שיטת "הסלמה" הצבאית ממשיכה לעבוד. הפעם מפקד סיירת מטכ"ל מציע לפתוח את שערי הצבא בפני גיוס כולל של נשים לכול גדודי ואופני הלוחמה, ובכול הרמות והמערכים. כל זאת ביודעין שכושרן של נשים לעולם לא יגיע לכושרם של הגברים. אבל משום מה הצבא, על מפקדיו הבכירים, מתעקש להמשיך בשיטה שהסיכונים הביטחוניים והחברתיים אורבים בפתח, ולו רק משום מעין "ליבראליזם" שדוף, שאולי נחבא בו גם עניין של התגרות בערבים, כמו "ראו נא אויבים יקרים, גם הנשים שלנו טובות מכם"! הרגע הקשה ביותר לאדם, על-פי חז"ל, הוא הרגע שבו הקב"ה גונב לאדם את השכל, לאחר שהאדם כבר הלך בדרך עקמומית זמן רב, וכך מתקיים בו המשפט "בדרך שאדם רוצה ליילך מוליכים אותו".
כאשר, חס ושלום, הצבא יפתח באמת לערבוביה בין גברים לנשים, ובמיוחד בגזרות הלחימה, הרי שגם לפתע נשמע שוב ושוב על "הטרדות מיניות", והפעם לא רק בדרגות של פיקוד גברי גבוה מול חיילות וקצינות אלא בין כל מי שמשרת לבין כל מי שמשרתת, וגם מצד קצינות ומפקדות לבין פיקודיהן. באותם רגעים תהיינה סדום ועמורה כאין וכאפס לעומת מה שיתחולל בצבא הליבראלי הזה. אין ספק שמצבים כולה ישפיעו על ירידת המוטיבציה של חיילים וחיילות, ומנגד יכול דרדור חזק לתוך מערך הלחימה עם תרבות חטאים, שרק תביא להתרופפות המתח הביטחוני. והחמור מכול, ממנו מתעלם הצבא כעיוור ממש, הוא מה יהיה ברגע שבידי החמאס, הסורים, ה"חיזבאללה" ואולי גם צבא אירן, תהיינה שבויות ישראליות, לוחמות טובות ככול שתהיינה. או אז סכנות האונס יהפכו, חס ושלום, לברות ביצוע. אבל כשהאדם הוא בערפול חושים של תאוות ומתירנות הרי שההיגיון והשכל מפסיקים לעבוד אצלו טוטאלית. ומול כל אלה אני בקושי שומע גניחות התנגדות מכיוון היהדות הדתית-לאומית, שעבורה השרות הצבאי הוא חמצן רעיוני, ומנגד קיים שקט מוחלט ודממה מצד הפוליטיקאים החרדים, שגם מהציבור החרדי הפכו לאחרונה חלק מבני הנוער לחיילים.
איחוד מחויב המציאות הרבה עניינים רעיוניים מפרדים בין היהדות החרדית ליהדות הדתית לאומית, ובראש ובראשונה ההתייחסות לציונות ולעניין ה"אתחלתא דגאולה". אבל מה שכרגע קורה בצבא הזה היה חייב לאחד שורות ולצאת באולטימטום של אי-שרות לאלתר אם מגמת החדרת הנשים לכוחות הלוחמים תימשך, וביתר שאת. ומעל לכול עניין פיקוח הנפש. הסיבות שציינתי קודם לכן - לחשש חיים ולשבויות, היה צריך להדליק את כל האורות האדומים אצל חובשי הכיפות באשר הם. הגיע הזמן שההתנגדות הלאקונית של החרדים לצבא, על עניין "לימוד התורה", תחליף את עצמה לביקורת קונקרטית מדוע גם הגרועים שב"שבאבניקים" החרדים אינם יכולים להתגייס ל"צבא התענוגות" הישראלי ושזהו איסור כרת חמור לכול נער חרדי באשר הוא, ולכן זהו תפקיד הפוליטיקאים החרדים לזעוק.
ביהדות הדתית-לאומית חייבים להבין כי חלו תנאים חדשים בעניין השרות הצבאי ולכן חייב לבוא מהפך בגישתם לשרות הצבאי, ולא לקבלו עליהם בכול תנאי, כפי שהיה בעבר. בטוחני כי רבנים כקוק, הרצוג ואפילו גורן, שהיה "רב צבאי ראשי", לא היו עוברים לסדר היום ומסכימים שבחוריהם התמימים והטובים יתגוללו בטנקים ובמגורים עם נשים, שחלק מהן אפילו איננו יהודי. ביהדות הדתית לאומית - מעצם היות בנייה חיילים יום-יומית, כבר החלו זעקות על האופי המתירני החדש של ההוללות הצבאית (שאין לה אח ורע בין צבאות אומות העולם!) אבל זה עדיין קול רפה במינון נמוך. זהו הרגע שבו היהדות החרדית, והיהדות הדתית-לאומית צריכות להתאחד ולהתנות לצבא הישראלי את האולטימטום הברור והיחיד: עם לוחמות ובלי כיפות או עם כיפות ובלי לוחמות.
