הקורונה הוא נגיף טיפש, טאמבל, ולמה? כי לא חשוב כמה הוא אלים, מהיר ומסוכן, אם אתה משחק מולו בונקר, הוא יכול לקפוץ.
משחקים בונקר והנגיף חסר אונים כל מה שצריך לעשות נגד הנגיף הטאמבל הזה זה להקטין את השער, לשים 11 שחקנים לרוחב השער, את המאמן והמעסה מעליהם בשכיבה, ונגיף הטאמבל לא עובר. לא משנה מה עושה הנגיף, הוא לא חוצה את קו השער.
ואם הקוון שורק לנבדל, והשופט שורק לעבירה טכנית ומאיים בהרחקה, ואם פרשני הטלוויזיה המנופחים מבקרים, אז שיקפצו כולם. כי כאשר הקבוצה שלנו לא מאומנת לסגנון המשחק של הנגיף, אם לא נעשה בונקר, השחקנים יידבקו במחלה. חלקם ימותו, והשער ייפרץ שוב ושוב.
כאשר חברה מותקפת על-ידי אויב בלתי מוכר דיו, אשר הפיל חללים רבים במדינות אחרות, וכאשר יש ספק גדול אם המערכות ערוכות כלל לטפל במתקפה הזו, ומהניסיון יודעים כבר שהתוקף הוא טאמבל, אז עושים, ומייד, את הדבר המתבקש והוא בונקר. במהלך הבונקר רוכשים ציוד, רוכשים ניסיון, מתארגנים, מתכננים, ורק אז יוצאים למתקפת הנגד.
בלי בונקר גם אנו טאמבלים, אבל אז הנגיף חזק מאתנו וכל מי שחפץ לצאת למתקפות נגד טרם היערכות, הוא טיפש יותר מהנגיף. אממה הנגיף הוא דנידין, רואה ואינו נראה, אלים מאד, ומי שלא מתגונן מפניו, חולה, ובמקרים רבים אף מת לגמרי.
את ההחחלטה על הבונקר אסור שיקבלו פרופסורים. ההחלטה על הבונקר היא החלטה של מנהלים, שלא מתבלבלים ממחקרים רפואיים, אלא מביטים אל המציאות בעולם ומבינים שתחליף חלקי לבונקר היא מדיניות הנובעת מניסיון רב במגיפות ומשמעת ברזל של הציבור, ולנו אין כל ניסיון אמיתי במגפות, וודאי שאין אצלנו משמעת ברזל של הציבור (אלא מן הסוג שאפשר לבנות אותה אט אט באמצעות כלים קיצוניים במהלכו של בונקר), ולכן אף פרופסור או עיתונאי לא יבלבלו אותנו עם ה"עובדות". בונקר ורק בונקר הוא החלופה המיטבית לשלבי המגננה.
המבחן האמתי - היציאה מן הבונקר ימי הבונקר אינם ימי המבחן, כי בניגוד לכל האויבים האחרים שאנו מכירים הנגיף הוא טאמבל, ולא יכול לתקוף כאשר אנו בבונקר. את פירות הבונקר ניתן לבחון רק בדיעבד במבחנים מאוד פשוטים והם:
1. האם הבונקר אכן בלם את האויב, ואנו איננו שונים מכל מדינה אחרת ולכך התשובה היא ודאי חיובית.
2. האם ימי הבונקר נוצלו היטב על-מנת להיערך למתקפת הנגד? האם כל אותם ימי סבל יקרים בבונקרים, כולל "בשר התותחים" שאיבדנו, מאפשרים לנו לחזור לשגרה, כאשר האויב ממשיך לשהות בקרבנו אך אנו מוגנים מפניו? לא הגנה מוחלטת כפי שהיה כשישבנו בבונקר, אך ברמה מספקת על-מנת שנוכל לחיות אתו.
אפילו עם אויב טרורסטי אנו חיים, ועם תאונות הדרכים אנו חיים, אז גם עם אויב ביולוגי נחיה, ובלבד שניצלנו היטב את ימי הבונקר להיערכות מיטבית.
נתניהו וברסי - קיבלתם אשראי, הצלחתם, ועתה פרעו את השטר אז נתניהו, ברסי (משה בר-סימן-טוב) אל תיבהלו מכמה קשקשנים. פעלו באחריות. אומרים לכם שאתם חרדתיים, קבלו את המחמאה הזו באהבה. כל מנהיגי העולם המערבי אומרים היום, הוי, לו היינו קצת יותר חרדתיים וקצת פחות שחצנים, ומנהיגי האופוריה של 73 אמרו אחרי המלחמה, אוי אילו רק היינו קצת יותר אחראיים, אילו רק הבטנו למציאות בעיניים ולא היינו נתונים לכמה שחצנים לעבוד עלינו בעיניים עקב קוצר הראות שלהם.
נתניה, ברסי, את הבונקר עשיתם 10, אך המבחן האמתי הוא מבחנה של מתקפת הנגד אשר תתחיל ממשית לאחר יום העצמאות. ישבנו במקלטים די זמן, קיבלתם המון כסף, המון סבלנות, והמון אשראי. עכשיו מרחב השגיאות שלכם הצטמצם משמעותית. כעת אנו מצפים מכם לא רק להגן באורח מופלא, לא רק לנצח בקרב פה או שם, אלא לנצח במערכה כולה.