כך סגרתי מעגל

במשך 21 שנים ועד היום אני מכשירה מורים לחינוך גופני בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד. עשור שנים שניהלתי תוכניות אקדמיות בחינוך גופני, בריאות וספורט, פתחתי מרכזי השתלמויות, ניהלתי בתי ספר להכשרת מדריכים בתחום הבריאות והספורט, כתבתי תוכניות חינוכיות ועסקיות לגופים, לארגונים וליחידים. אני עצמי ספורטאית עד היום, כך שעבורי לפגוש את שר התרבות והספורט מר חילי טרופר היה רגע מכונן, אך גם דרך לסגור מעגל. לפני מספר ימים התקיימה פגישה עם כבוד השר טרופר. בסוף הפגישה ביקשתי מכבוד השר לכתוב לי הקדשה על הספר ואף לחתום לי על 2 העתקים של אותו ספר שהוא כתב. שם הספר "מקום בעולם". "להקדיש לך את שני העותקים"?! הוא שאל. עניתי "כן" והסברתי גם למה. סיפרתי לכבוד השר ולנוכחים שלפני שש שנים קניתי וקראתי את הספר שלו "מקום בעולם". העניין הוא, שכשאני קוראת ספרים אני מסכמת אותם, כלומר כותבת עליהם סיכום. אך הספר של כבוד השר היה כל כך טוב שמיד אחרי שסיימתי לקרוא אותו קניתי לי עוד עותק ואמרתי לעצמי, שעותק אחד יישאר עם כתב ידי והעותק השני של הספר יישאר נקי לעיון (מבלי שאכתוב עליו). והנה לימים המחנך חילי טרופר הוא שר התרבות והספורט. כל מי שקרא את הספר "מקום בעולם" יכול להבין שכבוד השר הוא איש חינוך בכל רמ"ח איבריו, כזה שמסוגל להבין נפשות לעומק ומאותן הבנות לייצר פעולות מעשיות יוצאות דופן. לעולם לא אשכח את חוויית הקריאה בספר בה הרגשתי שהנפש שלי כקוראת נפגשת עם נפש הדמויות בסיפורים ומזדהה עם נפש הסופר - טרילוגיית נפש שעוררה בי התבוננות מעמיקה ומחודשת על איזו דמות חינוכית אני. כבוד השר ניהל בית ספר לנוער בסיכון ברמלה, הספר מתאר את הגישה החינוכית היוצאת דופן שבה הוא נקט: אהבה ללא תנאי. "כבר במפגש הראשון אני מבקש לשבש להם את תפיסת המציאות הקודמת שלהם ולהעמיד בפניהם תפיסה חדשה" (עמוד 27 בספר). בשיחת פגישה ב-1 בספטמבר מר טרופר המחנך מודיע להם שלא מעיפים תלמידים לצמיתות. נקודה. "בראשם של עשרות תלמידים רץ ברגע הזה משפט בנוסח: "שמענו עליך, חכה, חכה, כמו כל מי שאמר לי את זה גם אתה תעיף אותנו". אבל לא אכפת לי מה עובר להם בראש, עכשיו אני מאמין בזאת בכל מאודי" (חילי טרופר עמ' 27). ההודעה מראש לתלמידים שהם יישארו בבית הספר בכל מצב, נתנה להם להבין ש'איש לא מתכוון לוותר עליהם וגם לא לוותר להם'. זה העניק תחושת ביטחון שעל בסיסה התלמיד מצליח להנהיג את עצמו ולעשות את השינוי. המנהל טרופר הצליח להגיע לתלמידים משום שנהג בהם כפי שנהג בילדיו וכך הפך את בית הספר למשפחה. "בדיוק כפי שהילדים הביולוגיים שלנו בבית הם תמיד הילדים שלנו, כך גם הם התלמידים שלנו