חשבנו שהקורונה הביאה אותנו עד הקצה. ואז הגיעה מחאת השחורים של ארצות הברית והראתה לנו שלכל קצה יש קצה יותר רחוק ממנו. תמונה של שוטר מועך ברגלו עצור שחור עד להריגתו מתפרסמת, והנה לכם כאוס מוחלט ברחובות ניו-יורק. יש מי שמעדיף להסתכל על הפגיעה בשחורים ויש מי שמעדיף לספר איך האלימות גואה ולמה מפגינים לא אמורים לעשות את מה שהם עושים - כמו לבזוז תיקים של לואי ויטון. מפורסמות בארץ יוצאות בקריאות תמיכה בעד השחורים, וכאן מזכירים להם שקולן לא נשמע במחאת האתיופים. קל להביע אמפתיה למאבק שהוא רחוק ממך.
ובזמן ששם מדובר במחאה גולשת הרי שכאן עולם כמנהגו נוהג. תמונה שמוכרת כמעט לכל מי שגר בנגב, היינו באר שבע או דימונה, ולכל מי שנוסע בכביש דימונה באר שבע או באר שבע מיתר-עומר. הקלות הבלתי נסבלת הזו שבה המדינה ויתרה על האפשרות שלה לשלוט. באמת לשלוט. התקשורת והשיח הציבורי מדברים על החלת הריבונות ביהודה ושומרון, ותאמינו לי אין לי מושג מה רע בלהשאיר את המצב כמות שהוא, ועל מה כל הדיבורים של החלת הריבונות. ריבונות זה לא מי אומר מה ואיזה שלט תקוע בכניסה. מבחינתי ריבונות זה מי שולט ואיפה. לאיפה אני יכול להיכנס בבטחה כאזרח ולאיפה לא. ואם אני לא נכנס לשטחי הרשות כאזרח, ואם נכנסתי הרי שדמי בראשי. אם אני לא נכנס כאזרח למזרח ירושלים, להר-הבית או למשולש, מה זה משנה מי הריבון ומי חתם מה.
אם חיילי צה"ל, שכבר שנים רבות מתלוננים על הביזה הנוראית שהם חווים מתושבי הפזורה שזה תופס לבסיסים באזור בה"ד 1, מצפה רמון, בסיס צאלים ולשאר בסיסי צה"ל בנגב, שעל בסיס קבוע חווים גניבות ואוזלת יד של המדינה, אז להבנתי אם חיילים מותקפים, ואותם חיילים לא יכולים להגיב לאלימות שמופנית כלפיהם, הרי שהריבונות שלנו בנגב מוטלת בספק. במקרה הזה כפי שצולם בכל רשת אפשרית של חיילים מותקפים על-רקע גניבת ציוד צבאי ושכל חטאם היה שהם רדפו אחרי הגנבים.
ואם כבר שואלים אותי (ולא שואלים אותי) צה"ל צריך להגיב כמו שצה"ל מגיב כשהוא מחפש מחבל ומפגע שבורח לתוך הכפרים האלו. להטיל סגר על הפזורה, לכתר, להיכנס ולעבור בית בית עד שמוצאים את המתפרעים. ועל הדרך אוספים את כל הנשק שנמצאים שם באלפים. לא נראה טוב, ולא נשמע טוב. אבל כשמדינה רוצה לעשות סדר, כדאי שמדי פעם היא תבהיר שהיא כאן לא רק להעניש אנשים ואזרחים נורמטיביים.
אבל עולם כמנהגו נוהג. עברנו לשאר החדשות והמדינה המשיכה לדרכה. לענייני שרים סגני שרים והחלת הריבונות. אנחנו נשארנו עם תופעות מדאיגות ובלתי מתקבלות כמו טרור בכבישים (הגיע הזמן שמישהו מנבחרינו יאמר זאת בקול) כמו תופעות הפרוטקשן, הנסיעות והחראקות עם מוזיקה בקולי קולות בתוך העיר באמצע הלילה, ועם הידיעה הזו שיום אחד זה יתפוצץ לנו בפנים. עד אז צה"ל העמיד לדין את המפקדים בגין רשלנות שהובילה לגניבת הציוד.
