בתוך כדי הילוכה מגדירה הפוליטיקה הישראלית מחדש את המושג "מנהיגות". אודה, מעולם לא הייתי מאוהב במינוח הזה כשמדובר היה בראש מפלגה. אפילו לא בראש מדינה. הייתה לי תמיד רתיעה לנוכח הנחה המובנית בתיבה מנהיג כי אישים פוליטיים מנהיגים אנשים בדרך, הולכים ראשונה במסלול של מידות, של תורה, של דרך ארץ, מציבים תמרורים ערכיים וכיוצא באלה, ובעיקר רתיעה מפני שמנהיג אומר שהציבור מונהג, שהוא הולך אחרי, שהוא נושא עיניו מעלה אל האיש המורה לו את הלאן ואת המה ואת הלמה בחיים.
הרתיעה הזאת הייתה לא רק אישית. גם באומות העולם נזהרו וראשי מדינות בעלי תארים שהגדירו את התפקיד, נשיא, ראש, שר. באנגליה היה ראש האופוזיציה הלידר מפני שהוא הלך בראש חברי הפרלמנט שיצאו ללכת בסך את המדור של המתנגדים לממשלה. ראש מדינה, מנהיג, פירר - לא בבתי ספרנו, אם להשתמש בקלישאה.
גם אנחנו בישראל, חסכנו לראשי המפלגות את התואר הנכבד וקראנו להם בשמות משרתם ובאיזה שהוא מקום היה המושג "מנהיג, שמור לאנשיי מופת, כאברהם שכונה מנהיגם של ישראל, או כמו בספר החסידים לאנשים המוליכים לפניהם את הבריות בתקיפות והסתייגו, יותר מהסתייגו, ממעמדו כגון "הרכיב עליהם מנהיג עד שאפילו היו חפצים למחות - יראים מפניהם, וגם אם יוכיחום לא יהיו דבריהם נשמעים אפי' לטובה ויהיו כפופים לפני רעים" ("ספר חסידים "סימן תרצ"ד). אבל נניח, 'שבשתא כיוו דעל-על', שיבוש כיוון שהתאזרח, אין מה לעשות, נחיה אתו.
אבל יש גבול. הכבוד למילה מחייב להניח כי מי שאומרים עליו שהוא מנהיג הוא אדם מנווט. מי שחתם הסכם, ועוד רגע לפני שהוא מפר אותו הוא מכריז כי "מילה זאת מילה', ומוחק, ומילה היא חוכא ואיטלולא, נקרא מנהיג כי הוא מנווט את הבריות לבוגדנות פוליטית. מי שעומד בראש תנועה הטוענת למעמד אידאולוגי, השקפתי, משנה חברתית, דתית, לאומית, ערכית ועוד ועוד, ומשתמש בכוח משרתו כדי לנפץ את כל אלה בעבור קוניקטורה אלקטורלית, נקרא מנהיג כי הוא מוכיח שיש לו כוח להוליך את עצמו שולל. מייד אומרים עליו שמעשהו המנהיגותי מוכיח כי הוא חדל להיות מנהיג.
מנהיג לפתע הוא מי שהפוליטרוקים מכריחים אותו לעמוד בראש כדי שהם יוכלו להגיע. הם רותמים אותו לעגלה שלהם, תוחבים לו רסן, מושכים במושכות, והוא מושך על-פי השוט בו מצליפים בו, ולתפארת המליצה הוא נקרא מנהיג. אם הייתה לי רתיעה מן המושג "מנהיג", מפני עודף הכוח הניתן בידו, יש לי היום רתיעה מן המושג מפני גיגית הרפיסות ששפכו עליו.
אינני רוצה לא במי שעומד בראש וכופה עצמו על הציבור ועושה את האזרח לאיש נכנע לרצונותיו או לגחמותיו או לעיתים לכשגגותיו ולעיתים לשיגעונותיו של איש אחד הגוזר גורל המונים, ואינני רוצה במי שעומד בראש ונודר ומפר, ומבטח וכופר, ונשבע ומפקיר, ועמוד שדרתו גמיש עד קיפול. ללכת אחרי איש כזה - זה להנהיג את המנהיג אל אשר תישא אותו הרוח.
ההגדרה מחדש של מושג המנהיגות לוותה גם במעמד של הסמכה ביד הסמכויות הרבניות. הבחירה במנהיגים מונהגים מקבלת ממד הלכתי. תעודת ההכשר הרבנית כתובה בחרט פוליטי, בדיו פוליטית, על קלף פוליטי. השמים יורדים על הארץ. המנהיג מקבל מעמד של נבחר על-ידי ההשגחה. הצבעה בעבור הופכת להיות אקט של אמונה דתית. גם זה הגדרה אומללה של מנהיגות. גם של רבנות. לכל זה אין כל קשר להשקפת פוליטית או מדינית או חברתית ראויה או בלתי ראויה. זה מכוער. זה משחית מידות. לטוב או למוטב. לשם מטרה או לסיכולה. זה לא צורה. זה תוכן. זה משחק בלי כללים. זה לוח עם כלים נופלים.
