על-פי החוק, באין ממשלה מכהנת וכנסת נבחרת, אי-אפשר להעביר את חוק התקציב, מה שמציב את משרדי הממשלה במצב של כמעט שיתוק, כאשר התקציב שלהם בכל חודש שכזה הוא 1 חלקי 12 מבסיס התקציב הקודם. התוצאות של המצב הזה כבר מתחילות לצוץ בשטח ואם לא יימצאו פתרונות יצירתיים, נשמע בתקופה הקרובה יותר ויותר על פעילויות חשובות שנעצרות, בגלל העדר תקציב.
אחד הסימנים הראשונים לכך, לפחות בתחום ההיי-טק, וסימן בולט במיוחד, ניתן בשבוע שעבר, כאשר רשות החדשנות פרסמה
הודעה פומבית, שבמסגרתה היא מודיעה לכל מי שמתכונן לפנות אליה כדי לקבל מענקים שיידע וייערך לכך שאת הכספים הוא יקבל במקרה הטוב ברבעון השני של השנה. האזהרה הזו נכונה גם לגבי אלה שכבר הגישו בקשות והן נמצאות כיום בוועדות השונות.
המשמעות של הודעה זו אינה פשוטה: חברות שפונות לסיוע מהרשות, במסלולים השונים שהיא מציעה, נמצאות בשלבים ראשונים של מחזור חייהן, או שהן עוסקות בתחומים שמשקיעים פרטיים פחות שמים בהם את כספם, אבל למדינה יש עניין לסייע להן. מדובר בכמה מאות חברות, שיכול להיות שמקורות המימון שלהן לא מאפשרים להן להמתין עד שלרשות החדשנות יהיה את התקציב הנדרש, הבנקים לא מתנדבים לתת להם אשראי והתוצאה עלולה להיות עצובה וכואבת.
תקציבי הרשות, כאמור, הם רק דוגמה - האתגר הזה הוא נחלתם של כל משרדי הממשלה ועוד גופים רבים במגזר הציבורי, לרבות לאגפי המחשוב וה-IT שלהם.
זו אחת הסיבות שהחלטנו, ב
אנשים ומחשבים, להקדיש את
המפגש הראשון של פורום המשפיעים שהקמנו לנושא "התנהלות בשנה ללא תקציב". הפורום מיועד למנמ"רים ומנהלי טכנולוגיות בכל הסקטור הממשלתי-ציבורי. המפגש, שייערך ב-26 בפברואר בירושלים, יארח, בין היתר, את
ליאור אשכנזי, מנהל אגף בכיר לטכנולוגיות דיגיטליות במשרד לשירותי דת; עו"ד
עודד פילוס, מנכ"ל המשרד לשירותי דת; ד"ר
נחמן אורון, יועץ בכיר לממשלה;
אבנר שטראוס, מנכ"ל
שטראוס אסטרטגיה; עו"ד
חגי אברהמי, היועץ המשפטי של המשרד לפיתוח הנגב והגליל;
ששון סופרי, מנמ"ר משרד המשפטים; ו
סיגלית פוני, חשבת בכירה במשרד המשפטים.
כל אחד מהמרצים הללו ייתן את הזווית שלו וישתף את הקהל בעצות כיצד אפשר להמשיך ולהניע את גלגלי המחשוב הממשלתי למרות המעצורים הרבים שמתווספים בכל יום.
לחנך למודעות לפרטיות של כולנו השבוע צוין ברחבי העולם יום הפרטיות הבינלאומי, שהעלה שוב על סדר היום כיצד הפרטיות של כולנו פרוצה ומופרת בכל רגע ובכל מקום, מבלי שאיש מנסה לעצור את ההפרות הללו. רבים עסקו במה צריכים לעשות הרגולטורים ומנהלי הרשתות החברתיות כדי להגן עלינו טוב יותר. אולם, על דבר אחד פחות מדברים: מידת האחריות שלנו, של כל אחד ואחד מאתנו. אנחנו אלה שבמידה רבה מאפשרים לדעת עלינו הכל, לעשות שימוש במידע הכי אישי שיש לנו. לפעמים זה במודע, אבל לרוב זה בגלל חוסר תשומת לב, קלות דעת והתעלמות מעצות והנחיות שמתפרסמות מדי פעם.
אפשר וחשוב לנצל את הטכנולוגיה, המתפתחת בקצב מהיר, אבל לא חובה לעשות זאת בצורה עיוורת. שאלות חודרניות, הקשה על כפתורים שנותנים לשולח ההודעה אפשרות לעקוב אחריכם (פישינג) הם לא דברים שחייבים להיעשות. הורדת אפליקציות, אישור חברים ב
פייסבוק ועוד פעולות מעין אלה צריכות להיעשות רק לאחר שהמשתמש מוודא שהמקור הוא אמין, מוכר ולא מתחזה. המרחב הקיברנטי מלא באתרים ובפרופילים שמתחזים לרשמיים, אולם מאחוריהם עומדים נוכלים שכל מה שהם רוצים זה לשים יד על המידע שלנו.
בכל פעם שמתפרסם סיפור על הונאה, פריצה או חדירה לפרטיות, אי-אפשר שלא להתרשם מהקלות הבלתי נסבלת שבה הקורבנות התמסרו מרצונם לאותם בעלי אינטרסים. היד קלה מדי על המקלדת, וזהו מרחב המחיה של כל עברייני הרשת. רק השבוע פורסמו סיפורים על אזרחים תמימים, שרצו לנצל שירותי אונליין של הממשלה, והזמינו את השירות מאתרים מתחזים. הסוף היה חשבונית נאה או חיוב כספי בעשרות שקלים, בה בשעה שהשירות ניתן חינם.
מה שיסייע בפתרון הבעיה הוא אולי הסברה. מצופה ממנהלי הפלטפורמות, הרשויות הממשלתיות ומערכת החינוך לצאת בקמפיינים ובשיעורים בכיתות בתדירות גבוהה, שיסבירו לכל אחד שהטכנולוגיה היא דבר נפלא אבל לחיצה אחת מיותרת על כפתור באפליקציה יכולה להפוך את חיינו לגיהנום.
