אור ליום שלישי 8 באפריל 1969, בשעה 3:50 לפנות בוקר, נשמעו בעיר אילת שתי התפוצצויות אדירות שהחרידו את העיר. תושבים רבים נעורו משנתם לשמע רעש והדף ההתפוצצויות האדיר. כמה דקות לאחר מכן נשמעו לסירוגין התפוצצויות נוספות בחלקים השונים של העיר. ההתפוצצות האחרונה אירעה בשעה 4:30 לפנות בוקר. על העיר נורו מכיוון עקבה במשך כ-40 דקות לסירוגין כ-30 "קטיושות", כאשר כל חמש עד עשר דקות נורו מטח של מספר פגזים. הימים ימי חופשת פסח, ערב חג שני של פסח. מאות מבקרים ישראלים ותיירים שהו באותם ימים בעיר הקייט הדרומית.
חלק מהרקטות נפלו במרכז העיר אילת. אחת מהם נפלה ליד מלון "צברה" והשנייה ליד "בנין רסקו" בקצה רחוב לינדי ליד מועדון ויצו. רקטה זו נפלה במגרש חניה של הבית. כתוצאה מכך עלו באש או נפגעו כחמש מכוניות לערך ואולי אף יותר.
רקטה נוספת חדרה לדירת בית בן קומה אחת עם גג רעפים מספר 369 באזור שדרות התמרים, ביתם של משפחת אסתרין. מרסיסי הרקטה נפצעה התינוקת רחלי אסתרין בת 4 חודשים שהוטסה זמן קצר לאחר מכן לבית חולים סורוקה בבאר שבע לטיפול בעינה. רקטה נוספת, נפלה במרכז העיר סמוך מאוד לסופרמרקט בעיר ומהתפוצצות זו נופצו השמשות בכמה בתים בסביבה. רקטות "קטיושה" נוספות נפלו בחלק הצפוני של העיר, חלק בסמוך לבתי מגורים, ורסיסיהם וההדף שנוצר כתוצאה מהתפוצצותן גרמו לפציעתם של כמה תושבים ולנזקים לחלונות, תריסים, שמשות וכיוצא באלה.
זמן קצר לאחר תחילת ירי הקטיושות סובבו בעיר מכוניות ואנשי הג"א וקראו לתושבים לרדת למקלטים. משפחות שלמות רצו מבוהלות משהו טרוטי-עיניים למקלטים הציבוריים כשחלקם לבושים בפיג'מות עטופים בשמיכות ונושאים על ידיהם את ילדיהם.
כתוצאה מירי הקטיושות נפצעו כ-10 איש רובם באורח קל. הם הועברו לבית חולים יוספטל לקבלת טיפול. שמות הפצועים מירי הקטיושות כפי שפורסמו בעיתונות דאז הם: עמוס יעקב בן 47, חוה (אולי אוה) חזן בת 16, כרמלה אברהמי בת 24 מהרצליה, אוולין שער בת 22 מנתניה (נפצעה יחסית קשה), אהרון לינדר בן 57, ישראל רפאל בן 42, י. סלמה, בן 42, יהודה אינדובסקי בן 54, כולם מאילת. מרדכי ריינר בן 30 (השמות והגילאים הם מהעיתונות דאז יתכנו שיבושים בשמות ובגילאים א.א).
חיל-האוויר תוקף מבנה בעקבה בתגובה על ירי הקטיושות הופיעו כשעה קלה לאחר הירי, עם אור ראשון בשמי אילת, מטוסי חיל-האוויר שהפציצו מבנה או מבנים בצד הצפוני של עקבה ממנו, כך על-פי המשוער, נורו הקטיושות. מדובר במבנה בית ספר לבנות או מבנה צבאי. תושבים באילת מספרים כי עלו על גגות הבתים כדי לצפות במטוסי חיל-האוויר. לעבר המטוסים נורתה אש נ"מ ירדנית.
בסביבות השעה 7 בבוקר, שעות ספורות לאחר האירוע, הגיעו לאילת בטיסה, שר הביטחון משה דיין בלווית הרמטכ"ל חיים בר לב ואלוף פיקוד הדרום ישעיהו ("שייקה") גביש וסיירו במקומות שנפגעו. כאשר הגיע שר הביטחון למגרש החניה בו פגעה הרקטה במספר מכוניות, קידמו את פניו רבים מהתושבים והמטיילים שנכחו במקום, בקריאת שמחה והתרגשות. יצוין כי הימים ימי האופוריה והתהילה שלאחר מלחמת ששת הימים, ומשה דיין נחשב אז לגיבור לאומי ממש. לאחר מכן ביקר השר דיין ופמלייתו בבית החולים יוספטל ושוחח עם הפצועים.
העובדה כי הפגזת "הקטיושות" נמשכה במשך כ-40 דקות ונתקלה בשתיקה אילמת מצד השלטונות הירדנים באזור, מצביעה על כך שיתכן שהירי בוצע בתיאום או בשיתוף פעולה כלשהוא עם גורמי שלטון ירדניים או מפקדי צבא באזור. יצוין, כי בשעת ירי הקטיושות שהה המלך חוסין בארצות הברית בביקור מדיני, נפגש עם הנשיא ריצ'רד ניקסון וקיים עימו ועם אחרים שיחות מדיניות. מועלת טענה כי ה"פתח" הפגיז את אילת כדי להזהיר את חוסין שלא ישעה לעצות ולבקשות אמריקניות לנהל שיחות שלום עם ישראל. איני יודע עד כמה טענות אלה מבוססות.
