הפתגם היהודי-ספרדי הידוע Pasa punto - pasa mundo - "חלף הרגע - חלף העולם" מאפיין היטב מצבים המזמנים שעת-כושר שאם החמצת אותה - היא לא תשוב עוד - כי העולם משתנה מרגע לרגע. ענין סיפוח בקעת-הירדן הוא בדיוק מן ההחלטות ההיסטוריות שהפתגם מתכוון אליהן. התוכנית עצמה היא תוכנית ישנה הידועה כ"תוכנית אלון" שתבעה את סיפוח הבקעה והייתה על שמו של יגאל אלון - מפקד נערץ במלחמת השחרור - ומנהיג מפלגת אחדות-העובדה האקטיביסטית. לשמאל הציוני אין אפוא שום סיבה להתנגד לתוכנית-אלון שביבי רוצה לממש עכשיו. אין צורך להמתין לעוד נשיא שחור או מוסלמי דוגמת אובמה כי בכך תוחמץ שעת-הרצון הייחודית שנזדמנה למדינת ישראל.
דוד בן-גוריון לא החמיץ את שעת-הכושר שנזדמנה לו, כאשר שתי המעצמות העולמיות ב-1948 - גם ארה"ב וגם ברה"מ תמכו בהקמת המדינה. גם אז היו חולקים על דעתו - אך הוא לא נכנע להם. עוד ב-9 לחודש מאי 1948 - 5 ימים בלבד לפני הכרזת המדינה - נפגשו שני חבריו הטובים במפא"י - יוסף שפרינצק (לימים יו"ר הכנסת) ואליעזר קפלן (לימים שר האוצר) עם מי שהיה ראש ממשלת השמאל הצרפתית ערב מלחמת העולם השנייה - היהודי לאון בלום - כדי להביע בפניו את חששותיהם מפני החלטתו הצפויה של בן-גוריון להקמת המדינה ולשאול לעצתו. להפתעתם המדינאי הצרפי-יהודי המפורסם ענה בקיצור ובפסקנות לשאלה אם להכריז על הקמת המדינה או לאו. "עכשיו או לעולם לא!" הוא פסק בביטחון מלא תשובה בן-גוריונית טיפוסית.
על מדינת ישראל לעצב את גבולותיה בעצמה. שום "הסכם" עם הערבים לא ייתכן ביחס לגבולות הנדרשים לביטחון המדינה ולזכות השיבה של עם ישראל לארצו. כאשר נדונה הכרזת העצמאות - דרש פנחס רוזן, נציג המפלגה הפרוגרסיבית הקטנה לצרף להכרזה את מפת גבולות המדינה - אך ב"ג מנע זאת כי גבולות השגינו במלחמת-השחרור נראו לו צרים ומסוכנים מדי - ומגמתו הייתה כי ברבות הזמן ישראל תוכל לצרף גם את חבלי הארץ שכוחו של צה"ל באותה עת לא הספיקו להשתלט עליהם. עכשיו הגיעה העת להכריז על הגבול המזרחי עם ירדן - כי בקעת הירדן נמצאת אצלנו ובשליטתנו והיא חלק אינטגרלי של ארץ ישראל המערבית - ואילו ממלכת ירדן שהיא בעצם מדינה הפלשתינית - היא מעבר לירדן - ולכן קראו לה עד לא מזמן "עבר-הירדן". אין לירדנים שום זכות להשתלט גם על הצד המערבי של הירדן. דיי בכך שהבריטים התכחשו להצהרת בלפור - וקרעו את עבר הירדן מארץ ישראל כדי לתת אותה כפרס אישי לשושלת ההאשמית.
יוצא שביבי BB שלנו - רוצה להשלים את מעשה ביג'י - BG של שנת 1948 והוא צודק. לא רק עניינית למען ביטחוננו - אלא גם אידיאולוגית וציונית. אלה הדרושים שהסיפוח ייעשה בהסכמה הערבים - חולמים חלומות באספמיה. זה לא יקרה לעולם.
אין לדעת אם הסופר סטפן צוויג קרא או שמע את האמרה הספרדית "חלף הרגע - חלף העולם!" אך תוך אינטואיציה דומה המציא את המנוח - Sternstunden - "רגעים של כוכב" בו כינה את ספרו על פרשיות של החמצת הזדמנויות היסטוריות או של הצלחות גורליות. באחד מתריסר הסיפורים הוא מספר על סיטואציה זהה לזאת שבפנינו. מעשה בנאפוליאון בקרב-וואטרלו המכריע: מולו עמד המצביא הבריטי ולינגטון שציפה לעזרה פרוסית עם גנרל בליכר בראש. נאפוליאון שולח שליש מצבאו בראשות המרשל גרושי לרדוף אחרי הצבא הפרוסי המנסה להתאחד עם ולינגטון, וביום הגשם הנורא גרושי מנסה למלא את המשימה - אך באמצע הדרך צבאו חש פיסית את רעידות-האדמה ורעם התותחים המבשרים שהקרב העיקרי כבר החל.
נאפוליאון זקוק עתה לשיבתו המיידית של גרושי - אך גרושי מהסס לעבור על הפקודה שקיבל וקציניו לא מצליחים לשכנע אותו לחזור לנאפוליאון כדי לסייע לו. הוא, גרושי, מחמיץ את ההזדמנות - בכך שלא הפעיל את שיקול דעתו - ולכן צרפת הובסה. אסור לגנרלים של ביבי - אשכנזי וגנץ - לעשות את הטעות של גרושי ולהחמיץ את ההזדמנות החד-פעמית. זהו "רגע של כוכב"
