שולחן עגול של מכון אהרן בנושא מכת הקורונה

במסגרת הדיון המרתק שהיה לנו אתמול במכון אהרון על משבר הקורונה, היה ויכוח בין כלכלנים חובבי הגישה הקיינסיאנית, שטענו שהממשלה צריכה לשפוך עוד הרבה יותר כסף במטרה לעודד ביקושים, אחרת ניכנס למיתון עמוק, לבין כלכלנים שטענו שצריך לנקוט בזהירות בשימוש בכספי ציבור, ויש פתרון נכון: להסיר את הסגר, או נכון יותר לעשות סגר קצת יותר חכם. הסגר הוקל משמעותית כבר לפני למעלה משלושה שבועות. לא רק שאין עלייה בהדבקות מהקורונה יש המשך יציב של ירידה בהדבקות. אני לא מומחה בתחום, אבל מספיק להקשיב למומחים בנושא בשביל להבין שהקונספט של משרד הבריאות הוא גישוש באפילה. הנגיף לא מתפשט לפי המודלים שלהם, אז במקום להסיר (כמעט) לחלוטין את הסגר, ממשכים במגוון מגבלות מוזרות/חסרות הגיון שלא מאפשרות חזרה לפעילות כלכלית ומגדילות את הלחץ על הקופה הציבורית. תקשיבו למומחים שמדברים בדיון - לא רק כלכלנים, גם רופאים ואפדימיולוגיים מתחום הבריאות ובריאות הציבור. בתום הדיון, אי-אפשר להימנע מהמסקנה, שצריך ליישם החלטות קצת יותר אמיצות: להסיר לחלוטין את הסגר למעט התקהלויות מאוד גדולות וקבוצות בסיכון, או אזורים עם שיעורי חולים גבוהים. הגישה הקיינסיאנית שעליה גדלו דורות של כלכלנים הרסנית לדעתי, ואני פשוט המום מהביטחון הרב שבו כלכלנים מסוימים מדברים על הצורך הדחוף לשפוך כסף ציבורי, בלי אפילו לקחת בחשבון שדווקא הגירעון העמוק יכול להכביד על היציאה מהמיתון. הדיון במלואו זמין ביוטיוב ונמשך כמעט שלוש שעות, אז אתם יכולים לדלג ישר לנאום הסיכום שלי. 🙂בסיכום אני מבקר את את הגישה הקיינסיאנית ויש גם בונוס קטן: אני מגיב לטענה של איילת נחמיאס-ורבין, סגנית נשיא התאחדות התעשיינים, שהם לא נגד יבוא...