מי יתיר את הפלונטר הפוליטי

בני גנץ לא היה צריך להיות מופתע. לו גנץ הוא היה עורך בדק-בית לפני שהחליט ליפול לזרועותיו של אביגדור ליברמן, ולהתבשם מהבטחתו לתמוך בהקמת ממשלה צרה, הוא היה צריך לבדוק האם כל חברי הכנסת של סיעת תל"ם צועדים אתו בתלם, ולא להיות מופתע ממהלך שהיה צפוי. השעטנז הפוליטי של כחול לבן עורר הרבה תקוות גם אצל ראש הממשלה נתניהו, וגם בקרב בכירים בליכוד, שיש בקרב חברי הכנסת של המפלגה מי שניתן יהיה לשכנע אותם לערוק לליכוד. במערכת הפוליטית היו גם מי שנקבו בשמם של חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל, שהיו לא רק מקורביו של ראש הממשלה נתניהו, אלא עבדו במחיצתו והאמינו במשנתו הפוליטית. שני חברי הכנסת שללו אפשרות שיעשו זאת. ברור להם שאת הכתם שידבק בהם ציבורית אם ינקטו צעד כזה, הם לא יצליחו להסיר בקלות גם עם מסיר כתמים. הנדל והאוזר יודעים ששום טובת הנאה אישית לא תצמח להם אם ינקטו צעד זה, אבל הם יוכלו להוסיף לתארים שברשותם גם את התואר "כלנתריזם". לתואר הזה זוכה כל מי שעובר מפלגה בתמורה לקבלת טובת הנאה. מה שברור, טובת הנאה אישית לא תצמח לשניים, כיוון שאם הם ינקטו צעד זה, הם לא יוכלו להתמנות לשרים ברשימה שאליה יערקו. רחמים כלנתר, שעל שמו הומצא המונח, היה חבר מועצת עירית ירושלים בשנות החמישים. כלנתר, היה חבר סיעת "הפועל המזרחי". הוא החליט לנטוש את סיעתו, שפעלה להדיח את גרשון אגרון, שהיה באותה עת ראש עיריית ירושלים. סיעתו של כלנתר, "הפועל המזרחי", זעמה על ההחלטה של ראש העיר שהחליט בחודש אוגוסט 1956, לתמוך בהקמת בית ספר רפורמי ובריכת שחייה מעורבת בירושלים. כלנתר החליט לחצות את הקווים והפך לתומכו של ראש העיר אגרון. התמיכה שהעניק רחמים כלנתר לאגרון הביאה לכך שלאגרון היה רוב במועצת העיר. רחמים כלנתר, זכה לתמורה מידית - הוא מונה לסגנו של אגרון, וקיבל לידיו את האחריות על ענייני דת ותברואה. הצעד הזה התאפשר באותה תקופה, משום שאז נבחרו חברי מועצת העיר בבחירות יחסיות, ומועצת העיר היא זו שבחרה מתוכה את ראש הרשות. כדי למנוע מלהפוך כלנתריזם לשיטה ברשויות המקומיות, אישרה הכנסת בשנת 1975 חוק חדש, שהפריד בין הבחירות למועצת העיר לבין ראש העיר. גם הכנסת נערכה לאפשרות כזאת, ובחוק יסוד הכנסת התקבל סעיף שנועד להקשות על מי שיבחר באותה שיטה. סעיף (6 א') לחוק קובע שחברי כנסת שפרשו מסיעתם שלא במסגרת סיעה חדשה מוכרת, לא יוכלו להיות מועמדים בבחירות הבאות במסגרת סיעתם החדשה, אלא אם פרשו מחברותם בכנסת ואפשרו למפלגה שממנה ערקו, לשמור על כוחה הפרלמנטרי. בגלל החוק הזה נאלצו שישה חברי כנסת - שמעון פרס, דליה איציק, חיים רמון, צחי הנגבי, ומיכאל נודלמן, להתפטר מחברותם בכנסת, כדי שיוכלו להיבחר ברשימת קדימה בבחירות לכנסת השבע-עשרה. כשגנץ וליברמן החליטו שזה הזמן ללכת לנשיא, חברי הכנסת האוזר והנדל, הסמנים הימניים של הרשימה, החליטו