רפורמה באיסלאם? אתגר ישראלי!

האם האייתולות באירן, חמאס וחיזבאללה מונחים, בעיקר, על-ידי כמיהה לאיכות חיים משודרגת או ערכי איסלאם קשוחים? מאבק ארוך שנים מתחולל בין האיסלאם הקלאסי, התובע ישום קפדני של הקוראן והשריעה ("חוקי האלוהים"), לבין הרפורמיסטים הקוראים להתאמת האיסלאם למאה ה-21 על-ידי שינוי עקרונות "מיושנים" של הקוראן והשריעה מהמאה ה-7. האסכולה הקלאסית מונהגת על-ידי אחמד א-טייב, בר הסמכא המוביל באיסלאם הסוני, אימאם אוניברסיטת אל-אזהאר בקהיר שנוסדה ב-975 לספירה. משקל רב גם ל"אחים המוסלמים", ארגון הטרור האיסלאמי הגדול ביותר, שנוסד במצרים ב-1928, נתמך על-ידי הנשיא הטורקי ארדואן, מאיים על כל משטר ערבי מתון-יחסית. בין הקוראים למודרניזציה של האיסלאם הנשיא המצרי א-סיסי, ונשיא אוניברסיטת קהיר מוחמד אל-חושט (ולפניהם אתאטורק בתחילת המאה ה-20, שהישגיו הדרמטים הולכים ומתפוגגים בטורקיה של ארדואן). א-סיסי רואה ב"אחים המוסלמים" איום קטלני על שלטונו ושלטון מנהיגים ערבים מתונים, וטוען שריענון האיסלאם הוא תנאי לבלימת ההקצנה של הדור הצעיר ולצמצום זעזועי המזרח התיכון. דומיננטיות האסכולה הקלסית בלטה בינואר 2020 ב"ועידת אל-אזהאר לחדשנות במחשבה האיסלאמית", בהשתתפות אישים דתיים ופוליטים מ-46 מדינות מוסלמיות. הוועידה קיבלה בתשואות את קריאת אימאם אל-אזהאר לחדשנות, אך תוך היצמדות קשיחה לקוראן ולשריעה, והטחת ביקורת קשה ברפורמיסטים. לעומת זאת, הייתה תגובה צוננת ושלילית לדברי נשיא אוניברסיטת קהיר שקרא לבטל עקרונות איסלאמים "מיושנים". הודעת הסיום של הוועידה מאתגרת מעצבי מדיניות ודעת קהל הנוטים להתעלם מהתפקיד המרכזי של הקוראן והשריעה בעיצוב חזון, חינוך ומדיניות של האייתולות, "האחים המוסלמים", ארדואן, חמאס וגם הרשות הפלשתינית. האם ישויות אלו מונחות, בעיקר, על-ידי שקולי כלכלה ורווחה או עקרונות האיסלאם? האוזן הישראלית מתבשמת מהכרזת אימאם אל-אזהאר "שג'יהאד אינו שם נרדף למלחמה ונועד להגנה.... ושהשריעה אוסרת על עוינות למתנגדי האיסלאם....", אך מתעלמת מההדגשה "שחדשנות האיסלאם כפופה לטקסטים בלתי-ניתנים לערעור [קוראן ושריעה]". קיימת נטייה להקריב את המציאות על מזבח הכמיהה לרגיעה, ולהתעלם מהעובדה שהאיסלאם נוסד במאה ה-7 בעיר מכה, התפשט לרחבי חצי האי ערב, המזרח התיכון, טורקיה, צפון אפריקה, ספרד ואזורים נוספים באסיה ואפריקה. ההתפשטות חסרת-התקדים לא הייתה בדרכי שלום ולא הייתה הגנתית, אלא מונחית-ג'יהאד תוקפני וטרוריסטי. ב-2020 ניכרת החרפה של תוקפנות מונחית-ג'יהאד, כפי שמבטאת מערכת החינוך באירן וגם ברשות הפלשתינית. התוקפנות מבוססת על ערכי-יסוד בני 1,400 שנים של הקוראן והשריעה כגון: - האיסלאם היא הדת הלגיטימית היחידה שנועדה לשלוט בעולם בצו אלוהי; - על "הכופרים" להשתעבד ל"מאמינים" מרצון או בכח; - התגייסות לג'יהאד היא שליחות אלוהית המעניקה למתגייס 72 בתולות בגן עדן; - הטרור נועד לקעקע את ביטחון "הכופר" ביכולת ממשלתו להגן מפני האיסלאם; - הסכם עם "כופר" הוא הפסקת אש זמנית כצעד להתעצמות והכרעת ה"כופר"; - כפל-לשון והטעיה הם אמצעי לחימה ב"כופר", תוך דבקות במשימה להכנעתו. ערכים אלו נראים לתרבות המערבית כארכאים, הרסניים, בלתי-הגיוניים ובלתי-מוסריים, אך הם מהווים נכסי צאן ברזל בשכונה המזרח תיכונית. ביטחון ישראל מחייב הכרה בדומיננטיות האיסלאם הקלאסי בעיצוב החזון והטקטיקה של אויבינו; בהבנת התפקיד המרכזי של החינוך-לשנאה בהקצנת הדור הצעיר ודרבון הטרור; בהבנת ודחיית הטקטיקה של כפל-לשון; והיצמדות למציאות המזרח התיכון ולא להרהורי לב מפתים מבית המדרש המערבי.