מאה שנות צבאיות עברית

להלן מדברי יו"ר מכון ז'בוטינסקי בפתיחת המושב השלישי בכנס תל-חי במכללת תל-חי, 4.3.2020, במלאת מאה שנה לנפילת טרומפלדור וחבריו: אני שמח לפתוח את המושב השלישי בכנס המרשים הזה, שלו שותף גם מכון ז'בוטינסקי, המשמר בארכיונו חומר רב חשיבות של יוסף טרומפלדור ואפילו את חגורתו הצבאית, האוטנטית! אני מברך את המארגנים, ובראשם איש המקום ותושב אצבע הגליל, פרופ' אמיר גולדשטיין, שהוא בין השאר חבר הוועדה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי. אחד מספריו עוסק בציונותו של זאב ז'בוטינסקי לנוכח האנטישמיות - "דרך רבת פנים". מחקר רב פנים ורב חשיבות. אי-אפשר לפתוח מושב זה על תל-חי, טרומפלדור והימין הציוני, בלי לקרוא ראש וראשונה את שיר אסירי עכו: "מני דן ועד באר שבע, מגלעד לים, אין עוד שעל אדמתנו לא כופר בדם. דם עברי רוו לשובע, ניר והר וגיא, אך מדור ודור לא נשפך טהור, מדם חורשי תל חי. בין איילת ומתולה, נסתר בקבר שומם, דום שומר גבול ארצנו - גיבור גידם. אנו שבי - אך לבנו אלי תל חי בצפון, לנו, לנו תהיה, לנו כתר החרמון. את השיר חיבר זאב ז'בוטינסקי, יחד עם חבריו לכלא, לאחר שנדון ל-15 שנות מאסר בעוון ארגון ההגנה על ירושלים, חודש ימים לאחר האפופיאה של תל-חי, ופורסם לראשונה בעיתון "דאר היום", ביולי 1920. שני מאורעות שאירעו לפני מאה שנה, בהפרש של חודש ימים - ההסתערות של ערבים בדואים על חצר תל-חי וקומץ מגיניה, והסתערות של פורעים ערביים על היישוב היהודי הקטן בירושלים. לזאב ז'בוטינסקי נגיעה בשניהם. כשהוא מארגן את הגנת ירושלים, לבטח ניצבת לנגד עיניו דמותו של טרומפלדור וקורבנו. בכלא הוא נותן לכך ביטוי פואטי, אבל בשנים שלאחר מכן הוא חוזר שוב ושוב לכתוב ולפרסם מאמרים על טרומפלדור, ומעניק לבבת עינו, תנועת הנוער בית"ר - את שמו. סיפור אישי עם נגיעה עקיפה שלי ביוסף טרומפלדור: לפני חמישים שנה בדיוק, נפגשתי עם אלפרד טרומפלדור, אחיו הצעיר של יוסף, בביתו ברחוב ארבע ארצות בתל אביב. פירסמתי על כך כתבה בעתון מעריב, ב-7 בדצמבר 1970. אני זוכר היטב את אלפרד. איש צנוע וענו, שחי בצילו של אחיו הגדול והיה גאה על כך שהוא אחיו. כמו-כן דמה מאוד לאחיו המפורסם - אלפרד היה איש גבה קומה צנום בעל מצח רחב, פנים צרים קמעה, לסת הנוטה להתחדד. אני זוכר שדירתו הייתה ספוגה כולה ברוחו של האח המפורסם. התמונה הידועה של יוסף מוצבת בבית וערימת תיקים ספרים ומסמכים העוסקים ביוסף טרומפלדור ממלאה את חללו. הייתה זו כתבה ייחודית על אלפרד. לא זכור לי שעוד מישהו הגיע אליו, ריאיין אותו, או כתב עליו, והכתבה משמרת את הדמות ואת ההערצה הגדולה שלו לאחיו. מספר ימים לפני יום העצמאות של שנת 1975 הלך אלפרד טרומפלדור לעולמו והוא בן 76. הוא הובא לקבורה בבית העלמין של קיבוץ תל-יוסף, הנושא כמובן את שמו של יוסף טרומפלדור.

ברצוני לציין שלוש נקודות:

האחת: כנס זה נושא אומנם את הכותרת: "מאה שנות חלוציות - היסטוריה וזיכרון", אבל דומני כי המלה ששומעים בו הכי הרבה היא - מיתוס. מיתוס תל חי, מיתוס ההגנה וההתיישבות, מיתוס התלם האחרון, מיתוס טוב למות בעד ארצנו, היסטוריה ומיתוס... במיוחד במושב זה היא מופיעה בכותרות של שתי הרצאות, שעניינן: מיתוס טרומפלדור בתורת ז'בוטינסקי ובתנועה הרביזיוניסטית. נקודה שניה: בכותרות ההרצאות שנשמע במושב זה, השם טרומפלדור נכתב פעם אחת ב-ט"ת, ופעם אחרת ב-ת"ו. אין זו טעות הגהה. כשהקים ז'בוטינסקי את בית"ר, ב-1923, הוא ביקש לחבר בין יוסף טרומפלדור המסמל גבורה יהודית בעת החדשה, ובין שמה של העיר-המצודה ביתר, היום הכפר הערבי בתיר בפאתי ירושלים, המסמלת גבורה יהודית בעת העתיקה, הכרוכה בשמו של גיבור אחר, הלו הוא בר-כוכבא. על-מנת לשמר את שמה של ביתר ההיסטורית, מאויית השם טרומפלדור בכל הפרסומים של התנועה הרביזיוניסטית ב-ת'ו. אבל אין מה לעשות - האיות בט"ת ניצח... ונקודה שלישית: מאה שנות חלוציות, נאמר עוד בכותרת הכנס, כן וכן, אבל גם מאה שנות צבאיות. מי כמו הגיבור הלוחם יוסף טרומפלדור, ממקימי וממפקדי גדוד נהגי הפרדות והגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, וסמל ההקרבה של תל-חי - מסמל יותר מכל אדם אחר, בוודאי בעיני זאב ז'בוטינסקי, את ראשית הצבאיות היהודית המתחדשת? אבי מורי, ד"ר אב"א אחימאיר, שהיה מראשוני המטפחים של מורשת הגבורה והצבאיות של טרומפלדור, נהג בשנות השלושים לעלות עם הבית"רים, מדי י"א באדר, אל פסל הארי השואג, ולשאת דברים בפניהם - כמובן, באותן שנים שבהן לא ישב בכלא. "מה יכול להיות יום תל-חי"?, הוא שואל במאמרו מ-1936, והוא כותב בין השאר: "תל-חי מסמלת במובן יודע את הציונות כולה. מה היה קורה אילו תרומפלדור וחבריו לא הופקרו? מה היה קורה אילו נשלחה למקום תגבורת של עשרות בחורים? הדבר היה גורם קודם כל להגדלת כבוד ישראל, וזה דבר חשוב מאוד. ושנית, הנקודות, אילו ניצלו, היו מוכרות אחר-כך על-ידי השלטונות הצרפתים לצורכי ההתיישבות היהודית... עשויה הייתה להיערך התיישבות יהודית רחבה בחלק של ארץ-ישראל בתוך המנדאט הצרפתי - כלומר, בגולן ובדן. המדיניות הציונית לא דאגה לשטח חשוב בעל סיכויי התיישבות ממדרגה ראשונה, לגולן"... רמת הגולן שוחררה כידוע ב-1967, 47 שנה לאחר פרשת תל-חי, וחמש שנים לאחר שאבי הלך לעולמו...