לטרוף את הקלפים. השניים הודיעו שהם מסרבים לתמוך בהקמת ממשלת מיעוט, אבל גם לא מתכוונים ככל הנראה לערוק לליכוד. יושב-ראש תל"ם, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, ח"כ משה (בוגי) יעלון, הציב בפני השניים אולטימטום להצביע עם כחול לבן, או להתפטר מהכנסת. ליעלון יש את הסמכות המוסרית לדרוש זאת מהשניים. כך בדיוק הוא נהג בעצמו, כאשר החליט להתפטר מתפקיד שר הביטחון, ולא לקבל את הצעת ראש הממשלה נתניהו לכהן כשר חוץ. יעלון, שגילה מוסר פוליטי ראוי להערכה, מצפה ששני חברי הכנסת שלהם הוא הציע להצטרף לפוליטיקה ינהגו כמוהו ויחזירו את המנדט או שיצביעו עם כחול לבן.

גלעד ארדן יודע מה ראש הממשלה חושב עליו, וגם יודע שנתניהו לא מעריך אותו. זאת אולי הסיבה שהוא מרבה התחנף אליו, משבח אותו ולא שוכח להזכיר אותו בכל ראיון. חנופה היא לא דבר זר לכמה משרי הממשלה, אבל מי שצופה בארדן, לא יכול שלא להתרשם, שנראה שארדן מגלה בכך מומחיות יתרה. ארדן, שהצליח לעורר גיחוך וגלי צחוק, שאף לא אחד מקודמיו זכה להם, חולם להמשיך לשבת ליד שולחן הממשלה החדשה אם נתניהו יקים אותה. כרגע נראה שהסיכויים לכך קלושים, מה שמבטיח שבקרוב מאוד המשטרה תזכה בניעור רציני, ובשר לביטחון פנים בעל חוט שדרה. חסר מנהיגות לפוליטיקה יש כללים משלה. מי שנושא בתפקיד שר, למרות כשהוא חסר מנהיגות וכריזמה, שלא היה ראוי ולא מתאים לנהל עסק פרטי קטן, יכול להגיע לצומת שבו לא נדרשים כישורי מנהיגות. ארדן לדעתי כזה, ולכן נראה שתפקיד השר לביטחון הפנים ענק על מידותיו. לו ארדן היה נושא בתפקיד השר להגנת הסביבה, תפקיד שבו הוא נשא בראשית דרכו הפוליטית, אני מעריך שהנזק שהיה נגרם לאיכות הסביבה היה בטל בשישים, לעומת האחריות שיש למי שאחראי על משטרת ישראל. המשטרה מתקשה להתנהל תחת מי שמגלה רפיסות, חוסר מנהיגות, וחוסר חוט שידרה. למשטרת ישראל אין מפקח כללי מהשלושה בדצמבר 2018 תקופה של חמישה עשר חודשים. זה כנראה לא מרגש את השר ארדן, כשם שהוא לא התרגש כנראה מפרישתם של שבעה ניצבים, שכולם פרשו במשמרת שלו. בין הפורשים גם ניצבים שהורשעו בפלילים. בראשם מי שהיה סגן המפקח הכללי ניצב ניסים מור, ומי שהיה מפקד מחוז ירושלים של המשטרה ניצב ניסו שחם. נציב לשירות בתי הסוהר זה לא הסוף. גם לנציבות שירות בתי הסוהר אין מזה תקופה ארוכה נציב קבוע, מאז פרשה הנציבה הקודמת רב גונדר עופרה קלינגר מתפקידה, אחרי שהתברר לה שכהונתה לא תוארך. גם במקרה הזה לא הצליח השר הכושל ארדן, לאייש את המשרה החשובה במינוי של קבע, ובחר למנות לתפקיד ממלא-מקום. אם לא די בך, גם לאחר פרישתו של ניצב בדימוס שחר איילון מתפקיד נציב הכבאות, נדרשה לשר ארדן תקופה זמן ארוכה ולא סבירה, עד למציאת מועמד ראוי לתפקיד. האם יש סיכוי ששר כושל כמו ארדן, שהוכיח למה הוא לא מסוגל, יכול למצוא עצמו שוב בתפקיד של מי שאחראי על המשטרה? נראה שהפעם הוא ייאלץ להיפרד מהכיסא.

