הפלשתינים נערכים למאבק במוסדות הבינלאומיים נגד תוכנית הסיפוח הישראלית בגדה. בכיר פתח עזאם אלאחמד אמר לרדיו "קול פלשתין" ב-11 ביוני כי הם פועלים לכנס את העצרת הכללית ומועצת הביטחון של האו"ם לקראת קבלת החלטה על כינוס ועידה בינלאומית לשלום וביטול החלטות הסיפוח של ישראל. לא דחיית הביצוע שלהן אלא ביטולן המוחלט. לדבריו, 8 מדינות אירופיות כבר מוכנות להכיר במדינה פלשתינית.
בלחץ האיחוד האירופי הכינו הפלשתינים הצעה חלופית משלהם לתוכנית "עסקת המאה" של הנשיא טראמפ והגישו אותה לנציגי הקוורטט מבלי לשלוח אותה לארה"ב.
העיתון "אלערבי אלג'דיד" חשף ב-11 ביוני, מפי גורמים בכירים ברש"פ, את פרטי ההצעה הפלשתינית החדשה שהוגשה בכתב, כדי שתשמש בסיס לדיונים בזירה הבינלאומית ונועדה להראות שלפלשתינים אין מדיניות סרבנית שדוחה באופן עקבי כל תוכנית שלום שאינה עולה בקנה אחד עם "הקווים האדומים" הפלשתינים.
ההצעה הפלשתינית מבוססת על נאומו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס במועצת הביטחון של האו"ם ב-20 בפברואר 1988 שאליה התווספו שני תיקונים:
א. הסכמה להקמת מדינה פלשתינית מפורזת.
ב. דרישה לייצוג בינלאומי רחב יותר שיפקח על המשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים והסכמה עקרונית לחילופי שטחים עם ישראל במסגרת הסדר הקבע.
ההצעה הפלשתינית הנגדית לתוכנית "עסקת המאה" איננה מחדשת כמעט שום דבר בעמדה הפלשתינית מאז שנת 1988.
ההצעה הפלשתינית כוללת:
א. קריאה לכינוס ועידה בינלאומית לשלום בהתבסס על ההחלטות הבינלאומיות בהשתתפות בינלאומית רחבה - החברות הקבועות במועצת הביטחון ובקוורטט - שתקבל את ההחלטות הבאות:
1) קבלת "פלשתין" כחברה מלאה באו"ם ואבטחת הגנה בינלאומית לעם הפלשתיני.
2) הכרה הדדית בין מדינת פלשתין לבין ישראל בגבולות 67'.
3) הקמת מנגנון בינלאומי רב משתתפים שיסייע לצדדים במשא-ומתן לפתרון כל סוגיות הסדר הקבע על-פי הסכמי אוסלו (ירושלים, גבולות, ביטחון, פליטים, מים, אסירים), כדי לקיים משא-ומתן המחויב ללגיטימיות הבינלאומית ולביצוע כל מה שיוסכם עליו בתוך תקופת זמן קצובה עם ערבויות לביצוע.
ב. בתקופת המשא-ומתן שני הצדדים יפסיקו לנקוט צעדים חד-צדדים, במיוחד כאלה שישפיעו על הסדר הקבע ובראשם הפסקת הבנייה בהתנחלויות, כולל במזרח ירושלים, הפסקת העברת השגרירות האמריקנית לירושלים ואי הצטרפות מדינת פלשתין ל-22 ארגונים בינלאומיים.
ג. ישום יוזמת השלום הערבית כפי שאושרה ועריכת הסכם אזורי לאחר הגעה להסכם שלום בין ישראל לפלשתינים.
1) עקרון שתי המדינות - הקמת מדינה פלשתינית שבירתה היא מזרח ירושלים, שתחיה בשלום וביטחון לצד מדינת ישראל בגבולות 1967, התנגדות לפתרונות זמניים ומדינה עם גבולות זמניים.
2) הסכמה לחילופי שטחים קלים ביחס זהה בהסכמת שני הצדדים.
3) מזרח ירושלים היא בירת מדינת פלשתין. היא תהיה עיר פתוחה לשלוש הדתות.
4) הבטחת ביטחון שתי המדינות מבלי לפגוע בריבונות ובעצמאות של אף אחת מהן וזאת באמצעות צד בינלאומי שלישי.
5) פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים הפלשתינים בהתבסס על החלטה 194 של האו"ם בהתאם ליוזמת השלום הערבית והמשך המחויבות הבינלאומית לתמיכה באונרא עד לפתרון בעיית הפליטים.
ההצעה הנגדית הפלשתינית לתוכנית "עסקת המאה" מבטלת לחלוטין את תוכנית השלום האמריקנית. אין בה שום שינוי בעמדה הפלשתינית המסורתית והיא שואפת לנטרל את תפקידה של ארה"ב כמתווכת העיקרית בין ישראל לפלשתינים.
אין בהצעה הפלשתינית שום הסכמה לקבלת העיקרון כי ישראל היא מדינה יהודית, והיא תומכת למעשה בזכות הפליטים הפלשתינים לשוב לבתיהם ולרכושם בגבולות 48' והנצחת תפקידה של אונרא.
ההצעה הפלשתינית גם מתעלמת מהזכויות של ישראל בהר-הבית, המקום הקדוש ביותר ליהדות, והיא דורשת נסיגה ישראלית מלאה ממזרח ירושלים כולל מהרובע היהודי בעיר העתיקה, מהכותל המערבי ומהשכונות היהודיות החדשות בירושלים שהוקמו מעבר לקו הירוק אחרי מלחמת ששת הימים.
ההצעה הנגדית הפלשתינית נולדה רק בלחץ של האיחוד האירופי. היא משקפת את סירובם של הפלשתינים לסטות מ"הקווים האדומים" שלהם ולהגיע לפשרה עם ישראל. אין בה שום יצירתיות וגמישות ומרחב למשא-ומתן והיא בבחינת "כזה ראה וקדש".
אין שום סיכוי שישראל וארה"ב יסכימו לדון בהצעה הפלשתינית הנגדית לתוכנית השלום האמריקנית. מדובר בספין מדיני שנועד להראות כי קיימת חלופה לתוכנית השלום של הנשיא טראמפ ושהיא איננה "המשחק היחידי בעיר".