שיח כואב עם פרשת השבוע

בתלמוד הירושלמי מופיעה בריתא, שאינה נוחה, מעצם מעשה הקנאות שבא לידי ביטוי עת פנחס הכהן הורג ברומח ישראלי ומואבייה. בריתא שאינה נוחה ממעשה קנאות, בו הורג הכהן ישראלי ומואבייה - "א"א יודה בן פיזי: בקשו לנדותו..." (ירושלמי, סנהדרין, פ"ט, ז'). אני הולך בעקבות הבריתא בתלמוד הירושלמי. לי קשה לקבל את מעשה פנחס בן-אליעזר בן אהרון הכהן הלוקח רומח בידיו "וַיִּדְקֹּר אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אִישׁ יִשְׁרָאל וְאֶת הָאִשָּׁה ..." (במדבר כ"ו ה'). האירוע עדין מתואר בסוף פרשת "בלק" טרם כניסתנו לפרשת "פנחס". קשה לי לקבל את הקטבים. מצד אחד אהרון הכהן "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם". מצד שני בן משפחתו נוקט באלימות קשה. פנחס נוטל חיי שני ברואי בצלם, הורג ברומח איש ואישה - זוג מעורב, ישראלי ומואבייה, את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור. קשה לי לקבל, שמעשה אלים של נטילת חיי בני אדם והריגתם נעשה בהוראת משה וברוחה של רוח אלוקית. לא נטלו את חייו של מלך בישראל, שחמד את אשת איש, חמד את אשתו של מפקד צבאי בכיר, בן למיעוט לאומי, בן עם זר. התמכר לחי עגבים על גג ביתה. חי אתה חיי אישות. כדי לבסס יחסיו עם אשת האיש דאג, שהאיש ימצא את מותו במלחמה.

לא נטלו חיי מלך ישראלי ואשה חתית, אך בפרשה שלנו נטלו חיי איש ישראלי וחיי אישה מואבייה, שהיו שותפים למעשה עגבים. הישראלי, שמצא את מותו, הוא כאמור זמרי בן סלוא, מנכבדי שבט שמעון. המואבייה, שמצאה את מותה, היא כזבי בת צור "ראש אומות בית אב במדיין". פנחס הכהן פורץ בחמת זעם לעבר הקובה, שם מממשים השניים - ישראלי ובת עם זר - את תאוותם. שם הם מוצאים את מותם ברומח של פנחס הכהן. לעבר גג הבית בעיר ירושלים, שם מימש מלך בישראל את תאוותו וכפה עצמו על אשת איש חתי, לא הייתה תגובה אלימה של נטילת חיי המעורבים הישירים במעשה. יתרה מזאת המעשה צויד בעטיפה סלחנית ולא נפגעה תהילתו של איש העגבים, העדויה עד היום בקולות שירת הלל לדמותו ולאישיותו. "דָוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל, חַי, חַי וְקַיָּם, דָּוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל חַי, חַי וְקַיָּם...". אין זה מקרי שבימים אלו השם פנחס נכרך כשם מופתי, שלאורו יש ללכת ולבצע בקרב ארגוני ימין משיחי דתי בישראל. השם פנחס מקבל מעמד בכורה מופתי בעולם הנוצרי הקנאי באלו הימים בחוגי האוונגליסטים במיוחד בארצות הברית. דמותו של פנחס כדמות מופת קנתה לה מעמד של "כבוד" בקרב אנשי הקל-קלוקס-קלן בארה"ב. דמותו של פנחס, כל דרכו ובמיוחד מעשיו ראויים בעיניהם לכל הערכה והערצה. מצער, שדמותו של פנחס משמשת השראה ומהווה דמות מופת בקרב חוגי הימין המשיחי בישראל. לא פעם, למרבה הצער, דמותו של פנחס מוארת כדמות מופת על-ידי חברי הכנסת ממפלגות הימין. לי קשה לקבל את פרשת פנחס. ביתר הרחבה אסביר את עצמי בחלקו השני של המאמר.