ניגשתי לקרוא בשקיקה ובנפש חפצה את הראיון שהעניק הנאשם בקבלת שוחד ומי שהיה מפקד חיל-הים אליעזר (צ'ייני) מרום לאמירה לם, רביב גולן ואיתי וילנאי במוסף "שבעה ימים" של
ידיעות אחרונות, עמוד 30. בעמוד 32 הגיע הרצון הטוב שלי לסיומו.
באותה עת, משך שנים רבות, הנציג המסחרי של המספנה הגרמנית "טיסנקרופ" היה ישעיהו (שייקה) ברקת, קצין בכיר במילואים, טייס מצטיין ואיש מודיעין בחיל-האוויר. היכרתיו בשנות ה-70' בהיותו איש סגל נציגות צה"ל בוושינגטון בעודי שליח
הארץ בארצות הברית.
כאשר רקחו הנאשמים אבריאל בר יוסף ו
מיקי גנור את עסקת הצוללות היה להם עניין לסלק את ברקת נקי הכפיים מן התפקיד ולרשת אותו. הם דיברו עם צ'ייני, וראו זה פלא: כאשר הגיע לארץ מנהל המספנה וולטר פרייטג והוזמן לפגישה אצל צ'ייני - אסר זה על-כניסתו של ברקת לחדרו. תמוה. חשוד. מנוגד לכל הכללים. למה? ככה.
יש עוד המשך בפגישה עם השר
יובל שטייניץ ממנה הדירו את ברקת וארוחת ערב בה התקיימה שיחה מסתורית בין פרייטג לבין צ'ייני. רגע, אני עוצר בסיבוב הראשון. זה לא עסקו של מפקד חיל-הים מי מייצג מספנה גרמנית. זה לא עסקו לפעול להדחתו. אם הוא סבור שהדבר נחוץ לאינטרס הישראלי עליו לשוחח עם ברקת - בכיר נכבד בחיל-האוויר במילואים - ולהסביר לו.
אך צ'ייני נהג באדנות. הוא גס רוח. גם עכשיו הוא מסרב להסביר למה עשה כן. שוב אדנות, או משהו גרוע מזה: אין לו הסבר שאינו מחשיד אותו. קראתי עד הסוף. ממליץ גם לכם לקרוא עד הסוף. לא האמנתי לאף מילה של צ'ייני... ושאפו ל
רביב דרוקר שחשף את הדברים.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
