היריות בצעיר הערבי מואדי גו'ז בירושלים הם רק המשך של חוליית השרשרת במעללי המשטרה ומשמר הגבול כנגד ערבים, חרדים ובני העדה האתיופית. המשטרה - עם מפכ"ל ובלי מפכ"ל, עושה ככול העולה כעל רוחה. יש לה ח"כים מהאופוזיציה שמסייעים לה לטיייח פרשיות, כמו אנשי משטרה לשעבר שהפכו לח"כים. יש לה כוח בקואליציה, שפוחדת מפתיחת תיקים, ויש לה "כתבים לענייני משטרה בתקשורת הכללית", שנרתמים לעזרתה. והעיקר שיש לה "בובה חוקרת" בשם מח"ש, שעוזרת לטייח פרשיות איומות. את הסיוט הזה צריך להפסיק על-ידי איחוד הציבורים שמשמשים "שק אגרוף" לשוטרים המתחילים. בערבים יורים, החרדים מוכים עד זוב דם בסדיסטיות ובני העדה האתיופית מוכים ב"מכות יבשות" שאח"כ לך תוכיח שהן באמת היו.
מה שירע ביום שבת (30 במאי 2020) ליד שער האריות בעיר העתיקה של ירושלים היה רצח, ומה שהיה אח"כ בבית משפחת הנרצח בשכונת ואדי גוז' היה ניסיון משטרתי מאורגן לטשטוש ראיות. נכון אומנם שעד שלא יוכח שבאמת היה כך הרי שגם הפושעים, ובמיוחד חייל משמר הגבול שירה בין 12 לעשר כדורים למרכז גופו של הנרצח, הם בבחינת לא אשמים, אבל אם המשטרה ומח"ש הם החוקרים, אזי, אפשר מראש לוותר על החקירה. הצעיר הערבי בעל הצרכים המיוחדים לא היה אפילו בגדר רבע "גורם עוין".
הוא היה אדם מסכן שכול חייו נעו בין משפחתו העממית למוסד שבו למד לשש שנים והשתקם בחייו המרים. הוא לא הבדיל ביו יהודים לערבים או לסינים. שנים הוא עבר באזור הזה - שבין ביתו בוודי ג'וז למוסד שבאזור שער האריות. השוטרים הכירו אותו היטב. מה שגרם להם "לחשוד" בו זקוק לחקירה. את השוטרים הללו, שצעקו בקשר שמדובר ב"מחבל" צריך לחקור לא פחות מאשר את אנשי משמר הגבול שירו בו. אלה שצעקו "מחבל" הם גם אלה שהתסיסו את האווירה. השוטרים שביקשו לעצרו היו קרובים אליו ובוודאי שיכולים היו להבחין כי הכלי שבידי הצעיר איננו אקדח.
אני די מאמין לגרסתו של מפקד החייל ממג"ב כי הוא נתן הוראה לחיילו להפסיק לירות. חייל שיורה כזה מספר של כדורים למרכז גופו של הנרצח מתכוון לרצוח ולא לעצור חשוד. זהו עוד צעיר שהתגייס לצבא הישראלי מתוך רצון לחסל ערבים, ואלי גם לזכות בהילה המפוקפקת שזכה לה אליאור עזריה. אבל עדיין יש הבדל בין המצב בו היה אליאור עזריה למצב שבו תפקד החייל ממשמר הגבול, שלא רק שחייו לא היו בסכנה מהצעיר הערבי אלא שנוכח כי הצעיר האומלל הזה בכלל לא היווה סכנה לאף אחד. אבל מה שעשו אנשי המשטרה ומג"ב הוא נזק בלתי הפיך לכול יהודי בארץ ישראל, וגם בעולם, מבחינת הסכנה הקיומית שלו בין הנכרים.
בגלל שוטרים ומג"בניקים כאלה מתרבים מקרי הטרור נגד יהודים ומוסדות יהודיים בארץ ישראל ובעולם. סיכון חיי האדם של אלה הלוחצים בקלות על ההדק איננו רק נגד הרחוב הערבי אלא גם נגד הרחוב היהודי בארץ ובעולם, ובמיוחד נגד חובשי הכיפות, שהם אלה המציגים בכיפותיהם ובמלבושם את מי שהוא יהודי. כמו שהשטן לא מבדיל בין טוב לרע, כשהוא פוגע במגיפה או בכול פגע אחר, כך גם הטרור בארץ ובעולם לא מבדיל בין היהודי ההגון לבין היהודים הפרובוקטורים. מסתבר שהמשטרה הישראלית איננה לומדת דבר מחשיפת מעלליה.
