שנת 2020 תירשם בדפי ההיסטוריה כשנה של מהפכות בלא מעט תחומים. ממגיפה עולמית שפקדה את כל העולם, דרך חוקים שחדרו לנו לפרטיות, ועד לרצח ג'ורג' פלויד בארצות הברית, רצח שמשנה את העולם בימים אלה ומוביל אותנו לשיח זכויות אדם בלתי פוסק. כל זאת ואנחנו רק במחצית השנה.
החודש חל שבוע הגאווה, ובין כל המהפכות המתקיימות, ואי אפשר שלא לעצור רגע ולהרהר בזכויות (או ליתר דיוק חוסר הזכויות) של הקהילה הלהט"בית.
מדינת ישראל מאפשרת רק נישואים דתיים: במדינת ישראל לא קיימת האפשרות להתחתן נישואים אזרחיים, בין אם אתה גוי או יהודי, סטרייט או להט"ב. ישראל של שנת 2020 עדיין מתפקדת כמדינת הלכה לכל דבר ועניין ולכן רק זוגות העומדים בקריטריונים של משפחה מסורתית, כפי שההלכה מציגה ומקבלת, יכולים להתחתן בה.
מדובר כמובן בנישואי חופה וקידושין כדת משה וישראל, מה שגורם לאחוזים לא מעטים באוכלוסייה לוותר על חתונה מכיוון שהם אינם מעוניינים להתחתן תחת המוסד הדתי. חלקם נשארים ידועים בציבור וחלקם נוסעים לחו"ל על-מנת להתחתן באופן אזרחי ולחזור לארץ ולהירשם כנשואים במרשם האוכלוסין. משנת 2006 גם זוגות להט"ב אשר נישאו במדינות אשר מאפשרות נישואים של זוגות חד מיניים יכולים להירשם במרשם האוכלוסין כנשואים.
להתגרש זה כבר סיפור אחר: להתגרש בארץ זה כבר סיפור אחר. מכיוון שמדובר במדינת הלכה, גם אם אתם זוג סטרייטים שהתחתן באופן אזרחי בחו"ל, אם אתם מעוניינים להתגרש - תאלצו לעבור דרך בית הדין הרבני בארץ.
אבל מה קורה אם אתם זוג להט"ב שמעוניין להתגרש? זוג שהתחתן באופן אזרחי, נרשם במרשם האוכלוסין כזוג נוי ועכשיו מעוניין להתגרש - לא יוכל לעשות זאת! ולמה? שאלה טובה.
התשובה היא שבסוף שנת 2012 ניתן, לראשונה בישראל, פסק דין תקדימי (פרשת אבן-קמה) בו נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין לגירושין בין בני זוג חד מיניים. פסק הדין יצר סערה גדולה, שכן במדינה שבה הנישואים והגירושיןם מוסדרים באופן אקסקלוסיבי על-ידי ערכאה דתית זה אינו דבר מקובל, בלשון המעטה.
כבוד השופט יחזקאל אליהו קבע כי מאחר שעל-פי דין תורה נישואים חד מיניים אינם מוכרים, משכב זכר אסור ונישואים אלה אינם תקפים, לא נתונה לבית הדין הרבני סמכות לדון ומכאן הסמכות היא לבית המשפט האזרחי - הלא הוא בית המשפט לענייני משפחה. פסק הדין התקדימי היה הפעם הראשונה שבית משפט אזרחי נתן פסק דין לגירושים בין שני יהודים.
א-ב-ל, וזה אבל גדול-מאחר שהתביעה לגירושים הייתה בהסכמה, בית המשפט לא נאלץ להתמודד עם שאלות כבדות משקל על המהות. האם נישואים אלה תקפים בכלל? האם בכלל ניתן להתנגד לגירושים בנישואים שאולי כלל לא תקפים בעיני המחוקק?
מאז למעשה ניתנו עוד לא מעט פסיקות בנושא גירושים בין בני זוג חד מיניים אבל רק גירושים בהסכמה. כלומר אין, ולא הייתה עדיין התמודדות אמיתית עם זכויות זוגות חד מיניים לנישואים וגירושים וגם ההכרה ברישום הנישואים היא פורמלית בלבד.
הזכות להתגרש ריקה מתוכן כי למעשה אם אין הסכמה אז עולה בכלל השאלה בדבר האפשרות האמיתית להתגרש. לאחר שניתן, הייתה תחושה שפסק הדין אבן קמה היה אבן פינה לסלול דרך לגירושים אזרחיים בכלל. אבל כל עוד אין הפרדה בין דת ומדינה האופק הזה עוד רחוק.