תמיד" (עמ' 28). המנהל טרופר והצוות נתנו לתלמידים להרגיש שיש להם מקום בטוח בבית הספר. "אנו מנסים לייצר להם לפחות מקום אחד יציב, כזה שאינו רוקד מתחת לרגליהם, לגרום להם להרגיש שיש להם מקום בטוח ויציב" (שם). מאוד הזדהיתי עם הגישה של "אהבה ללא תנאי" משום שבעיניי זו הגישה היחידה שדרכה ניתן ליצור אמון מלא בכל מערכת יחסים. אני עצמי נוקטת כך עם ילדיי. כחלק מהגישה הדגיש המנהל טרופר את הבחירה המתמדת שנשארת תמיד בידי התלמיד. גישה שהשאירה אצל הילדים את הכוח ליצור ולבנות לעצמם את החיים שהם רוצים. "החיים הם מה שעושים מהם, אני אומר לתלמידים בכל שיחת פתיחה... התלמידים זקוקים לנו בכדי שנזרה אור על החלקים אשר כן נמצאים בידיים שלהם. אנחנו צריכים להשמיע את הקול שיהדהד להם את החיים שהם יכולים ליצור לעצמם" (עמ' 165). קשה שלא להבחין באמונה הבלתי נגמרת של המנהל טרופר והצוות החינוכי בילדים "אם יש להם כוחות להחזיק מעמד הרי שעם הכוונה ועזרה יהיו להם הכוחות לעוף ולגדול". באחד הסיפורים המרגשים שבעת קריאתו זלגו מעיניי דמעות, המנהל טרופר מספר על ביקור בית אצל ילד מבית מאוד אלים, האבא היה אלים באופן ברוטלי כלפי הילד, עד שהילד "השתין במכנסיים באמצע הסלון". "לא פעם אנחנו מדברים על הצלקות העמוקות החרוטות בנפשם של תלמידינו. כך נראית צלקת" (עמ' 211). כשאנשי החינוך עורכים ביקור בית ומבינים מאיזה בית הילד מגיע, כל הפרספקטיבה משתנה. "בבוקר למחרת ביקור הבית הזה, כאשר הוא משתולל, מתחשק לי להגיד לו: 'תשתולל, תחיה את החיים, תעשה מה שבא לך'". כמעט רוצה להגיד לו, 'מותר לך, תכעס, תפריע, תמרוד. אין לי תלונה אליך כל עוד אתה חי, כל עוד אתה יוצא מהמיטה, כל עוד אתה מנצח, כל עוד אתה לא מוותר'. התלמיד לא מוותר. הוא מגיע, מצליח בבגרויות, נאחז בחיים, אוהב אותנו ואנחנו אותו" (עמוד 212). המילה מקום לרוב נקשרת אלינו כדבר פיזי-גשמי, כמרחב, כבית, כמבנה פיזי בעל 4 קירות שניתן לגעת בו ולדרוך על קרקעיתו. אך המילה מקום אצל בני האדם נקשרת להיבטים רגשיים מאוד עמוקים. וזה אותו מקום רוחני, מכיל, מקבל ואוהב ללא תנאי. בית שהילד צריך לקבל כדי לגדול בכבוד, כדי לגדול באושר ללא צלקות חרוטות בנפשו. וכך סגרתי מעגל... בסוף המפגש עם כבוד שר התרבות והספורט הענקתי לו את הספר שלי עם הקדשה שלי בחתימת בכתב ידי. לספר קוראים "אב טיפוס - סודות החשיבה המנצחת". הוא מעודד את הילדים ובני הנוער הקוראים להיות ה'אב טיפוס המתמיד והנחוש' ולא 'האב טיפוס המוותר לעצמו'. וכך המסרים הן בספר של המנהל והמחנך השר חילי טרופר והן בספר שלי הם מסרים שיכולים לעודד ילדים להבין שניתן להתגבר על כל מכשול, שהבחירה תמיד נשארת אצל האדם ומשם כוחו.