הפעילות הציונית של משפחת גרין לא מצאה חן בעיני החסידים ● הם התנכלו למשפחת גרין
▪ ▪ ▪
|
הדמות המרתקת והמעניינת ביותר להבנתי, מבין אחיו של בן- גוריון הוא אברהם גרין אחיו של בן-גוריון. אברהם נולד בשנת 1877 היה הדתי היחיד מבני המשפחה, פעיל תנועת "המזרחי" בפולין ושימש מזכיר סניף "המזרחי" בפלונסק עיר הולדתו ומגוריו. פלונסק היא עיירה קטנה יחסית הממוקמת כ-60 ק"מ מוורשה. בתקופה שלפני השואה רוב תושביה היו יהודים. לא מעט מהם ידעו עברית והיו חברים בתנועות ציוניות ותנועות ההשכלה למינהן. אחד ממוקדי הציונות בעיירה היה בית משפחת אביגדור גרין ששכן ב"רחוב העזים" בעיירה פלונסק. היה זה בית עץ רחב מידות ששימש מלבד מקום מגורים לאביגדור גרין ולמשפחתו גם כמקום התכנסות ומקום מפגש לפעילים ופעילות ציונית. בפלונסק הייתה קהילה גדולה של חסידי גור. אדמו"ר החסידות הרב יהודה לייב אלתר המכונה "שפת אמת", היה ידוע כמתנגד חריף לציונות ולתנועת "מזרחי". לא פעם פרצו מחלוקות ומריבות, לעתים חריפות, בין החסידים לאנשי תנועות הציונות ו"ההשכלה". מלחמתם של החסידים בחברי תנועות אלה הייתה לא פעם מלחמת חורמה. חגי בן-גוריון, סופר חוקר היסטוריה, נכד של ציפורה, אחות דוד בן-גוריון, מספר כי מאז שהוקם ב-1896 סניף של "חובבי ציון" בפלונסק", חצתה המחלוקת בין החסידים לציונים קהילות ואף משפחות וגרמה לקרע נורא בתוכן. אברהם גרין, בנו של אביגדור גרין ואחיו של בן-גוריון, "ינק" וספג את הציונות מהבית וכבר בשנות העשרים המוקדמות לחיו הפך לעסקן ציוני בולט בפלונסק והיה מראשי תנועת "המזרחי" בעיירה. וכאמור ניהל סניפה בעיירה. אברהם גרין גייס תרומות בקרב בתי הכנסת וגבירי העיירה למוסדות ציבור בארץ. ב עיתון המליץ בתחילת המאה ה-20 מופיע שמו של אברהם גרין ברשימת תורמי בני העיירה פלונסק למוסדות ציבור בארץ. הפעילות הציונית של משפחת גרין לא מצאה חן בעיני החסידים. הם התנכלו למשפחת גרין, ולדברי חגי בן-גוריון הגיעו הדברים לידי כך שהחסידים הלשינו על אביגדור גרין, אבי המשפחה, שהוא עוסק בפעילות חתרנית. יום אחד באו שוטרים, ערכו חיפוש במשך שעות ארוכות ולקחו מסמכים אבל לא מצאו שום דבר מרשיע.
|
האם נרצח אחיו של בן-גוריון בת"א?