בועז ביסמוט, העורך הראשי של ישראל היום, החליט ביום רביעי בשבוע שעבר להיכנס לבידוד לאחר שחזר 12 יום קודם לכן מספרד. מי שחוזרים מספרד נדרשו על-פי חוק לשהות בבידוד, משום שספרד היא ברשימת המדינות שהחוזרים ממנה עלולים להיות נגועים בקורונה. ביסמוט, שצולם כשהוא יוצא ממערכת עיתונו כשהוא מנופף לשלום, נהג באחריות כשהחליט להיכנס לבידוד. בידיעה שהתפרסמה בישראל היום, סיפר ביסמוט שהוא השתתף לפני שגזר על עצמו בידוד, בעימות מול העיתונאי וחבר הכנסת לשעבר דניאל בן סימון, באולפן i24NEWS, ויישב עם צוות פרשנים שישבו בסט של ערוץ 12 בליל הבחירות. על הסט ישבו מגישת החדשות המרכזית של הערוץ יונית לוי, בצד פרשנים בכירים של הערוץ, שעל-פי הנחיית משרד הבריאות חייבים להיכנס להסגר מידי - שהרי דין אחד לכולם. משרד הבריאות מגזים? אם כולם יקפידו למלא את ההנחיות, מי ישדר את החדשות? זה מלמד על מצב אבסורדי שנוצר בעקבות הוראות משרד הבריאות. אני לא מומחה לזיהומים, אבל מתרשם שמשרד הבריאות יורה לכל הכיוונים. בכך אני שותף לדעתו של ראש דסק החוץ של ערוץ 12 ערד ניר. הוא חוזר וטוען שהנחיות משרד הבריאות מחמירות ומוגזמות, ייתכן גם משום שבתוך זמן קצר יתברר שמספר החולים שנדבקו במחלה גדול בהרבה. ניר אמר באומץ מה שרבים יודעים. מספר החולים שמתים מעישון גבוה פי כמה מהחולים שצפויים למות ממגפת הקורונה. גם מספרם של הרוגי תאונות הדרכים גבוה הרבה יותר. המעשנים הם בקבוצת הסיכון הגדולה, כמו גם מי שמתקרבים לגיל שבעים. שמעתי את מנכ"ל משרד הבריאות חוזר על נתונים שהגיעו ממדינות רבות שנגועות בנגיף, שמי שחשופים לסיכון מיוחד הם קשישים. למרות זאת, לא שמעתי על הנחיות חד-משמעיות למי שמבקרים בבתי אבות או במקומות שבהם מאושפזים קשישים סיעודיים. קשישים ובתי אבות ראוי שמשרד הבריאות יוציא הנחיות ברורות, ולא יחיל דין אחד על מבוגרים, קשישים, צעירים ובני נוער. ידוע שילדים ובני נוער, כמעט שאינם נדבקים במחלה. כשזה קורה, עבורם זה לא יותר משפעת קלה. שמחתי לראות שוב את משה כחלון בטלוויזיה. אני שקט כשיש לנו גם בימים האלה שר אוצר פעיל ונמרץ. ואני שקט עוד יותר שזה כחלון. האמת שהתקשיתי להבין מה כחלון רוצה לומר. מהמבט שהפנה לעברו ראש הממשלה שישב בסמוך אליו, התרשמתי שגם נתניהו לא הבין איך מתכוון האוצר לנווט את המשק בהיבט הכלכלי בעקבות משבר הקורונה. התרשמתי בעיקר שאין שום ערך לדבריו של כחלון, משום שאת המשבר מנהל ראש הממשלה, ומסיבת העיתונאים שבה השתתף גם כחלון נועדה להראות לנו כנראה שכחלון עדיין איתנו. האמירה הנבובה שהשמיע כחלון שהציע לעבוד מהבית, לא שכנעה את המנהלים במפעלי הייצור, שמתקשים להבין איך יעשו את זה הפועלים שמועסקים בתעשיה. האמירה העידה בעיקר על מי שאמר