מגיפת הקורונה הציבה בפני ראשי מדינות העולם הזדמנות להוכיח את כישורי המנהיגות שלהם. אין כמו מצב משברי בלתי מוכר ובלתי חזוי כדי להעמיד במבחן עליון את מי שנבחרו על-ידי המונים או על-ידי עצמם לשלוט ולהוביל. ואין כמו
דונלד טראמפ המאפשר להבין את התובנה הזו, לא רק כי הוא נשיא ארה"ב הגדולה והעשירה, אלא בראש וראשונה בשל אישיותו המוחצנת והיוצאת דופן שאותה הכרנו רק בשנות השגרה שקדמו למגיפה. בחינה קרובה של התנהלותו במשבר זה מצביעה כי יותר משהאיש מנהיג אומה ומדינה במלחמה שאין בה כלי נשק היורקים אש, הוא נלחם בעיקר על שימור דמותו ודימויו העצמי אותם טיפח כל חייו בשקידה גדולה. העירוב בין האינטרס הקולקטיבי הלאומי לבין האינטרס הפוליטי האישי עומד בימים אלה במרכז זירת המאבק של האמריקנים במגיפה.
וכך, במקום שאמריקה תאחד כוחות כפי שעשתה תמיד במלחמות ומצבי משבר, מקבלים כמעט מדי יום התכתשות חדשה בין הנשיא למבקריו שבשל כך הופכים בעיניו ליריביו כי אינם רוצים בטובתו. מבחינתו, ביקורת מעצם הגדרתה היא לא הוגנת במקרה הטוב, ומעליבה במקרה הרע, המחייבת אותו לתגובה וחוזר חלילה. ומאחר שזהו משבר שהשליטה עליו איננה נמצאת רק בידיו כפי שהיה רגיל, טראמפ מתקשה להפנים את המציאות הזו ומתחשבן אתה גם כשזה בא על חשבון המאבק במגיפה.
מדי ערב טראמפ מופיע בחדר התדריכים של הבית הלבן כשמאחוריו חברי צוות המשימה הנשיאותי למאבק במגיפה בראשותו של סגן הנשיא,
מייק פנס. במקום שזו תהפוך לבמה של אנשי המקצוע שיסבירו ויבהירו את המורכבות של הבעיה והמאמצים למציאת הפתרונות, היא הפכה בעיקר להופעות יחיד של טראמפ גם בתור המנהל וגם בתור הדובר כשהאחרים ניצבים ברוב הזמן כסטטיסטיים.
תדריכים אלה נולדו בשלב השני של המשבר כאשר הנגיף התפשט והמית אמריקנים. אילו טראמפ יכול היה, הוא ודאי היה חוזר אחורה בזמן ומתקן את התנהלותו כאשר לא השכיל להבין את חומרת הבעיה המתרגשת על אמריקה. הוא תודרך לדעת על התפרצות הנגיף בסין ועל משמעויותיו ובעקבות זאת הורה על הגבלת הטסים משם לארה"ב ולא ייסף. הוא לא התעמק ולא דרש לדעת ולהבין מה עלול לקרות אם וכאשר הנגיף יתפשט לאמריקה. בשאלה הזו של מה ומתי טראמפ ידע ומה הוא עשה עם המידע שקיבל כבר החלו לעסוק בארה"ב והשאלה תעלה מן הסתם כבר בבחירות הקרובות לנשיאות ותעמוד במרכזה של כל חקירה ובדיקה לאחר שהמגיפה תיעלם מן העולם. מקרים של מידע שאיננו מעוכל היטב על-ידי הקברניט אינם יוצאי דופן בעולם, כולל אצלנו בישראל. אבל למקרה כזה של מאבק באויב לא נראה בעין, המתפשט במהירות בזק וחוצה גבולות ומשאיר אחריו קרבנות חיים ומתים כי אין נגדו נשק זמין, יש חומרה עודפת.
כאמור, מנהיגות נמדדת בעתות משבר. אם משבר נגרם מסיבות הנראות לעין - מדיניות, מלחמתיות, כלכליות, חברתיות - המיומנויות האישיות עומדות למבחן עליון. אבל, אם מקור המשבר עלום מהעין - אסון טבע פתאומי או מגיפה רפואית - נדרשות בנוסף גם תכונות אופי מסוימות כגון, ההכרה במגבלות הידע וההכרח והנכונות להישען על דעתם של מומחים בתחום.
