דווקא במצבי משבר קולוסיאלי כמגפת הקורונה, כאשר כל העולם מלקק את פצעיו הבריאותיים והכלכליים נוצרות הזדמניות פז חד-פעמיות, שכל היודע לנצלן משפר לאין שיעור את מצבו ורווחיו העתידיים. לעניות דעתי במיתון העולמי הכבד השורר כיום בעולם על-רקע שעורי אבטלה גבוהים מאוד ופעילות כלכלית-עסקית נמוכים להחריד, המלווים בעשרות אלפי ובעתיד מאות אלפי פשיטות רגל וסגירת עסקים המונית, נוצרו ליצואנים הישראלים הזדמנויות עסקיות להשתלט על צנורות שווק בחו"ל במחירי סוף העונה, דוגמת סוכנויות יבוא למיניהן, מרכזי סיטונאים, משרדי מפיצים וסוכנים ואף השתלטות על חברות מתחרות.
המיתון העולמי החמור שילווה אותנו במקרה הטוב לפחות שנתיים,אינו מסביר פנים בלשון המעטה ליצוא הישראלי (כולל ההיי-טק!),המהווה כ-29% מהתמ"ג של המשק. הירידה העולמית הן בצריכה והן בהשקעות מאותת בבירור על ירידה דרסטית בבקושים המצרפיים, דבר שמצא את בטויו המיידי בצמצום הסחר הבינלאומי בכשליש לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בנוסף רוב המדינות ולא רק ארה"ב וסין עשויות לנקוט במדיניות פרוטקציונסטית של העדפת תוצרת מקומית, במיוחד בפרויקטים גדולים, שמטרתם להגדיל את ההוצאה הצבורית להנעה מחדש של גלגלי משקיהן.
לאור האמור לעיל, להשתלטות על צנורות שווק בחו"ל יש הגיון כפול: ניצול הזדמנות עסקית של רכישה בנזיד עדשים של חברה\יבואן\סיטונאי\מפיץ-סוכן, וכן בעלות על ישות מקומית העשויה להקל על עסקות בשוק פרוטקציוניסטי. הרעיון של השתלטות יצואנים על חברות\צנורות שווק בחו"ל אינו חדש-הוא היה אחד מהמסקנות החשובות של "ועדת טלבר" (שנות ה-80) ושל "ועדת הורביץ" (שנות ה-90). מאז נפלו הרבה שלגים על הרי ירושלים ואיש לא הרים את הנושא או גיבש אותו לכלל מדיניות מעשית וקוהרנטית-אולי הגיע הזמן שבולדוזר עם GPS כמו שר הכלכלה מר עמיר פרץ, יישם את הרעיון למעשה ע"י שכנוע האוצר להקציב כסף קטן וחכם להגדלת היצוא עם דגש על יצואנים קטנים ובינוניים.
מוצע להקים ע"י החשכ"ל קרן לערבות ממשלתית בגובה של 200 מיליון דולר, שתעזור ליצואנים המייצאים בין 10-1 מיליון מדולר בשנה, והמעוניינים להשתלט על צנורות שווק קיימים בחו"ל, כאשר מקסימום סכום העסקה לא יעלה על 5 מיליון דולר .את תוכניות ההשתלטות העסקית יש להעביר לבדיקה ואישור מינהל סחר חוץ (על עשרות נספחיו בחו"ל) ולבנק המלווה. הסיכון יתחלק בין המדינה-שני שליש, הבנק המלווה-ששית והיצואן-ששית. היה וכל הקרן תנוצל מדובר על 40-120 השתלטויות עסקיות בחו"ל, העשויות לשאת פרי ליצוא הישראלי ולא רק במצב משברי, אלא באופן קבוע לאורך תקופה ארוכה, כאשר תוצר הלוואי שלו לטווח הארוך לא פחות חשוב-השטחת עקומת הריכוזיות ביצוא הישראלי, שלמעלה מ-70% ממנו מבוצע ע"י 100 היצואניות הגדולות במשק.