|
|
חודשים ספורים לאחר קבלת אישור העלייה עבור שינדל ומשפחתה התבשרו טובה ואברהם גרין בבשורה המרה כי יקיריהם ניספו עם אלפים אחרים שגורשו למחנות הריכוז
▪ ▪ ▪
|
אברהם נשא לאישה את טובה נחמוביץ'. הזוג הת גורר סמוך לבית העץ של אביגדור גרין ברחוב העיזים בפלונסק ונולדו להם שלושה ילדים - שיינדל, בנימין וישראל. בשנת 1934 עולים אברהם גרין ורעייתו לארץ ישראל. אברהם היה בעל יכולות רבות אולם לא מצא כאן את מקומו ולא התבלט בארץ. במשך שנותיו בארץ עבד כפקיד ומנהל חשבונות בהסתדרות. שני בניו בנימין וישראל עלו אף הם לארץ. בנימין (יליד 1905), התגורר בשדרות רוטשילד 2 בתל אביב, עלה לארץ ישראל בשנת 1922, והיה פועל בניין מבוני נהריים. בוגר הטכניון בחיפה. עבד כמהנדס ב"סולל בונה" ובמשרד הביטחון. ישראל גרין ("שרוליק") היה חבר קיבוץ נען ושימש מזכיר וגזבר הקיבוץ. בתו של ישראל, היא האמנית מיכל נגרין. בתו הבכורה של אברהם גרין שיינדל נשארה בפולין עם בעלה תנחום פורשצ'ין-כהן ומשפחתו. שיינדל למדה בסמינר למורות בלודג' ולימדה בבית ספר פולני. היא הייתה צעירה ברוכת כישרונות וחדורת ביטחון עצמי. היו ניסיונות לאורך השנים מצד המשפחה לשכנע אותה לעלות לארץ אך ללא הצלחה. בשנת 1941 עברו שינדל, בעלה תנחום ובנה יעקב לגור בוורשה, ברחוב נובוליפקי 34. באותה שנה הגישו בנימין וישראל, אחיה של שיינדל, בקשה לסוכנות להעלות את אחותם, אך כל תשובה לא התקבלה. בינואר 1943 הגישו טובה ואברהם הוריה של שיינדל בקשה לממשלת פלשתינה "רשות להביא לפלשתינה (א"י) אדם התלוי בו, בתור עולה". ב-24.1.43 השיבה מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, לפנייה כי "שלחנו הוראה למשרד הארץ-ישראלי בווארשה בדבר מתן רישיון עלייה לא"י לחתנך תנחום פורשצ'ין-כהן ומשפחתו. השמחה הייתה קצרת מועד, כי באותה עת כבר גורשו תושבי ורשה והסביבה לאושוויץ. חודשים ספורים לאחר קבלת אישור העלייה עבור שינדל ומשפחתה התבשרו טובה ואברהם גרין בבשורה המרה כי יקיריהם ניספו עם אלפים אחרים שגורשו למחנות הריכוז. חגי בן- גוריון מספר כי עד הרגע האחרון אסף אברהם במשרדו אשר בלשכת המס בהסתדרות, כל עיתון ובו ידיעה על גורל יהודי ורשה, פלונסק והסביבה. הכאב היה גדול.
|
בשנת 1944 קראה חסידות גור להטיל על אברהם חרם
▪ ▪ ▪
|
ב-1944 ראתה אור חוברת בשם "יקוב הדין את ההר". שכתב אברהם גרין ובה מובעת ביקורת גלויה וחריפה כנגד האדמו"ר מגור וכנגד חסידות גור על התנכרותה לציונות והאשמות נוספות. החוברת, בת 24 עמודים, הופצה בחנויות וקיוסקים בתל אביב. פרסום החוברת עורר את חמתם של חסידי גור וכמה ימים לאחר שהופצה, אספו חסידי גור התל אביבים את כל העותקים מהקיוסקים של תל אביב. בשנת 1944 קראה חסידות גור להטיל על אברהם חרם. אברהם נקרא ל"דין תורה" בפני הרבנות הראשית, וזו קיבלה את עמדתם של חסידי גור וקבעה כי אברהם גרין השמיץ את הרבי מגור ללא הצדקה.