נכון להיום, למעלה מחודשיים מאז התפשטות המגיפה בעולם, הוכיח טראמפ כי הוא מתקשה להתאים עצמו למשבר המתגלגל במהירות. הוא אמור היה להפנים כי נאומים, הצהרות מתלהמות ובעיקר ציוצי טוויטר בלתי פוסקים, הם נשקים חלודים מול הנגיף המסתורי. הסיסמה שהביאה אותו לבית הלבן Make America Great Again הסתברה כמנותקת מציאות, לא רק כי מלכתחילה הייתה מוגזמת אלא שבמשבר זה אמריקה התגלתה כמוגבלת ביכולותיה ובאמצעיה לספק את הצרכים המידיים של מי שזקוקים להם נואשות. כאשר רואים את הקמתם של בתי חולים ארעיים בפארקים ציבוריים וקוברים מתים בשולי חוצות העיר, יש קושי לעכל כי זו אמריקה שכולנו מכירים, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
מופעי יחיד חלפו כחודשיים עד שטראמפ הבין את חומרת המצב. ב-22 בינואר הוא הכריז כי "אנחנו בשליטה מלאה על זה", ובנאום האומה השנתי בקונגרס הבטיח כי "הממשל שלי ינקוט בכל הצעדים ההכרחיים להגן על אזרחנו מאיום זה", וזכה לתשואות רמות וממושכות כמקובל באירוע זה. כאשר המגיפה המשיכה להתפשט במהירות ולגבות קורבנות ראשונים הוא עדיין דיבר עליה כעל "תרמית" מבית מדרשם של הדמוקרטים ותקשורת הפייק ניוז הרוצים לפגוע בסיכויי הבחירה שלו. רק לאחר שארגון הבריאות הכריז על הנגיף כמגיפה עולמית הכיר בה גם טראמפ, ב-15 במרס, כ"נגיף מדבק מאד" אם כי שוב חזר על המנטרה של אותם ימים כי "יש לנו בקרה יוצאת מן הכלל עליו.
במקום להפנים את מצב החרום ולהנהיג את האומה במאבק, הוא המשיך במנהגו לדבר ולנאום תוך כדי הפרכת תחזיות, תוכניות ואמירות שחלקן התבררו כלא מדויקות, לא נכונות ואף שקריות ולעתים אף סתרו את מה שאמר יום או יומיים קודם. מבחינתו של טראמפ, הנגיף הוא אומנם כאב ראש מאוד רציני אבל תשומת לבו המרכזית מכוונת להצלחתו בבחירות הקרובות לנשיאות. מיליוני מובטלים, בורסה קורסת וכלכלה בנסיגה ביחד עם חרדה קולקטיבית ומצב לאומי ירוד, הם מתכונים בטוחים לתבוסה אלקטורלית. לכן הוא שולף פתרונות ממוחו הקודח: לפני מספר שבועות הוא הודיע כי הוא מעוניין שלקראת הפסחא ייפתחו השווקים לרווחה כי "ארץ זו אמורה להיות פתוחה" ואז גם הכנסיות יתמלאו עם מתפללים. "אני חושב שזה יהיה זמן יפה". השאיפה הזו שלא נתמכה על-ידי איש מהקהילה הרפואית הציבורית, הובעה למעלה משלושה חודשים מהתפרצות המגיפה בסין וכחודשיים מאז מותו של האמריקני הראשון כאשר מספר המתים הלך ותפח מדי יום ושום תרופה לא הייתה בהישג יד.
ואז כבמטה קסם טראמפ החל לדבר על קיומה של תרופה כזו, המוכרת נגד מלריה. "מה יש לכם להפסיד"? הוא גער ברופאים. "אני רוצה שהם ינסו את זה, וזה יכול או לא יכול לעבוד. אבל אם זה לא עובד, שום דבר לא יינזק במעשה זה. מה שאני רוצה זה להציל חיים, ולא רוצה להימצא במעבדה לשנה וחצי". וגם "אנו לא יכולים להניח שהתרופה גרועה יותר מהבעיה עצמה". איש הרפואה המרכזי בצוות המשימה הוא ד"ר אנתוני פאוצי, המנהל עשרות שנים את המכון הלאומי למחלות זיהומיות ואלרגיות, ושמו הולך לפניו. במשבר זה הוא לא אחת שם את נפשו בכפו כאשר צריך היה לתקן, גם אם בשפה רכה, אמירות לא נכונות ואף משוללות יסוד של טראמפ - מעשה שבממשלו לא יעלה על הדעת, ודאי לא בפורום פומבי. במהלך אחד התדריכים הוא נשאל לגבי התרופה המדוברת, ממנה הסתייג כבר בהזדמנויות אחרות, וכאשר עמד להשיב היסה אותו טראמפ: "אני השבתי על זה 15 פעמים. אתה לא צריך להשיב".