אותה, שספק אם הוא היה נבחר להיות גזבר בקיבוץ. שאפו להילה אלרואי מילה על סיקור המגיפה. בעניין הזה מובילה הילה אלרואי, כתבת הבריאות של ערוץ 13. שראויה לכל השבחים והמחמאות. אלרואי לא רק טורחת לעדכן בקביעות בדף הפייסבוק שלה את הגולשים, שחלק גדול מהם כבר התמכר לעידכונים שלה. אלרואי היא עיתונאית רצינית, יסודית וחרוצה, שנראה שהיא יודעת על מה היא מדברת. בינתיים אני רגוע. כמו רבים אחרים, גם אני ממתין להמצאה שהביא אתו איוב קרא ממוסקבה. רק להזכיר לכם שקרא הבטיח לנו שיש לו את ההמצאה האולטימטיבית, שבכוחה לחסל את המגיפה. כרגיל, הוא הזדרז להתראיין בכל ערוץ אפשרי, למרות שהוא הציג כנראה בטלוויזיה, מה שנראה לא יותר ממטהר מים פשוט. אני, שסומך כבר שנים על אמינותו של קרא, משוכנע שכשם שהוא דייק תמיד בדבריו, גם הפעם הוא לא יאכזב.

לרמי ורד שחקן ויוצר יש פה גדול. כשוורד שמע שאביבית בר-זוהר הביעה תמיכה בליכוד, והמליצה באחת ממערכות הבחירות להצביע עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא ציץ בתגובה בטוויטר: "היא נראית כמו הפומפה שאני פותח איתה סתימות בכיור. הגיוני שיוצא לה ביבי מהפה". ורד הזדרז למחוק את הציוץ, כשהוסבר לו שזה עלול לעלות לו הרבה כסף. אלא שבר-זוהר לא ויתרה, והגישה נגדו תביעה לפי החוק לאיסור לשון הרע בסך של 146 אלף שקלים. ורד, סטנדאפיסט, מהכותבים המובילים והשנונים, הסתבך שוב סמוך לבחירות בקטטה שנכפתה עליו לדבריו, בהפגנת הימין בפתח תקוה. זה קרה כשהוא הגיע לצלם קטע לתוכנית בידור, ואת התרשמותו מהמפגינים ניתן היה לקרוא בדברים שאותם הוא בחר להשמיע נגד ראש הממשלה. בעבר העלה לטוויטר סרטון שנשא את הכותרת "חסר רק השפם". בסרטון, נראה ורד כשהוא נושא נאום אילם מאחורי פודיום. ורד טוען שהוא התכוון לצ'רלי צ'פלין, בעוד שלדבריו מי שצפו בסרטון "התכוונו לא לזה שהצחיק אנשים, אלא לאלה שהרג אותם". רמי ורד לא לבד גם במערכת הבחירות האחרונה לא הסתיר ורד את דעתו על ראש הממשלה, כשצייץ "אני מתבייש בכל מי שבחר במושחת ושקרן, ראש ממשלה מחורבן, חשוד בפלילים חלאת אדם חסר מצפון ואגואיסט. כל מי שבחר בו הוא טיפש, או מושחת או בור ועם ארצות". יממה לאחר מכן פרסם ורד ציוץ נוסף שבו כתב: "צייצתי אתמול ברגעים של עצבים באסה ואלכוהול, נבהלתי מהמהירות שבו הוא הופץ ומחקתי אותו". אלא שהציוץ המקורי לא נמחק, ולא ברור מה ביקש וורד להשיג בציוץ החדש שצייץ. ורד לא לבד. בתולדות מערכות הבחירות הביעו לא מעט אומנים את דעתם על מי שעמדו בראש המפלגות הגדולות ולעגו להם. ספי ריבלין ודודו טופז ז"ל לא הסתירו מעולם מה הם חושבים, וכמוהם נהגה גם שלישיית הגשש החיוור, שהשתתפה במשדרי תעמולת הבחירות של "המערך", בימים שהיו עוד מי שצפו בשידורים