|
ביומניו של דוד בן-גוריון דבר מותו של האח הבכור לא נזכר ולו במילה
▪ ▪ ▪
|
מספר חגי בן- גוריון שהוא בן משפחה וכאמור סופר וחוקר היסטוריה שחקר את הנושא: "בינואר 1944 תקפו שלושה אנשים את אברהם בעת שנכנס לבית הכנסת של מושב-זקנים ברחוב העבודה 9 בתל אביב. השלושה חירפו אותו והטיחו לעברו שמות גנאי כגון "אפיקורוס" ו"פושע ישראל" ואיימו להורגו. כעבור זמן מה שוב תקפו אותו במקל והיכו אותו באגרופים בחזהו עד כי נפל ארצה. למחרת עלה חומו, הוא נפל למשכב, ולא חזר לעצמו. באפריל 1944 הגיש אברהם קובלנה לבית משפט השלום בתל אביב נגד תוקפיו, אותם הכיר". ביום רביעי, 18.4.45, מספר חודשים לאחר שהוכה במקל נפטר והוא בגיל 68. יש הטוענים כי למעשה נרצח. הלוויתו יצאה מבית החולים הדסה בתל אביב לבית הקברות בנחלת יצחק. ליד בית הכנסת ברחוב יבנה בתל אביב, ספד לו יוסף דובקין וליד בית מרכז "המזרחי" ספד לו, בשם הסתדרות "המזרחי", ד"ר בן-ציון גינזברגר. ליד הקבר הפתוח נשא החזן והזמר אריה פרידמן לבוב, גיסו של המנוח, תפילת "אל מלא רחמים" ובניו של המנוח ישראל ובנימין אמרו "קדיש". אחיו דוד בן-גוריון לא השתתף בהלוויה, ואף מודעת-אבל לא נשלחה למערכות העיתונים. ביומניו של דוד בן-גוריון דבר מותו של האח הבכור לא נזכר ולו במילה. אברהם נקבר בנחלת-יצחק לצד רבקה הר-מלח אחותו, שנפטרה ב-1944. חגי בן-גוריון מספר לי כי פורסם כי אברהם גרין "נפטר ממחלה ממארת". לדבריו רצו להסוות את נסיבות מותו האמתיות "הוא לא היה חולה בסרטן ולא היה חולה בכלל. אני מגדיר את מותו כרצח", אומר לי חגי בן-גוריון. סיפור נסיבות מותו של של אברהם גרין אינו ידוע ומוכר לציבור הרחב. ב-1952 נפטרה טובה אשתו ונקברה לצידו. טובה לא התאוששה מאז נודע לה כי בתה שיינדל נספתה בשואה, היא חלתה ודעכה הכאב והשבר על מות בתה היה גדול.
|
|
[צילום: אלי אלון]
|
|
|
|
|
|
|
הקיוסק של מיכאל בן גוריון בשדרות נורדאו. | |
|
|
|
ביום חמישי 26.3.1965 בחצות הליל חש מיכאל ברע ומספרים כי אמר לאשתו ברוריה "אני מרגיש שזה כבר הסוף שלי"
▪ ▪ ▪
|
אור ליום חמישי 26.3.1965 הלך לעולמו בביתו ברחוב שדרות נורדאו 21 בתל אביב מיכאל גרין הבן הבכור של משפחת בן- גוריון, אחיו של דוד בן-גוריון. בן 86 היה במותו. מיכאל (מיכל) גרין עלה לארץ ב-1932 מפלונסק שבפולין. זמן קצר לאחר עלייתו לארץ פתח והפעיל במשך שנים רבות קיוסק בשד' נורדאו פינת בן יהודה בתל אביב. שנים רבות מכר בקיוסק זה והיה חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. שנתיים לפני מותו השכיר את הקיוסק לאדם אחר. מספרים כי נהג ואהב לשבת בשדרה נורדאו שהייתה מול ביתו וגם מול הקיוסק שלו לשוחח על הא ועל דא עם שכנים ועוברי אורח. ביום חמישי 26.3.1965 בחצות הליל חש מיכאל ברע ומספרים כי אמר לאשתו ברוריה "אני מרגיש שזה כבר הסוף שלי" כעבור מספר שעות מת. הותיר אחריו את רעייתו ברוריה ושתי בנות נשואות: חיה ארקיס ומרים טאוב. אח דוד בן-גוריון ואחות ציפורה בן-גוריון. דוד בן-גוריון שאז כבר לא היה ראש ממשלה אלא חבר כנסת הגיע משדה בוקר להשתתף בהלווית אחיו. הלוויתו של מיכאל יצאה מבית ההלוויות העירוני "דפנה" ברחוב דפנה בתל אביב לכיוון בית העלמין בנחלת יצחק. שם נטמן. לפני שבועות ספורים נפטרה בתו חיה ארקיס.
