מנדלבליט נתפר, ואיש לא משלם

ה"זוטות"

השופט (בדימ.) דוד רוזן בדק לבקשת אלמוני את עניין מנדלבליט/אשכנזי/הרפז וכתב דוח מפורט. יש לי מספר ספקות לגבי הכתוב בדוח, לדוגמה לעניין ניגודי העניינים בין רוזן לבין מנדלבליט, אשר על-פניו נראים משמעותיים וביטולם על-ידי רוזן, בלי שבחן ופירט חלופות, משאיר טעם מר בפה. ובנוסף, העובדה שהפרקליטות סברה שאין לסגור את התיק מחוסר אשמה. היועמ"ש התבסס על הפרקליטות, בית המשפט הסתמך על היועמ"ש ואז הפרקליטות הסתמכה על בית המשפט והגיעה למסקנה הפוכה ב-180 מעלות מזו ששיגרה ליועמ"ש. כי הרי טלפון שיוצא לדרך חתחתים מפה לאוזן יגיע ליעד כטלפון שבור, ואף פעם, אף פעם לא יגיע ליעד כטלפון חכם חדיש שעולה פי 1,000 מטלפון שבור. ואם לתחנה האחרונה הגיע טלפון חכם רב פיקסלים מצלמות וזיכרון, משמע שהמשחק מכור, משמע שהשחקנים או מי מהם עובדים עלינו בעיניים, שומעים דבר אחד, ומעבירים הלאה דבר אחר לגמרי, ממציאים.

דעה אישית

מהיום הראשון סברתי שכל ההאשמות נגד אביחי מנדלבליט הן קשקוש מקושקש, ממש כמו ההאשמות נגד בנימין נתניהו על קבלת שוחד באמצעות הטיית עיתונות. מנדלבליט היה מאז ומתמיד חייל, ופתאום הרמטכ"ל הסתבך, לא בהטרדה מינית, לא בשוחד, אלא עם איזה פאקאטע נייר. הסתבך במריבת אגו מטופשת עם לשכת השר, אז הגיוני מאוד לקחת כמה שעות ולחשוב מה עושים, כלום לא יברח. גם הגיוני להרגיע אותו למנות אנשים במשרד על-מנת שיתעסקו בנושא, הגיוני גם לטעות ולומר אולי גם איזו מילה שאח"כ מצטערים עליה, או דבר רהב שהיה כבר באותה עת משולל כל יסוד, ומותר גם לספור עד אפילו עד 100. כל אלה, אשר היה עדיף בלעדיהם, לא פוסלים בן אדם, לא הורסים לו את החיים, לא הופכים מפעל חיים, לעיי חורבות, לא דנים אותו למאסר, לא קוטעים לו את הקריירה.

אבל המשטרה והפרקליטות חשבו אחרת

וראה זה פלא, על-פי מה שראיתי מכאן, ממרחקים, לא היה כל רע במעשיו של מנדלבליט. אך המשטרה והפרקליטות רצו לדחוף אותו לשנים רבות לכלא. לכלא, לא פחות ולא יותר, לכלא, הבנתם? זה מה שרצתה הפרקליטות והמשטרה. מה הם ידעו שאני לא ידעתי? מה הם הסתירו מאתנו שהפך את מנדלבליט לפושע מסוכן שצריך להינמק בכלא? ובכן ככל שחולפות השנים מסתבר שלא הסתירו מפנינו כלום, מה שהם ידעו, גם אנחנו ידענו. הוא ישן לילה על העניין טרם יעץ לאשכנזי לפתוח אותו מה שאשכנזי עשה מידית, קצת אולי דברי רהב, אבל שום דבר שאפילו מתקרב לפלילים, בית המשפט אף קבע שלא רק שלא דבק כל מעשה פלילי במנדלבליט אלא גם לא היה כל פגם ערכי או נורמטיבי בפועלו. אז איך כלא בלי פגם נורמטיבי ובלי פגם ערכי? מה זה הדיסוננס הזה בין המציאות ובין מה שהפרקליטות והמשטרה ניסו להדביק לו?

המסקנה היחידה - תפרו למנדלבליט תיק - ואיש לא נותן את הדין

והמסקנה היחידה היא שכפי שטען מנדלבליט מלכתחילה, כולל בעתירה לבג"ץ, הוא נתפר מכף רגל ועד ראש, כנראה שהתקדמותו המטאורית הייתה לצנינים בעיני מי שיכול לתפור כאלה תיקים, ולכן הם הפכו כלום מכלום לבית כלא רב שנים. ומילא הוא נתפר, כל המערכת שראתה את הראיות, בדקה את הראיות, כולל בית המשפט, כולל השופט רוזן, הבינו מה שקרה כאן, והעדיפו להושיט לו יד מאשר לבוא חשבון עם תופריו. ומסתבר שמנדלבליט, כאגואיסט לא קטן, העדיף ומעדיף גם הוא להיטיב עם עצמו מאשר להבריא את המערכת, מנדלבליט ניצח את תופריו בקרב אך נכנע להם במערכה כולה, תופריו ביקשו לחסלו על-ידי הושבתו בכלא, הוא הצליח לאזן את התמונה, מונה כאחראי עליהם, אך בסופו של דבר נכנע להם, תוך שהמתפרה הזו שנוסדה לפני שנים רבות ממשיכה לעבוד באין מפריע, והפעם בכוחות מחודשים שהביא עמו לתפקיד.

המתפרה ניכרת מהדוח ורוזן מתעלם מהפיל שבחדר

אם יש גורמים שיש בסמכותם וביכולתם להילחם במתפרה הזו, ולעקר את המתפרה הזו אלה היועץ המשפטי לממשלה, בית המשפט העליון והשופט רוזן, אך נראה שהם מעדיפים לטפח אותה מאשר לעקר אותה. עצוב, כמה עצוב שאנשים אשר אמון הציבור במערכת המשפט נישא בגרונם, מתעלמים מפיל ענק שבחדר, וההתעלמות הזו היא שבפועל רומסת עד עפר את אמון הציבור במערכת שהם ממונים עליה, ומהווה את הסכנה המרכזית ביותר לחרויות האזרח בישראל.