עמוס בן-גוריון, לאחר שחרורו מהצבא הבריטי, הצטרף לארגון ההגנה ושימש קצין קישור עם השלטונות הבריטיים מטעם ההגנה, ובמלחמת העצמאות היה אחד ממפקדי כוחות "ההגנה" אשר שיחררו את יפו. במחצית השנייה של יולי 1948 הועבר למשטרת ישראל ונתמנה מפקד נפת פ"ת. בהמשך היה מפקד מחוז תל אביב ואף כיהן כסגן מפכ"ל משטרת ישראל. בשנות ה-50 הואשם על-ידי ארגון סטודנטים בשם "שורת המתנדבים" בקיום קשרים לא תקינים עם אנשי עסקים. עמוס בן-גוריון תבע אותם בבית משפט בגין הוצאת דיבה וזכה. בסוף 1963 פרש מהמשטרה ולאחר פרישתו עד 1980 כיהן בתפקיד מנכ"ל חברת "אתא" שהייתה אז מחברות הטקסטיל הגדולות בארץ מסוגה. עם מינויו למנכל "אתא" בשנת 1964 עברו עמוס מרי וילדיהם שהתגוררו עד אז במרכז הארץ, להתגורר בכרמל בחיפה.

כאמור, נישואי עמוס בן-גוריון לאזרחית אירלנד נוצרייה שהייתה אחות בבית חולים באנגליה עוררו אך זה מדרך הטבע בקרב חוגים מסוימים בארץ לחשושים וחששות-חשדות שמרי היא למעשה סוכנת ריגול מטעם הביון הבריטי או משהו בדומה. בל נשכח, הכרות ונישואי עמוס בן-גוריון למרי היו בשנות ה-40, תקופה שלוותה לא פעם במתח ויריבות בין שלטונות המנדט הבריטי להנהגת הישוב בראשה עמד דוד בן-גוריון. גם לאחר קום המדינה עמד דוד בן-גוריון בראש הנהגת המדינה והיה גם שר ביטחון. גם בנו עמוס נשא בתפקידים ביטחוניים. העיתונות השמרנית בארץ אז כמובן לא העזה לכתוב על חששות-חשדות בעניין מרי בן-גוריון. אני מעריך שגורמי הביטחון בארץ בדקו בשלב מסוים את הנושא ואני יוצא מנקודת הנחה ששמועות וחשדות אלה התבררו כשמועות וחשדות שווא שאין בהם ממש. מעט ידוע ונכתב על מרי בן-גוריון. היא כמעט ולא נחשפה לתקשורת. ניסיונותיי לברר עם קרובי משפחתה במה עסקה-עבדה בארץ ופרטים על אודותיה עלו בתוהו ובני משפחתה סירבו לומר דבר בעניינה. למרי ועמוס בן-גוריון נולדו שלושה ילדים: גליה רון (74), אלון בן-גוריון (68) ורות (61). הבן האמצעי, אלון בן-גוריון, נפצע במלחמת יום כיפורים, הוא שכב תקופת מה בבית חולים, השתקם ועסק במלונאות..

בפברואר 1968 פנתה גליה בן-גוריון בתם של עמוס ומרי בן-גוריון, אז בת 22, קצינה בצה"ל, לרבנות בחיפה וביקשה תעודת רווקות ואישור הרבנות כדי להינשא לבחיר ליבה רפי רון תושב שכונת אפקה, סגן בקבע בצנחנים, בחתונה שתוכננה להיערך ב-3 באפריל 1968. על-פי ידיעה שפורסמה אז בעיתונות רשם הנישואים ערך לה חקירה וביקש לזמן את אימה לברור במשרדי הרבנות בנושא יהדותה או להציג תעודת גיור. על-פי ידיעה זו הבת "יצאה בכעס וקבעה קצרות" אין לאימי זמן בשביל השטויות שלכם אני יהודייה כשם שאמי יהודייה". הרבנים סירבו בשלב הראשון בתוקף להשיא את הבת בטענה שגיור האם מרי בן-גוריון אינו מקובל עליהם ואינו תקף מבחינתם. לבקשת דוד בן-גוריון נחלץ הרב שלמה גורן והשיא את הזוג. החתונה נערכה כמתוכנן ב-3 באפריל 1968 באולם "הביתן הבלגי" בגני התערוכה בתל אביב בהשתתפות "כל המי והמי", כ-1,500 מוזמנים.

עדה פרנקל מניס מקרית טבעון, שעבדה בבית חולים רמב"ם בחיפה, מספרת לי על מרי בן-גוריון: "זכיתי להכירה בתחילת שנות השבעים, כאשר התנדבה לעזור במחלקת ריפוי בעיסוק בבית חולים רמב"ם. פרופסור שטיינר, שיזם את הקמת היחידה השיקומית שפעלה בתוך המחלקה האורתופדית, פנה למרי בן-גוריון ולאחיות ותיקות אחרות להתנדב לעבודה במחלקת ריפוי בעיסוק. מכיוון שהייתי עובדת יחידה באותה תקופה, והמחלקה קלטה חיילים פצועים מגבול הצפון, מרי באה לעזור לנו ברצון ובאהבה. היא הייתה מאוד קשובה למטופלים במחלקה ואהבה לשמוע כל פרט על חייהם. נ תנה תשומת לב לכל אחד וניסתה לעודד את רוחם. במשך השנים הצטערתי שלא שמרתי על קשר איתה. כי הייתה כל כך אמהית, חמה והיה כיף לשוחח אתה. תמיד אזכור אותה כאישה מיוחדת, חמה ומקסימה.

עמוס בן-גוריון נפטר ב-22 ביולי 2008. עשר שנים לאחר מכן ב-28.11.2018 נפטרה בגיל 94 מרי בן-גוריון, ונקברה לצד קבר בעלה עמוס בן-גוריון בבית הקברות של קיבוץ עינת. טקס הלוויתה של מרי כמעט ולא זכה לסיקור תקשורתי ונערך בהשתתפות חוג מצומצם של בני משפחתה ומכרים קרובים.