|
נמנה עם הסולנים של האופרה הארצישראלית ושימש גם כחזן ולימד פיתוח קול
▪ ▪ ▪
|
רבקה גרין הר-מלך, אחותו של דוד בן-גוריון, נולדה בשנת 1884 בפלונסק עלתה לארץ ישראל בשנת 1931, נישאה לזמר האופרה יהודה הר-מלח. הר- מלח היה בזמנו זמר נודע בארץ בעל קול בריטון. נמנה עם הסולנים של האופרה הארצישראלית ושימש גם כחזן ולימד פיתוח קול. עם תלמידיו נמנה המלחין ידידיה אדמון (גורוכוב). הזוג יהודה הרמלך ורבקה גרין התגורר בבית פרטי עם פרדס בשכונת בורכוב בפאתי תל אביב (כיום גבעתיים ). רבקה נפטרה בערב ראש השנה 1944 בת 60 הייתה במותו.
|
בשנת 1922 נרצח בעלה של ציפורה, ד"ר קוריטני, בקליניקה אשר בביתם, כנראה על-רקע אנטישמי והמהפכה הבולשביקית
▪ ▪ ▪
|
ציפורה בן- גוריון, אחותו של דוד בן-גוריון, נולדה בשנת 1890 בפלונסק פולין, כבתם הצעירה של שיינדל ואביגדור גרין. היא הייתה הצעירה בין אחיה: אברהם, מיכאל, רבקה ודוד בן-גוריון. בעת לימודי גננות בברלין הכירה סטודנט לרפואה בשם משה קורטיני. עם סיום לימודי הרפואה שלו בשנת 1914, נישאו השניים בפלונסק. משה וציפורה עברו לרוסיה, שם כיהן משה כמנהל בית חולים ממשלתי. ברוסיה נולדו בניהם: אריה ב-1916, ועמנואל ב-1919. בשנת 1922 נרצח בעלה של ציפורה, ד"ר קוריטני, בקליניקה אשר בביתם, כנראה על-רקע אנטישמי והמהפכה הבולשביקית. ציפורה וילדיה נמלטו לפלונסק, אל אביה אביגדור גרין. בשנת 1923 עלתה ציפורה לארץ ישראל עם בנה אריה, בסרטיפיקט שהוסדר על-ידי דוד בן-גוריון. עמנואל עלה, עם סבו אביגדור גרין, בשנת 1925 והמשפחה התאחדה, והתיישבה בחיפה. ציפורה הייתה אחות ראשית בעיר במשך למעלה מ-30 שנה. בשנת 1927 נישאה ציפורה בן-גוריון לזמר והמוזיקאי, אריה פרידמן לבוב. לביתם הצטרפה רות, בתו היחידה של פרידמן לבוב. לימים רות הילמן, פסנתרנית, ייסדה וניהלה את הקונסרבטוריון העירוני בבאר שבע. בשנת 1955 נפטר פרידמן לבוב, ונקבר בחיפה. על שמו נקרא הקונסרבטוריון למוזיקה בחיפה. בביתה של ציפורה בחיפה הרבה להתארח אחיה, דוד בן-גוריון, בביקוריו בעיר. בשנת 1965 נפטרה, והיא בת 75 שנה. היא קבורה בבית העלמין קיבוץ בית השיטה, על קברה נחקק המשפט: "ידיה הרעיפו מזור". לא הרחק מקברי שני בניה אריה בן-גוריון ועמנואל בן-גוריון. בנה של ציפורה אריה בן-גוריון (1916-1998) היה ממייסדי קיבוץ בית השיטה, איש חינוך ותרבות, מקים ארכיון החגים הבין-קיבוצי.
|
|