יש בישראל זוגות נשואים בהם הבעל מוסלמי והאישה יהודיה. גם ביניהם פורצים משברים, כמו אצל זוגות אחרים, ואחד מהם רוצה להתגרש. מה הדין? שתי שאלות מתעוררות כאן - למי נתונה סמכות השיפוט ואיזה דין יחול על תביעת הגירושים?
סמכות השיפוט ס' 1 לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בינלאומית), קובע - "(א) ענייני התרת נישואין שאינם בשיפוטו הייחודי של בית דין דתי יהיו בשיפוטו של בית משפט לענייני משפחה (בחוק זה - בית המשפט) אלא אם כן על-פי הוראות חוק זה נתונה סמכות השיפוט לבית דין דתי."
אין לאף בי"ד דתי סמכות שיפוט ייחודית בענייני התרת נישואים של מוסלמי ויהודיה. סמכות השיפוט של ביה"ד הרבני קיימת רק לגבי יהודים, היינו שני בני הזוג צריכים להיות יהודים (ס' 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים [נישואין וגירושין]). הוא הדין לגבי ביה"ד השרעי. שני בני הזוג חייבים להיות מוסלמים (ס' 52 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922-1947).
נמצאנו למדים שאת התביעה לגירושים יש להגיש לביהמ"ש לענייני משפחה.
הדין החל על התביעה ס' 5 לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין, קובע - "(א) בית משפט לענייני משפחה ששיפוטו נקבע לפי חוק זה ידון בעניין לפי סדר ההעדפה הבא:
(1) הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג;
(2) הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג;
(3) הדין הפנימי של ארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג;
(4) הדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין -
ובלבד שבית המשפט לא ידון לפי דין כאמור אם חלים על פיו דינים שונים על שני בני הזוג או אם לא ניתן לפיו לערוך גירושים.
(ב) באין דין שיחול לפי סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לדון לפי הדין הפנימי של מקום מושבו של אחד מבני הזוג, כפי שייראה לו צודק בנסיבות הענין.
(ג) הסכמת בני הזוג תשמש לעולם עילה לגירושין.
(ד) לעניין סעיף זה, "מקום מושב" - כהגדרתו בסעיף 80 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962".
הדין הפנימי של זוגות מעורבים, אזרחי ישראל ותושביה, הוא הדין הישראלי. הדין הישראלי הוא עצמו מתפצל לשניים. חוק השיפוט הרבני וחוק המשפחה המוסלמי. חוק השיפוט הרבני קובע בסעיף 2 - "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על-פי דין תורה".
לעומת זאת חוק המשפחה המוסלמי, שהוא חוק עותמני שנקלט בישראל עם הקמת המדינה, מתיר לגבר מוסלמי לשאת אישה בת עדה דתית מונותאיסטית, היינו מכיר בנישואים ליהודיה (הקאדי האשם סואעד, קשר הנישואין באיסלאם ודרכי התרתו, אתר הסיוע המשפטי).
לפיכך בעוד שלפי חוק אחד הנישואים בין מוסלמי ליהודיה בטלים ומבוטלים באשר הוא לא מכיר בנישואי תערובת, לפי החוק האחר-הנישואים תקפים. לכן לא ניתן להפעיל את סעיף 5 (א) כפי שהוא עצמו קובע בסיפא.
התוצאה היא שיש לפנות לסעיף קטן (ב) שלפיו ביהמ"ש יכריע על-פי דינו של אחד הצדדים כפי שייראה לו צודק בנסיבות הענין. אין ספק שמדובר בהכרעה קשה. כל זה כמובן בתנאי שאין הסכמה להתגרש.
