפשר לממשלת המעבר, בפיקוח וועדות הכנסת, לתפקד לפחות בנושאי ביטחון, כלכלה ופנים, תפקוד קוואזי-נורמלי. כנבחרי ציבור, חברי הכנסת אינם סטטיסטים במחזה-אבסורד. יו"ר הכנסת איננו יושב על האולימפוס ואינו סגור במגדל שן, הוא המנהל בפועל של הכנסת, שנבחרה כחוק והוטלה עליה בראש וראשונה החובה, למנוע נזקים חמורים למדינה ולציבור ולהעביר את המערכת כולה ממציאות של ברברת חסרת תכלית ומחזה אבסורד משפטי, למציאות של חיים תקינים ככל האפשר. אם ראש הממשלה אהוד ברק יכול היה להיות ראש ממשלה במשרה מלאה, עם ממשלה במשרה מלאה למשך כשנה וחצי, אין סיבה שראש ממשלה במעבר, עם וותק וניסיון של 13 שנים, לא יוכל לתפקד כרו"מ זמני לפרק זמן של 4, 6, 9 חודשים או שנה, בתפוקה של 70% - 80% מהתפוקה המלאה של ממשלה תקנית. קשה להאמין שיש מישהו במחנה החידלונרים של הכנסת או המערכת המשפטית שסבור, שע"י קשירת ידיהם ורגליהם של מוסדות הביצוע של המדינה, שבפרשנות משפטית הזויה ובהימנעות מקריאת תיגר תחיקתית על פרשנות זו, הוא משרת כראוי את הציבור או טובת המדינה. בכל מקרה, טוב יעשה הציבור אם יבהיר להם בכל דרך חוקית אפשרית, שהם טועים טעות גסה והציבור יודע ומבין זאת ויבוא עימם חשבון. התרחשויות בהן מאצילה מערכת המשפט לעצמה סמכות של רשות-על כל-יכולה, ופוגעת כמעט בכל דרך אפשרית באינטרסים ציבוריים או לאומיים, ובמוסדות שלטון אחרים, חייבות לעבור מן העולם לאלתר; רק בחלם גמור ייתכן מצב מהסוג הקיים כאן בימים אלה. השעה הפוליטית קרובה כבר מאוד לשעה ה-12 של התפזרות הכנסת הנוכחית, ההופכת בכך לכנסת במעבר. בכל זאת, בהזדמנות הראשונה שניתן, חייבת הכנסת להפקיע, בחקיקה שאינה ניתנת לערעור, את סמכות היועץ המשפטי לנהל את המדינה כממלכה של איש אחד. עד כה, התנהלותו משולה לזו של נציב עליון המייצג ריבון היושב בלונדון, פריס או ניו-יורק - כאשר בפועל הריבון נמצא כאן, בירושלים, ומעולם לא מחל לאיש על זכויותיו. מול התנהלות כוחנית ושרירותית של היועץ, עומדת לצערנו הרב התנהלות חסרת-מעוף ירודה וגלותית של נבחרי הציבור. אם יחלוף הזמן החוקי המאפשר מהלכים כאלה ללא התעשתות המערכת הפוליטית, הכנסת תיתפזר בפועל. לאחר פיזורה, גם אם יקוצר משך הזמן עד לבחירות בשלושה שבועות, כפי שמבטיחה לנו וועדת הבחירות המרכזית, יצטרף, במצוותו ההזויה של היועץ המשפטי, זמן השיתוק וההמתנה של הציבור להכרעה ולהקמת ממשלה חדשה, לתשעת חודשי השיתוק דה-פקטו של ממשלות ישראל. גם בתקופת ביניים זו עדיין ראוי שכנסת ישראל תתעשת ותפעל למחיקת ביזיון לאומי זה. חבל שגם אם תתעשת בעת המאוחרת הזו, אין כבר ספק שחלם זה כאן!