כששאלו פעם את הטניסאי ג'ון מקנרו איך הוא מנצח את יריביו, הוא השיב ללא היסוס: "כדי לנצח את היריב - צריך לשנוא אותו". על חוק הטבע האלמנטרי הזה - ימינה מעולם לא שמעה. אתה עובר על מנהיגי המפלגה, כולם נחמדים אחד אחד. הייתי מזמין כל אחד מהם לשולחן השבת - כי אני בטוח שמזומנת לי הנאה צרופה שכל כולה שיחות נעימות ודברי חכמה - בלי להשיב את הנפש עם קצת רכילות, קללות ולשון הרע.
וכך, בעודם יושבים שבעה על ימיהם בקואליציה, אנשי ימינה לא מפסיקים ליילל על ההשפלה שספגו מידי נתניהו - על שהואיל להציע להם מיניסטריונים בהתאם למשקלם הפוליטי העכשווי ולא יותר מכך. האם מנהיגי ימינה באמת ציפו שנתניהו יפנק אותם מעבר לכוחם הפוליטי - רק כדי לזכור להם חסד נעורים? הרי הם נתנו לנתניהו סיבות טובות להאמין שהם זמינים ונגישים בכל מזג אוויר, וממתינים בקוצר רוח על הספסל - כדי לזכות לסימן מצידו לעלות בחזרה על המגרש.
אנשי ימינה מסרבים להכיר בעובדה, שהם אלה שבישלו את הדייסה הזאת כשתימרנו עצמם לעמדה חסרת מחיר בשוק הפוליטי. הם מסבירים לציבור שהם הולכים עם האמת שלהם - מה שמוכיח שהם עדיין מתעקשים לשחק מחבואים במקום שנשלט על-ידי חוקי הג'ונגל.
אם נשאל את מירי רגב לסיבת הכישלון של ימינה - היא תשיב לנו כמובן, שמנהיגי ימינה עדיין אינם אפויים. הם לא יודעים איך עושים פוליטיקה. אין להם כלי מלחמה לשרוד ביקום הפוליטי. הממלכתיות שלהם הורגת אותם. כשאנשי ימינה נכנסים לחדר - האוויר נשאר אדיש. חסרה להם נוכחות. ספק אם ישיבה באופוזיציה תשקם אותם - כי אין להם בעצמותיהם חיידק פוליטי מהסוג שמקנן בעצמותיו של פוליטיקאי ממוצע.
אתה שומע את איילת שקד נואמת, וברור כשמש שאין יותר מתאים ממנה לקרוא מסכת בטקס סיום חטיבת הביניים. היא שוחה בפוליטיקה כמו קרפיון לשבת ששוחה באמבטיה ומחפש מוצא לים. וכמובן חסרונה העיקרי: היא מתלבשת יותר יפה משרה.
והשם של המפלגה - ימינה. מה זה?! שם כל כך חסר השראה. כל כך סתמי. דומה שהגאון שהגה את השם הזה עבד פעם במפעל לתמרורים. אתה שואל מחלון המכונית איך מגיעים למשרדים של ימינה, ומיד עונים לך - בפנייה הראשונה שמאלה.
טוב יעשו המנהיגים הנוכחיים של ימינה אם יתכנסו - יחד עם ההורים שלהם - כדי לערוך חשבון נוקב בינם לבין עצמם, ויבררו עד התהום - אם יש ביניהם מי שבאמת ראוי להנהיג אותם - כדי שהמפלגה הזו תתפתח ותפסיק סוף-סוף להסתובב לגדולים בין הרגלים.
