אני מציע לחברי כחול-לבן לשקול את המתווה הבא בעניין יולי אדלשטיין: יולי נהג עד כה בהגינות ובאחריות ממלכתית. הוא מעד בנושא בעל חשיבות עליונה באשר לשלטון החוק. לא מפני שחלק על החלטת בג"ץ אלא מפני שסירב לפעול על-פי צו שיפוטי (אגב, אין בו שום עניין מצפוני).
הוא יכול להחזיק בדעתו, אבל להודות כי על עצם ההפרה של הצו השיפוטי הוא מתנצל ומתחרט.
לאחר מכן אפשר להצביע בעדו כיושב-ראש הכנסת. זוכרים את המקור היהודי? במקום בו בעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.
הערה: בהמשך יש תגובה של יפתח גלילי והיא הנכונה.
יריב לוין גרוע מיולי אדלשטיין. הוא אסון לשלטון החוק.
אני לא מפחית כהוא-זה מהמעשה החמור של אדלשטיין. אני רק טוען כי התנצלות וחרטה מטעמו בתוספת הבהרה כי הוא מודע לחומרת המעשה שלו היא העיקר. בכל עסקת טיעון יש הודאה של הנאשם. גם בכל צעד כזה (אגב, בשעתו תמכתי גם בעסקת טיעון, בתנאי שיש בה קלון, עם
אהוד אולמרט, וכן עתה אפילו עם ביבי).