אני מתגעגע לרב ישראל ליפקין מסלנט

אני מתגעגע לגיבור הסיפור "על שלושה שאכלו" של הסופר דוד פרישמן - לרב ישראל ליפקין מסלנט. רב שידע לשבור את כל המוסכמות באומרו לקהל שנאסף בבית הכנסת ביום הכיפורים - "לא להתענות ביום הקדוש והנורא הזה, יום הכיפורים, לקצר בפיוטים, ללכת בחוצות העיר לרוח היום, ואיש את רעהו יושיעו...". מלים אלו נאמרו על-ידי הרב ישראל ליפקין מסלנט בבית הכנסת בעיר וילנה ביום הכיפורים בשנת 1848 - "הוא עלה בתום תפילת שחרית על הבמה עם שני דיינים, הוציא יין ועוגות, וקידש...".

היה זה רב, שהקשיב לקול דרישת מדע הרפואה, בדרישה מהקהל בבית הכנסת לאכול עת מגיפת הכולרה קטלה מסביב חיים כדי ש"הגוף יתחשל ויעמוד מול אימת מגיפת הכולרה". את הסיפור "שלושה שאכלו", הפורס בפני הקוראים את גדלות הנפש של הרב ליפקין מסלנט, פירסם הסופר דוד פרישמן לפני 128 שנים בוורשה בחוברת "אותיות פורחות" בשנת תרנ"ג 1892. הסיפור מבוסס על פרשה אמתית בהחלט, שהתרחשה 44 שנים טרם פרישמן כתב את סיפורו. הסופר ביסס את הסיפור על פרשה כאובה, שהתחוללה בעיר וילנה עת פרצה בה מגיפת הכולרה, שחיי המוני בני אדם נקטלו בה. יום יום ליוו בני הקהילה בווילנה עשרות רבות של יקיריהם לבית העלמין. ביום הכיפורים בשנת תר"ט-1848 עלה על הבמה בבית הכנסת רב צעיר בן 38, היה זה הרב ישראל ליפקין מסלנט, מי ששמו יהיה קשור בעתיד עם תנועת המוסר בליטא. בסיפור מתואר רב זקן ומקובל מאוד על הקהל. באמת ההיסטורית היה זה הרב ישראל ליפקין מסלנט, כאמור, רב צעיר בן 38, שדרש מהקהל שהתאסף בבית הכנסת ביום הכיפורים להקשיב לקול של המדע - לאכול ולשתות ביום הכיפורים. להבנתו, מצוות פיקוח נפש מחייבת לאכול. אסור לצום עת אימת נגיפים, הקוטלים המוני בני אדם, עלולה לקטול גם את חיי יהודי שביקש לקיים מצוות צום. הרב ישראל ליפקין מסלנט הוא מודל של רב חדשני, שדרש מעצמו ומהציבור להילחם כנגד מוסכמות כדי להציל את הציבור מנגיפי המגפה הקוטלת חיים - "על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין - לאכול ולשתות ביום הכיפורים, כי קיפוח נפש דוחה הכל". הסיפור של דוד פרישמן "על שלושה שאכלו" צריך לנווט את חיינו למה שאורב לנו במציאות חיינו כאן ועכשיו. עלינו לקחת לתשומת לבנו את סערת הנפש שפקדה את הרב ישראל ליפקין מסלנט, כשעמד ובכה - "ויש אשר תבואנה דמעותיו להחביא את קולו ולשים מחנק לצווארו. באומרו: אִכְלוּ! אִכְלוּ! השעה צריכה לכך! משום עת לעשו הפרו! - וְחַי בַּהֶם - וְלֹא שֶׁיָּמוּת בַּהֶם". אני מודע למאוויים של יהודים חרדים. אני בן למשפחה, שרבים בה לא עברו יום אחד בחייהם הבוגרים בלי מניין. בית כנסת ותפילה בציבור הוא להם בית ראשון. אני מכבד ציבור שחשוב לו, שלא יעבור יום אחד על ילדיהם ללא לימוד תורה בישיבה בהדרכה ובהנחית רב. אני מקבל בהבנה קושי לקבל גישה האוסרת לימוד תורה המוני בתלמודי תורה ובישיבות, ולהמירה בקפסולות או בלימוד בבתים. ברוח דבריו של הרב ישראל ליפקין מסלנט אני סבור, שעלינו, המוחים נגד שחיתות שלטונית ונגד ראש ממשלה שיש נגדו שלושה כתבי אישום, לחשוב פעם נוספת, האם עלינו לקיים התכנסות המונית בהפגנות, העלולה לגרום להידבקות בנגיפי הקורונה. בימים אלו אנחנו חייבים להעמיד את ערכי קדושת החיים מעל לכל. כמי שהיה ביום שבת בהפגנה, ועמד מסיבות בריאותיות במרחק רב מאוד ממוקדי ההתרחשות, אבל צפה וראה את ההתרחשויות, אני מעלה לדיון את הנושא, האם ההתקהלות ההמונית בהפגנות אינה מסכנת את חיי המשתתפים בהפגנות. למען קדושת החיים עלינו לבחון האם להמשיך בדרך הזו במאבק נגד השחיתות השלטונית.