נשמט ממני טורו של עיתונאי מהימן מאוד יוסף ורטר מ
הארץ, שהגיע רק אתמול בשרשור בין חברות וחברים, ואעתיק אותו כאן: "לפני כשנה פרש מתפקיד יואב הורוביץ, ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה. אחרי פרישתו ניהל שיחות נפש עם כמה אנשים. הורוביץ, איש שקול ורגוע בדרך כלל, נשמע נסער וחרד. משפט אחד שאמר נחרט בזיכרון: 'הנזק שנתניהו מתכנן לגרום למדינה, לדמוקרטיה, למערכת המשפטית ולכל מה שנבנה כאן כ-70 שנה על-מנת להימלט ממשפטו, הוא חמור ונורא יותר מכל מה שהייתה גורמת לנו המלחמה הקשה ביותר. יידרשו עשרות שנים לתקנו'.
ככה זה תמיד. המתריעים הגדולים ביותר מפני נתניהו אינם 'אויבים פוליטיים' שרוצים לרשת אותו. הם דווקא אלה שהיו הכי קרובים אליו, ושברחו מהמדמנה הזו כשצחנת הסכנה צרובה בנחיריהם". עד כאן ורטר.
ביבי והורוביץ נפגשו בסיירת מטכ"ל. אתמול אמרו לי מי שהכירו אותם מהימים ההם כי הורוביץ העריץ את ביבי במידה מסוימת. בהיותי עדיין ב
ישראל היום, בשנים בהן מתחתי עליו ביקורת חריפה בעיתון התומך בו, שהביאה להדחת מרדכי (מוטי) גילת ולהדחתי, נוכחתי במפגש בו השתתפו שניהם. הורוביץ שירת את ביבי ברמה שגרמה לי לתהות מדוע עד כדי כך? אחר כך ראיתיו גם אצל תומך נלהב אחר של ביבי. לא שוחחתי איתו. סברתי כי הוא כמו שכירי הפולחן האישי הסטאליניסטי האחרים, ועם פרישתו שמחתי לגלות כי סתם חשדתי בו.
אך אני שואל את עצמי ואת כל התקשורת ואת כל עם ישראל לבד מעובדי הפולחן - ואתם או אנו קוראים כדברים האלה ומחרישים? מה נאמר כאשר הדמודיקטטורה תגבר? למה שתקתנו? למה עצמנו עין? זה הורוביץ. לא
אהוד ברק. לא
יאיר לפיד. לא משה (בוגי) יעלון. לא
מרב מיכאלי. לא
ניצן הורוביץ. לא, יואב הורוביץ. ו-35 ח"כים קרנפים מהליכוד אלמים, מבוהלים, מסוממים, אינם אומרים לו משפט פשוט - ביבי, לך לך.