אם מישהו שאינו מכיר כלל וכלל את הנעשה בישראל ואת מרקם החיים אשר מתקיים בתוכה, היה שומע את תיאוריו של השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, השר הממונה על המשטרה, על המתרחש בארץ האבות, הוא היה מגלה תמונה עכורה אשר מככבים בה אנשי שמאל בוגדניים ואלימים שמכים שוטרים מסכנים ושמסיתים לרצח ראש הממשלה שלהם ובני משפחתו. אך המציאות רחוקה שנות אור מתמונה זו; היא הפוכה.
יש המנסים לצייר סימטריה בין האלימות וההסתה של הימין הישראלי לזו של השמאל הישראלי. אין בכך אלא משום הסתה של הדיון וניסיון להפוך את הקורבן לתוקף ואת התוקף לקורבן, או יותר נכון - לשוות איזושהי הקבלה דומה עלך-מנת להצדיק את איבה ושנאה. אין סימטריה; היא לא קיימת. כל מי שמנסה לייצר אותה זורע הרס ותורם להתרת דם. ההסתה והאלימות מתקיימת בימין באופן גלוי ונרחב, ואילו בשמאל בזעיר אנפין.
הימין איננו אלים חס וחלילה. כל מי שמכליל אותו ומנסה להלחים את המילים 'הסתה', 'נאצה' ו-'אלימות' ל-'ימין' חוטא הוא עצמו בהסתה ועושה עוול לציבור שלם, ערכי, אידאולוגי ומוסרי ומקריב אותו על מזבח הצדקנות. הדיון הוא על שולי השוליים אשר אינם מעידים על הכלל כלל ועיקר. אסור בתכלית האיסור שאף חובש כיפה סרוגה ירגיש עצמו מוכלל יחדיו עם הרוצח המתועב יגאל עמיר אשר שפך את דמו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין. ועדיין, אם נבחן את המציאות עם זכוכית מגדלת, נגלה שלא נשקפת שום סכנה חס ושלום לראש הממשלה בנימין נתניהו.
נכון, יש הסתה מרושעת שמכוונת כלפיו; ונכון, יש לגנות אותה מבוקר ועד ליל; ונכון, אסור שתתקיים, בשום פנים ואופן; ונכון, אין לה מקום בעולם - בשום עולם; ונכון, יש להתייחס אליה בכובד ראש; ונכון, יש להעמיד לדין את הנבלים אשר מבצעים אותה, לזרוק אותם לבית האסורים, להשליך את המפתח אי-שם בלב ים ולתת להם להירקב; אך יצור דומה לעמיר לא יקום מהשמאל.
כולם שווים הרצח הפוליטי הבא, והוא קרוב יותר משאנו מתארים לעצמנו, בין אם יהיה מדובר בעיתונאי ובין אם בפוליטיקאי או במפגין, יגיע ככל הנראה מהימין. לא שאין אנשים מסיתים ואלימים מהשמאל, אך אש הלהבות יותר נרחבת ויותר גבוהה מן העבר השני.
חוץ מאלימות נגד שוטרים, אשר ראויה לכל גינוי, לא חזינו באנשי שמאל מבצעים פעולות אלימות אשר עברו את סף האש הבינונית, אך היינו עדים המומים לכך שמהימין צמחו וקמו טרוריסטים אשר ביצעו פיגועי נקם בערבים; צפינו בגובי תג מחיר, ברצח משפחת דוואבשה, בחתונת השנאה, בברוך גולדשטיין; השתאנו למראה רצח יהודים כמו אמיל גרינצווייג ורבין; וכן, עינינו היו המומות גם לנגד המראות הקשים של מפגינים תומכי נתניהו מכים מפגינים הקוראים להתפטרותו.
שולי הימין שמחו ועלצו למראה מיצג הסעודה האחרונה אשר הוצג בכיכר רבין, אותה כיכר בה בוצע הרצח. סוף-סוף הם יכלו לזעוק בבהלה כי השמאל חפץ לצלוב את נתניהו, והנה גם הצד השני אלים בדיוק כמותם, ואפילו נגד ראש ממשלה. ואם גם השמאל אלים ומסית, אז הכל בסדר, כולם שווים.
אין להשוות את המיצג הלא אלים הזה, להפגנה בה השתתף נתניהו ובה נכתב השם של רבין על ארון קבורה לצד חבל תלייה; אין שום דבר דומה בקריאות להתפטרותו של נתניהו בגין פשעיו בכיכר פריז, לבין קריאות מפורשות לרצח רבין בכיכר ציון, שם נתניהו שילהב את המפגינים.
וזה לא רק נתניהו: גורמי ליכוד שלא מיהרו לגנות את אלימות פעילי הימין בהפגנה בת"א, בחרו לגנות דווקא את המיצג. טובלים ושרץ בידם הצועקים זאב זאב. זה אומר הרבה. לא חסרים אנשי ציבור מהימין הקיצוני אשר דואגים לשפוך דברי בלע, נאצות ושמן על המדורות הרבות אינספור אשר בוערות בכל רחבי הארץ. הדברים מחלחלים מלמעלה למטה; הכתובת מצוירת בדם על הקיר. שוטרים ימשיכו להתעמר במפגינים ולהקיז את דמם, אך ככל הנראה שלא ירצחו אותם; למרבה הצער, לא ניתן להגיד את אותו הדבר על שולי הימין הקיצוני.
