הקצב המסעיר של השירים ב"ג׳נטלי", הקולות המופלאים של כל הזמרים, כושר המחול שלהם בעיצוב הלוהט של תום אפלבאום את הריקודים, כולם מתארים את המציאות הכואבת בתוכינו, של היחס לכל מי שצבע עורו כהה. בין אם הוא ישראלי או אפריקני. עד כדי כך, שכפי שבמחזה השוטר הלבן יורה בכל מי שרק נדמה לו כאילו שמנסה לשלוף כלי נשק כנגדו, מה שהובהר כטעות, ראוי לירות בו ולנטרל אותו; כך הרי בדיוק נהרג כזכור לא מכבר הבחור האתיופי בן ה-18, שכל חטאו היה שהלך ברחוב, וזכה למות משליפה מהירה מדי של שוטר ישראלי. וכך בדיוק במחזה הנפלא הזה מוצגת בעית מהגרת מניגריה עם רשיון שהות כאן (בביצוע מרהיב ומרעיש לב של הזמרת המופלאה אסתר רדא, ילידת קריית ארבע), שבגלל שתינוקה הרך הוא לבן, נחשדה בפשע וזכתה למעצר עם זונות בעלות צבע עור כשלה. הסיפור שכתבה שירי נדב נאור לא יכול להיות דרמטי יותר, או סוחף יותר מזה שנצפה כאן. המחזאית מצליחה לגעת בלב כל צופה, אף אם הוא מתנגד לקבלת מהגרי עבודה לא חוקיים המציפים את ישראל, כי עבורם היא בבחינת אלדורדו. הסיפור לקוח מהמציאות המוכרת לכולנו, והמעוררת רגשות מעורבים של חמלה מצד אחד, ורצון לשמור על החוק כנגד מסתננים מאידך-גיסא. במרכז המחזמר המופלא עומדים בני הזוג מרים ג׳נטלי (אסתר רדא) ומלאקאי ג׳נטלי (גילי יאלו שעלה לישראל במבצע שלמה, הזמר והשחקן הכובש כל לב במשחקו וביכולת שירתו, והכל - תוך קסם אישי הלופת את הקהל). מרים נתפסת ברחוב עם תינוקה על-ידי השוטר הלבן הדקדקן והנוקשה (אדם הירש המשכנע, זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה), שלמראה תינוקה הלבן - חושד בה, וחרף היותה ליגאלית עם ניירות, עוצר אותה והיא נזרקת לכלא עם חבורה מלבבת וססגונית של זונות שחורות עור. גי׳נה, מנהיגת הקבוצה (דניאל און-ימי הקנדית במוצאה) כבר זוממת לצרף אותה לעבודה בקבוצה שלה, תמורת שחרורה המיידי מהמעצר, הודות לקשרים שלה עם הסוהר. חילופי המישפטים בין הדמויות חדים ושנונים. מה שגורם לטקסט השנון והענייני של שירי נדב נאור לקבע את המחזמר כדרמה מוסיקלית מהמעלה הראשונה. לא הקיטש המקובל במחזות זמר. כך מעשירים ויזואלית את ההצגה התלבושות האותנטיות הצבעוניות בעיצובו היצירתי של יובל כספין, והמילים לשירים שחיבר סולן להקת הדג נחש - שאנן סטריט. לתמונה נכנס ירון ברובינסקי, כוכב תיאטרון וטלוויזיה מלא קסם בזכות עצמו, המגלם כאן ברגישות ובכנות דמות של כוכב ידוען שמרים עובדת כעוזרת הבית שלו. בעטיו הדרמה מתפתחת ומקבלת שינויים והפתעות, ולא נקלקל לצופים אותן בידע מוקדם. המוזיקה של אמיר לקנר המחונן המלווה את הריקודים הסוערים והמקפיצים מעניקה את הניחוח האמריקני למחזמר, ועיצוב התלבושות העשיר והאותנטי של יובל כספין, מצטרפים למשחק המרשים של כל שאר השחקנים-הרקדנים-הזמרים, המחבר אותו לכאן ועכשיו: כולם מקצועיים ובעלי רקורד, כמו מתן און-ימי יליד ישראל, חבר בלהקת "שקטק" ורקורד ב"הבימה", הקאמרי ועוד, שכשרון המחול שלו כה בולט ומרנין את לב הצופים. כך גם אושי מסלה, ילידת רחובות, כותבת ומלחינה פזמונים בעברית ובאמהרית, ומחזה שכתבה "מלכת שבא ושלמה המלך" עלה בקאמרי עם אלון עדר כשלמה. כך גם על הבמה בנוסף לנגני הלהקה, מעשיר בנגינתו נגן הקלידים והסמפלר אוהד בן אבי, כשעל הפסנתר והניצוח בהקלטות אמיר לקנר שהוא מטובי המלחינים הצעירים שלנו לתיאטרון כיום. בין הנגנים של החבורה המגובשת בולט במיוחד המתופף אליזה אקוודו (מחוף השנהב, שהתאהב בישראל והשתקע ב-2006 בתל אביב, בגלל כומר שבחר בו להוביל תוכנית מוזיקה דתית בישראל; הוא יצר ז׳אנר מוסיקלי משלו - טראדי-טראפ, ומאמין בכוחה של המוזיקה לפרוץ מחסומים; אשוט גספריאן יליד ארמניה שעלה לישראל בגיל 6 - כשוטר התקיף השני; וכך המשחק של כולם תואם לרמה הגבוהה של המחזה ולמוזיקה הנפלאה. בין הקולות הכה נפלאים בולטת גם טופז אבדנג, ילידת ישראל שבלטה כבר בעת לימודיה בבית צבי, שירתה בלהקה צבאית פיקוד דרום, הופיעה בפסטיגלים, בתחרויות כמו דה וויס בה העפילה לרבע גמר, והופיעה במחזות זמר; וצביקה איזיקיאס מאתיופיה, עלה גם הוא במבצע משה, והוא בוגר האקדמיה למחול בירושלים, רקד ב"בת שבע" ומשמש ככוריאוגרף ללהקות שונות. כל השחקנים הם פרפורמרים מדהימים, שהופעתם מלוכדת ומושלמת הודות לבימויו של מנהל תיאטרון חיפה - משה נאור. וזו הסיבה שהמחזמר הזה הוא הרבה יותר מסתם עוד מחזמר. הרגש שבו, עצם היותו נובע מהמציאות הכואבת שסביבנו, גורם לו לחדור ללב כל צופה, להפעימו ולרגש אותו. ומעל לכל: יש במחזמר מסר חשוב ביותר: החמלה וקבלת האחר. ומסיבה זו, חשוב שיצפו בו בני נוער רבים ככל האפשר וכמובן גם מבוגרים, כי מעיקרו הוא נכס בתולדות התיאטרון הישראלי.