אז תרופה עדיין לא נמצאה אבל לטראמפ אצה הדרך כאשר הוא מביט על לוח השנה הפוליטי שלו. ולכן, כפי שעשה קודם עם חג הפסחא, הוא החליט כי בעוד כשבועיים חלק מאמריקה תתנער מהבידוד ותחל להניע מחדש את גלגלי הכלכלה המקרטעת שלדידו היא ליבת המשבר. האם יש לכך הסבר רפואי או שזו עוד אחת מהחלטותיו הנמהרות נדע בבוא הזמן.
יריות בתוך הנגמש אחת התופעות היותר מטרידות והבלתי מובנות בעליל לאורך כל ימי המשבר היא ההתכתשות בין טראמפ למושלי המדינות העומדים בחזית ונאבקים בממדי המגפה ביומיום. כאשר הנגיף כבר התפשט ברחבי ארה"ב ונדרשה הערכות חרום מידית, סירב טראמפ לבקשות מושלים להכריז על סגר בתי ספר, עסקים ומוסדות רפואיים. רק לאחר שמספר מושלים, ביניהם של ניו-יורק וקליפורניה החליטו להורות על שמירת מרחק במרחבים הציבוריים, הורה טראמפ בחצי פה לנהוג כך. לדידו, רבים מהמושלים, בניגוד אליו, לא מבצעים את משימותיהם. "סייענו לכמה מהם שלא ידעו מה הם עושים". באחד התדריכים אמר לכתבים כי פנה לסגנו פנס "לא להתקשר למושלים שלא העריכו מספיק את מאמציו (לסייע להם)... אם הם לא נוהגים בך יפה, אני לא מתקשר". אבל הוסיף בחצי חיוך כי פנס כנראה יתקשר כי הוא לא כמוהו...
מרגע שהמושלים הבינו כי גם במצב החרום הקשר עם טראמפ כרוך במשחקי כבוד וקרדיטים ואין להם בהכרח אוזן קשבת לבעיותיהם הבוערות - בראש וראשונה ציודים מצילי חיים - הם החלו לפעול בכוחות עצמם תוך שיתוף פעולה ביניהם, למשל, מושלי החוף המערבי העבירו מאות מכונות הנשמה לניו-יורק שנפגעה בצורה הקשה ביותר. טראמפ מצדו דאג להזכיר להם כי הסמכויות המלאות על ההחלטות החשובות במשבר הן שלו ובציניות השווה את התנהלות חלק מהם ל"מרד על הבאונטי". מבחינתו, כל מהלך של המושלים שלא בתיאום אתו הוא בבחינת ערעור על מעמדו כמנהיג עליון. כך אכן הוא רואה את עצמו מאז הגיע לבית הלבן וזכור כי לא אחת הביע התפעלותו מעוצמתם ומעמדם של רודנים מסוגם של
ולדימיר פוטין וקים ז'ונג און, תוך התעלמות מהתנהלותם הרודנית ובמקרהו של השני גם הברוטלית.
ג'ראד קושניר, החתן הקרוב לאזנו של טראמפ ומסייע במערכה, הוסיף קיסם משלו למדורת האש בין הבית הלבן והמושלים כשאמר כי המאגר האסטרטגי הלאומי הסודי של אמצעים רפואיים, שהוקם ב-1998 למקרים של התקפות טרור או אסונות טבע, מיועד להיות "מאגר שלנו", כלומר הממשל הפדרלי, ולא לשמש את המדינות המרכיבות את ארה"ב, גם לא בשעה קשה זו. עד כמה שידוע, הוא לא התבקש להסביר את האמרה המוזרה הזו.