אצבע מאשימה כלפי המשטרה במדינה מתוקנת הרי שמזמן האופוזיציה הייתה צריכה לעמוד נגד המעללים הללו, של המשטרה הרצחנית. זהו סרט חוזר ונשנה של טרור משטרתי והחנקת כל חקירה נגדו. אבל בישראל האופוזיציה הייתה שקטה מדי סביב מה שאירע במשטרה טרום מינויו של רוני אלשיך - איש שבא לא במקרה לתפקידו מחוץ למערכת הבעייתית של המשטרה, וכמו-כן גם בתקופת אלשיך היו אנשי האופוזיציה שקטים. לא מקרה הוא הדבר. ראשית, בקרב אנשי "יש עתיד" מצויים שני ח"כים מהמשטרה לשעבר כמיקי לוי ויואב סגלוביץ', שיתנו גב פוליטי לטובת המשטרה שאליה השתייכו בעבר.
ושנית, הרי שלאחר שרוני אלשיך דחף לנתניהו את תיקיו בוודאי שהאופוזיציה של "כחול לבן" דאז, ואף של מרצ והעבודה, נהגה בו ובמשטרה ב"כפפות משי", שהרי ציבור מצביעיהם הגדול של הללו איננו ערבי, חרדי או אתיופי. אבל האלימות המשטרתית לא החלה אתמול, ומי יודע היכן היא תסתיים. ראו את התמרור האמיתי ממש בימים אלה. אבל זה כבר היה בוואדי סאליב בחיפה של שנות החמישים של המאה העשרים, ובאותם ימים ממש היו חיילי משמר הגבול מעורבים בטבח בכפר קאסם, וכך זה המשיך בהפגנות "הפנתרים השחורים" של שנות השבעים של המאה העשרים.
כך נהגה המשטרה בשנות השמונים של המאה העשרים בפינוי מפגינים יהודים בדרום ת"א, וגם בשכונת "מאה שערים" בירושלים... וכך זה המשיך בטרור המשטרתי של שנות התשעים של המאה העשרים - בהפגנות החרדים בשכונת "מאה שערים" בירושלים וברחוב בר-אילן בירושלים. כך זה נעשה במזרח ירושלים, מאז כיבושה בשנת 1967. וכמובן זו הייתה דרכה של המשטרה ב"מאורעות 2000" נגד ערביי הצפון. מפעם לפעם הוכו אזרחים תמימים - רובם חרדים וערבים, ללא סיבה על-ידי המשטרה, ולימים גם בני העדה האתיופית חשו את נחת הזרוע הסדיסטית של השוטרים ושל החיילים ממג"ב שגויסו תמיד לעזרת המשטרה המכה. בעשור האחרון ובשנים האחרונות ממש, נרצחו בידי המשטרה כאלה שלא היה צורך להפעיל נגדם את כל "הכוח הסביר" שמעולם לא היה סביר.
ישנו סיפור ממחאת הרחוב החרדי בירושלים: על יהודי חרדי שהתמוטט ומת, מרוב שהוכה על-ידי שוטרים. הסיפור הומעם ונשכח. סולמון טקה, בן העדה האתיופית, היה לא מכבר עוד קורבן כזה. ברהט נהרג צעיר בדואי, שאפשר היה לא להורגו אלא לעוצרו בדרך אחרת. בדרום הבדואי גם הוכח כי ניסיון טענות המשטרה על צעיר שניסה לדרוס שוטרים היה שקר, חבל שההודאה הייתה לאחר מותו. בכפר קנה בגליל חזרו השוטרים חזרה וירו למוות בעוד צעיר ערבי שכבר נוטרל מניסיון עימות עם המשטרה. בשכונת "מקור ברוך" בירושלים היכו שוטרים ושוטרות צעיר חרדי עם צרכים מיוחדים עד זוב דם רק משום שפלט עלבון נגד שוטרת.
השוטרים הבחינו היטב מיהו האיש אבל לא חדלו מלהכות אותו בסדיסטיות. מספר שנים קודם לכן שברו שוטרים בבית שמש את רגליו של הרב דניאל ביטון רק משום שהחזיר מודעות שנתלשו על-ידי המשטרה מקירות של בתים פרטיים. בחיפה שברו שוטרים את רגלו של פעיל פוליטי ערבי בשם ג'אפר פרח, ללא שום אלימות מצידו. ממש לא מכבר ירה למוות שוטר בחולה נפש בראש העין, למרות שהחולה כבר נוטרל. אלה היו רציחות של וידוי הריגה. בזמן שישראל סערה על פרשת אליאור עזריה הרי שכול מעללי המשטרה הושתקו, ויש הטועים שחוקרי מכ"ש היו בעזרתם של השוטרים המכים.
רק לפני כשבועיים פורסם סרטון כיצד שוטרים מפילים בדרכם ברחוב "מאה שערים" בירושלים, צעיר חרדי שהיה בדרכו לסייע לאביו החולה אנושות. מיותר לציין שהאיש לא פגע בשוטרים ורק הילך לתומו. השוטרים זרקו אותו על הכביש ואיש מהם לא נינה לעצור את הסדיזם הזה, או לפחות לסייע לו לקום. יש עוד מאות הוכחות לכל זאת אבל המשטרה יודעת לטייח היטב ולחוקק בפרלמנט הישראלי חוקים נגד אלה הקוראים לשוטרים "נאצים", לאחר כל פעילות בלתי אנושית שלה.