האלה. ריבלין, שגדל בבית בית"רי, לא הסתיר את תמיכתו בבגין ובתנועת החרות. ריבלין, שהזדהה מעומק ליבו עם בגין וחרות, גלגל מצחוק את הצופים שצפו בתשדירי הליכוד. שלישיית הגשש החיוור, שנחשבה להיט של אותה תקופה, נועדה לתת את התשובה לריבלין, ותשדירי הבחירות היו אז חגיגת בידור אמיתית. בגין והצ'חצ'חים בבחירות לכנסת העשירית, גנב את ההצגה טופז בנאום שזכה לכינוי "נאום הצ'חצ'חים", שאותו הוא נשא במהלך מערכת בחירות המסכמת של המערך בראשות שמעון פרס ז"ל, בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. זאת הייתה עצרת הבחירות המסכמת, והיא התקיימה שלושה ימים לפני הבחירות. בחירות 1977 הייתה אחת ממערכות הבחירות הסוערות בתולדות המדינה, והראשונה שנערכה מאז עליית הליכוד לשלטון. יום לאחר העצרת שכינס המערך, ערך הליכוד עצרת באותו מקום, ובה נשא בגין נאום תשובה לדבריו של טופז. מדובר בשני נאומים מפורסמים, שסימנו בעיני רבים את קו השבר בין שתי המפלגות, כשהליכוד מייצג את המזרחיים והמערך את האשכנזים. מנחם בגין החליט לרסק בכושרו הרטורי את טופז. כבר אז התמחה בגין בכך שידע להפוך לימון ללימונדה. בגין ציטט את דבריו של טופז שאמר: "הצ'חצ'חים הם במצודת זאב, הם בקושי שי"ן-גימ"לים, והוסיף: "כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות". לדודו טופז קרא בגין דודו טו-פס (במלעיל), ובסיום נאומו הוא ביקש מהנוכחים, להתקשר לכל מכריהם ברחבי הארץ, ולספר להם מה אמר עליהם טופז. כשגפן כותב שיר לא מושלם גם הפזמונאי והעיתונאי יהונתן גפן, לא יכול היה להתאפק במערכת הבחירות. הוא פרסם בחשבון האינסטגרם שלו את תמונת הנשיקה של שרה ובנימין נתניהו בליל הבחירות וכתב: "אהבה בימי קורונה". כמה עצב אחרי נאום הניצחון של טרזן מלך הקופים. טרזן לא עוזב אותנו ואני מתנצל אם פגעתי בקופים". גפן הזדרז למחוק את הדברים בעקבות תגובות זועמות שקיבל. בטוויטר שלו מצאתי ציוץ שהעלה גפן בתחילת חודש נובמבר בשנה שעברה, שמסביר אולי את התנהלותו, ומאפשר לנו להיכנס לנבכי נפשו של המשורר. וכך כתב גפן: "ששיר לא מספיק מוצלח זה הזמן להוסיף פרובוקציה. עכשיו זה מושלם". האם המשפט הזה מסביר את הצורך של גפן לייצור פרובוקציות בעקבות שיר גרוע שכתב? מי יודע. רמי ורד ויהונתן גפן עשו טעות קשה. אומנים שמתפרנסים מקהל אינם צריכים להביע דעות פוליטיות, ובוודאי שראוי ששחקנים ואומנים לא יהיו מעורבים במערכת הבחירות. ורד הודה בגלוי שהוא משלם מחיר כלכלי על התבטאויותיו וזה היה גם צפוי. לפני מספר שנים קראתי שדודו אלהרר נקלע למצוקה כלכלית בעקבות דעות פוליטיות שבחר להשמיע. אלהרר לא לבד. מי שבוחר לטבול במדמנה הפוליטית, צריך לצפות לתגובה לא צפויה, שעלולה להנחית מכה קשה על פרנסתו.