אני לא אחראי באחת האמרות שלו שתיכנס ודאי לפנתיאון נשיאותו, טראמפ קבע כי "אני לא לוקח שום אחריות" על ההיערכות לקראת המשבר. מבחינתו אין זה מובן מאליו כי הסמכות והאחריות כרוכות יחדיו. אז נכון, אין זו אחריותו לפרוץ המגיפה, אבל חוסר המוכנות של ארה"ב היא אחריותו הבלעדית כנשיא. והוא כאמור לא סבור כך. לא רק שהוא חף משמץ ענווה אלא הוא מצפה מאחרים כי יתייחסו ויעריכו את סגולותיו השכליות, יכולותיו וכישרונותיו הביצועיים. סגנו פנס מעולם לא שוכח זאת: "אנו באמת התברכנו כי יש לנו את המנהיגות שאצלנו". לעצמו מעניק טראמפ ציון "עשר" ומשתלח בכתב שלא מסכים אתו. "אתה צריך לומר, ברכות! עבודה גדולה! במקום להיות כה נוראי באופן שאתה שואל את השאלה".
בין התארים שטראמפ ייחס לעצמו יש גם את "נשיא של מלחמה". מאז הימים הראשונים של המגיפה כאשר מספר המתים באמריקה היה קרוב לאפס ועד ימים אלה, מתו יותר אמריקנים מאשר בפיגועי 11 בספטמבר ואם המגיפה לא תיבלם, מספר הנספים עלול לעלות על ההרוגים במלחמת ויטנאם שנמשכה למעלה מעשור. אלא שטראמפ המחשב כל אמרה וכל מעשה אם זה מועיל לתדמיתו, אמר, בהסתמך על הערכות מוקדמות של יועציו, כי אם מספר המתים באמריקה יהיה פחות מ-200 אלף זו תהיה הוכחה כי "עשה עבודה טובה". גם הריח המקברי באמירה זו מעיד על הלכי חשיבתו.
כאשר טראמפ לא מקטין את חומרת המציאות הוא נוהג להאשים אחרים: את הסינים, לאחר שהתעלם מאזהרות מוקדמות של קהילת המודיעין שלו על שהם הסתירו את חומרת המגיפה והגיב כאמור בהשהיית הטיסות מסין, הוא חזר לשבח את הנשיא שי ג'יפינג לאחר שזה הסכים לרכוש במיליארדים תוצרת אמריקנית כחלק מהסכם סחר חדש בין המדינות. אבל כשהמגיפה המשיכה לגבות עוד ועוד קורבנות באמריקה, טראמפ האשים אותה בהסתרת פרוץ המגיפה ודרש ועדת חקירה. היעד הבא שלו היה ארגון הבריאות העולמי שאותו האשים, בלא הוכחות אמינות, כי שיתף פעולה עם הסינים בראשית המשבר - בימים שגם הוא עצמו שיבח את הסינים. תגובתו המידית הייתה להורות על הפסקת מימון הארגון בשיאה של המגפה העולמית. למעט חרון אפו קשה להבין מה טראמפ מבקש להשיג במעשה זה שללא ספק פוגע בארגון זה. אחרון היושבים על ספסל הנאשמים של טראמפ גם במשבר זה הוא
ברק אובמה, שאת כל מה שהותיר אחריו ממשלו טראמפ ביטל או ניסה לבטל בשיטתיות. זה כולל גם את המועצה הלאומית לביטחון בריאותי והגנה ביולוגית שהקים אובמה ב-2014 בפרוץ מגפת האבולה ומטרתה לקיים מערכת התרעה למחלות זיהומיות בעולם השלישי. סביר להניח כי היה בה תועלת גם במשבר הנוכחי אלא שהיא בוטלה על-ידי טראמפ ב-2018.
על-מנת להשלים את הפסיפס שהצג כאן, מצאתי עוד שני עניינים המעלים חיוך אצל כל מי שמגלה עניין כלשהו במה שנשיא ארה"ב אומר ועושה בימים קשים אלה. באחת מהופעותיו סטה טראמפ מהריטואל הקבוע של אמירותיו והעניק לנגיף האנשה מפתיעה מאד: "החיידק הפך כל כך מבריק שהאנטיביוטיקה איננה יכולה לעמוד בקצב (ההתפשטות) שלו...יש בו גאונות...לא רק שהוא נסתר, אלא שהוא מאוד פיקח". על אמירה כגון זו אומרים האמריקנים שהשומעים נותרו speechless.
העניין השני נוגע לתשלום שהממשל החליט להעניק לכל אזרחי המדינה כסיוע מידי. ללא תקדים בהיסטוריה האמריקנית החליט טראמפ שעל כל המחאה תתנוסס...חתימת ידו. בחירות לנשיאות אמרנו?