אתה יודע כי מראש נמניתי על מי שראו את צעדך שפוף הקומה לעבר ביבי כהליכה לקנוסה, ומשהחלטת ללכת נמניתי גם על מי שהזהירו אותך ממוקשים שבדרך והצביעו על מיקומם. אוזניים לך ולא רצית לשמוע. מילא. גבי אמר. דרעי אמר. צור אמר. מי עוד אמר? הבל.
הסירוב למנות את
מאיר כהן ליושב-ראש הכנסת וההימנעות מהגשת החוק להגביל כהונת ראש ממשלה הנאשם בעבירות פליליות חמורות והפניית העורף שלך כלפי
אביגדור ליברמן שבסיבוב הזה התנהל למופת מעידים לחובתך. ובכל זאת אני מבין לליבך.
אדם שיוצא לדרך עם שותף, בין אם בן/בת זוג או איש עסקים או קרוב משפחה או עמית ובין אם מישהו אחר מצפה ממנו כי ינהג בהגינות. הוא נעלב כאשר מתברר לו כי המועמד להיות שותפו הוא חתכן (על משקל חתרן) בלתי נלאה. כל הזמן חותך במה ששייך לך. ביבי רוצה לנגוס ממך ברעב שאינו מובן.
אין לו מעצור. אין לו קו אדום. אין לו מילת כבוד. אין לו מה שהוא מכיר באנגלית כ-it is not done. רק לנגוס ולנגוס. מכיר את הפסוק "פרות הבשן האומרות לאדוניהן הביאה ונשתה"?
ובנקודה הזו אני מבין לליבך, מבין לאכזבתך ששמעת בקול יועציך שאמרו לך כי הפעם ביבי לא יעז, לך הוא לא יעשה זאת. חג שמח במידת האפשר.