מצחצחי הנעליים של תל אביב, היו פעם חלק מהנוף התל אביבי, עד שגם לעיר העברית הראשונה הגיעה הקדמה. עסקי צחצוח הנעליים פרחו בעיקר ביפו בשנות החמישים, אבל גם בתל אביב היו כמה מצחצחי נעליים מוכרים. "פרויקט בן יהודה", שהוא מיזם התנדבותי להנגשת הספרות העברית באינטרנט, עוסק בין השאר במצחצחי הנעליים של תל אביב, ומסתמך על הספר "תל אביב" של העיתונאי נתן דונביץ ז"ל. בספר מסביר דונביץ איך עבדה השיטה: "המצחצח היה מחזיק בארגז עץ, בתחתיתו מגירה ובה מיני מברשות ומשחות נעליים. מעל המגירה היה משטח שבו שתי תבניות של רגליים: שמאלית וימנית, עשויות עץ. המצחצח ישב על שרפרף קטן. הלקוח עמד מולו, מניח נעל אחת על תבנית נעל מעץ. המצחצח שולף שני קרטונים ומכניס אותם משני צדי הגרב כדי שלא ללכלך את הרגליים. ואז החל הטקס: תחילה משפשפים את הנעל בסבון. מנקים את הנעל, ואז מתחילה מלאכת הצחצוח בכמה מיני משחות. אחרי זה היה המצחצח לוקח כמה סוגי אריג להבריק את הנעל. בגמר הטקס פנה לנעל השנייה". סלון לצחצוח נעליים יבנאל מטלון, שכתב את הערך בפרויקט, מציין שצחצוח נעלים עלה פרוטות. רק המעמד העליון השתמש בשירותם של מצחצחי הנעליים. עבור המיוחסים נפתחו כמה סלונים לצחצוח נעליים, שהיו מיועדים לגבירים, שלא היה להם נאה לעמוד על המדרכה כדי שיצחצחו את נעליהם לעיני כל. יבנאל נזכר בסלון ברחוב הרצל ליד פסג' פנסק. זהו הבניין הראשון בעיר שהייתה בו מעלית בחצר הבניין. בין הבתים ה-14 ו-16 הוקמה בקצה המעבר במה מעץ מקורה בגגון. על הבמה הוצבו 3 כורסאות שעליהן ישבו הלקוחות. לרגלי הלקוחות תבנית מעץ, מול כל כורסה היה יושב המצחצח, וכל הטקס חזר על עצמו, אלא שכאן היה הלקוח יושב בניחותא ויכול לעיין בעיתון. מאיר דיזנגוף ראש העיר הראשון של תל אביב היה מבאי הסלון. אני מנחש שראש העיר העברית הראשונה, הקפיד על כך שנעליו תהיינה תמיד מצוחצחות, ואולי זו הסיבה שבתקופת כהונתו פרחו העסקים של מצחצחי הנעליים.