"ערך מוחלט" – ג'ף קונס, מוזאון ת"א המעריצים מתפעלים, והמקטרגים אומרים שהוא עושה אמנות שטחית, רדודה וחסרת עומק אינטלקטואלי; שהוא ממחזר את עצמו עם פסלי הצעצועים והבלונים שלו; שהוא פחות אמן ויותר איש עסקים שמנהל מפעל מוצלח של יותר ממאה עובדים. מבחינתם, ג'ף קונס מייצג את כל מה שרע בתרבות האמריקנית.
פריצת הדרך ג'ף קונס (1955) צמח ממעמד הביניים בפנסילבניה ארה"ב. הוא סיים את לימודי האמנות באמצע שנות ה-70 וחיפש דרכים להתפרנס. בתחילה עבד במחלקת השיווק של מוזאון מומה בניו-יורק. בהמשך עבד במשך חמש שנים כברוקר בוול סטריט, כדי לממן את האמנות שלו.
הפריצה הגדולה של קונס הייתה בתחילת שנות ה-80, תקופה שבה האמנות האמריקנית ניסחה פופ ארט מזן חדש שנמשך אל השפע והזיוף של עולם השיווק והפרסום. אותם אמנים פירקו והרכיבו מחדש צורות וסיסמאות שיווקיות וחשפו את המניפולציות של הפרסומות.
קונס השתלב יפה בז'אנר הזה: האמנות שלו הייתה שילוב בין הפופ ארט של אנדי וורהול, ה"רדי מייד" של מרסל דושאן (פסל המשתנה) והמינימליזם של דן פלווין: הוא העמיד שואבי אבק משומשים, האיר אותם בתאורת חנויות מסנוורת ושיווק אותם מחדש בתור מוצר צריכה נחשק לעשירון העליון; הוא הכניס כדורי סל לתוך אקווריומים מלאי מים והפך אותם לסוג של מומיה מודרנית; הוא יצר קומפוזיציה טעונה מינית מטוסטר פשוט ונורות ניאון.
קונץ וצ'יצ'ולינה כבר בתחילת דרכו התגובות לקונס היו מעורבות, אבל את תואר האמן המושמץ ביותר הוא השיג בתחילת שנות ה-90 כאשר הכניס לאמנות הפופ-קיטש שלו גם פורנוגרפיה. הוא התחתן (והתגרש מהר) עם "צ'יצ'ולינה", מלכת הטראש של אותה תקופה, כוכבת הפורנו וחברת הפרלמנט ההונגריה-איטלקיה, אילונה סטלר.
פוליטיקת הזהויות והמאבק הליברלי על חופש מיני ומגדרי היו אז בנקודת שיא, וקונס רכב על הגל הזה עם סדרת ציורים, צילומים ופסלים שתיארו את הזוג בשלל תנוחות ואקטים מלאים על-רקע תפאורת רוקוקו קיטשית, רומנטיקה זולה. סדרת העבודות הפרובוקטיבית שלו עוררה תגובות נזעמות שהאשימו אותו במיזוגניה ובפורנוגרפיה סליזית. עם זאת, צילומים אלה נמכרים בירידים וגלריות בעולם.
בחודש אפריל האחרון הודיע ג'ף קונס במפתיע שהוא פורש מעולם האמנות. כשנה אחר כך שבר שיא נוסף בקריירה שלו, והפך לאמן החי המרוויח ביותר: הפסל "ארנב" האייקוני שלו נמכר במכירה פומבית ב-91 מיליון דולר. המבקרים טענו שמאחורי הודעת הפרישה תמימה זו עמד אינטרס כלכלי להחזיר למותג "ג'ף קונס" את כוחו.
פסל הארנב המפורסם מ-1986 העשוי פלדת אל חלד סימן את הסגנון המוכר של קונס – לקיחת אובייקטים פשוטים ויומיומיים, והאדרתם על-ידי שינוי החומריות והממדים שלהם. בסדרת העבודות "באנאליות" מ-1988 קונס כבר ביסס את איקונוגרפיית הקיטש הדקדנטי שלו, והציע פרשנות עכשווית לפסלי הקלאסיקה של האלים היוונים. העבודה המפורסמת ביותר בסדרה הזו היא פסל בגודל טבעי עשוי פורצלן מוזהב של מייקל ג'קסון ושימפנזת המחמד שלו.
אז מה הסוד של קונס? איך ייתכן שהוא הצליח לשרוד ולשמור על מעמדו בתור מגה סטאר למרות העובדה שהוא אחד האמנים השנואים ביותר כבר 30 שנים? מקובל שיצירת אמנות חייבת לנקוט עמדה ביקורתית, להציג קונפליקט ולהיות אופוזיציונרית. קונס מציע דרך אחרת לעשות אמנות – הוא מדבר בשפת הסחורות. הוא לא מתעסק עם ביקורת על קפיטליזם, על תרבות השפע והצריכה. הוא מבין שהוא חלק מהשיטה ואין שום תועלת להתנגד לה.
קונס הפך את תאוריית 'הרדי מייד' של דושאן על פיה. דושאן תקף את המכניזם האבסורדי של שוק האמנות על-ידי מיתוג אסלה כיצירת אמנות. קונס עושה בדיוק ההפך – הוא הופך את החפץ הזול והעלוב להעתק מוצלח. מוצרים גנריים תוצרת סין שאפשר למצוא בשני שקל בחנויות הסטוק, הופכים אצל קונס לעבודת אמנות. ההצלחה של קונס היא בייצור קפדני ומרשים של מייצבים ענקיים בהם הוא מעביר חומר בחומר: הוא יוצר בשיש או ברונזה פסלים הנראים כפלסטיק מתנפח.
ג'ף קונס: "ערך מוחלט", במוזאון תל אביב לאמנות כאמור, תערוכה זו היא הישג למוזאון, והאוצרים, דורון רבינא ושחר מולכו מתפעלים מהמוצגים: דוב ושוטר, 3 פסלים כאלה נוצרו והוצגו במקביל בשלושה מקומות בעולם כפרשנות על גלובליות, נראים תמימים, לכאורה, מייצגים דיסאוננס, מתח בין הדב הגדול והחזק והשוטר העדין. הענק הירוק, גיבור-על בקומיקס האמריקני שעוצמתו גוברת ככל שכעסו גובר, לקוח ממערבון של אלביס "כוכב בוער". סמל לגבריות. גם אנדי וורהול השתמש בדימוי זה. הפסל נראה כמו וינייל, אך עשוי מברונזה והסלע על גבו - משיש. שקר החומר.
זוג רקדנים, פסל של טון וחצי עשוי שיש מיחידה אחת, נראה כמו הגדלה ענקית של פיגורות מפורצלן שמקובל לראות בבתים אירופים בורגנים. "דולפין, טאז, פח זבל" הוא הכלאה של 3 דימויים ומשלב תמימות (הדולפין המחייך) ואכזריות (המלכודת), נראה כצעצוע בריכה אך משקף גם עמדה פוליטית (ציד חיות). לצד הפסלים המונומנטליים מוצגות כמה תמונות המנסחות, גם הן, אלמנטים פופים, קיטשים.