החיים באילת שבו למסלולם למרות ההפגזה, החיים באילת שבו למסלולם ולמחרת ערב חג שני של פסח ובחג פסח עצמו (10.4.1969) אלפי תיירים ומטיילים הציפו את אילת חופיה ומלונותיה. בליל החג, כך מדווחים העיתונים, זכו התושבים "בחוויה אמנותית בלתי נשכחת". האמרגן התל אביבי מרקו תורג'מן גייס בהתנדבות מספר אמני צמרת ובמטוס צבאי שחיל-האוויר העמיד לרשותם הטיסם לאילת להופעה בפני הקהל המקומי שנקרא "מתל אביב לאילת המופגזת-באהבה". בין האמנים שהופיעו: יהורם גאון ועוד. המופע נערך באמפיתיאטרון העירוני. למעלה מ-5,000 הצופים שמילאו את האמפיתיאטרון הודו לאמנים בתשואות.
תושבים מספרים על האירוע העליתי בימים אלה בפוסט בקבוצת פייסבוק אילתית את נושא התקפת הקטיושות על אילת בפסח 1969. התגובות היו רבות. מסתבר כי האירוע חרוט חזק בזיכרונם של רבים מתושבי העיר. "אירוע כזה לא שוכחים בחיים", כותבת אחת התושבות. תושבי אילת מספרים לי כי עד היום נהגי המוניות ותושבים מקומיים קוראים לבניינים ליד ויצ"ו שיכון או בנייני "הקטיושות".
תושבת אילת מספרת: "אני זוכרת היטב את הפגזת הקטיושות בחופשת הפסח. בשכונה שלנו חסרת המקלט דאז, חפרו שוחות אליהן רצנו בעת ההפגזה. את שריקת הקטיושות לא אשכח לעולם! עד היום ישנם זיקוקים ששריקתם מזכירה לי את הצליל הקטיושות".
אם התינוקת שנפגעה מספרת שוחחתי בימים אלה עם עליזה אסתרין שביתה החד קומתי מספר 369 נפגע ישירות מירי הקטיושות וכך היא מספרת לי על אירוע ירי הקטיושות: "זה היה בחג השני של הפסח. היינו ישנים, זה היה בסביבות רבע ל-4 בבוקר, פתאום שמענו פיצוץ. לא הבנו מה קרה ופתאום אנו רואים שאין תקרה, אין כלום מעלינו וכמעט כל הרעפים נפלו על המיטה של התינוקת רחלי. התחלנו לחפש אותה ולהוציא אותה.
היא נפגעה בעיניים, בראש, בגוף ובא איזה שכן הציל אותה לקח אותה מהר לבית חולים. אחר כך בבית חולים אמרו לי שצריך להטיס אותה, אז איך שמשה דיין ירד ב-7 בבוקר מהמטוס באילת לבקר באילת במקומות שנפגעו מהקטיושות, העלו אותי למטוס שהביא אותו והטיסו אותי ואת התינוקת לבית חולים סרוקה בבאר שבע וקיבלו אותי שם מאוד יפה. טיפלו בילדה ממש יפה זו הייתה ילדה ראשונה שלי. היא הייתה בת 4 חודשים.
התקפת הקטיושות הראשונה ב 2 נובמבר 1968 התקפת הקטיושות על אילת בחופשת הפסח באפריל 1969 לא הייתה התקפת ירי "הקטיושות" היחידה על אילת. כחצי שנה קודם לכן במוצאי שבת ב-2 בנובמבר 1968 בין השעות 9:25 לערך עד סביבות השעה 22:00 נורו לעבר העיר מכיוון ירדן 7 פגזי "קטיושות" בקוטר 130 מ"מ. שני פגזים נפלו ליד מלון "סיני" באילת ואחרות נפלו במספר מקומות ברחבי העיר. אחת נפלה מחוץ לעיר.
מהירי נפצעו באורח קל שלושה איש ולאחר שנחבשו במרפאת בית חולים יוספטל שוחררו לבתיהם. לא דווח על נזק לרכוש מירי זה. התקפת הקטיושות ב-2 נובמבר 1968 הייתה למעשה הפעם הראשונה בתולדות אילת שפגזי קטיושה נורים עליה מכיוון ירדן. חוגים ביטחונים ישראלים הודיעו מיד לאחר ירי הקטיושות על אילת בנובמבר 1968 כי הם רואים בחומרה רבה את הירי על אילת. נשמעה טענה כי העובדה שעם התחלת ההפגזה על אילת (בנובמבר 1968) כבו האורות בעקבה ובעיר שררה אפלה מוחלטת מצביעה על כך ששלטונות ירדן ידעו על הפגזת אילת. סביר להניח כי בעקבות התקפות הקטיושות על אילת מכיוון ירדן, נשלחו לשלטונות ירדן מצד ישראל ומצד ארצות הברית אזהרות ובקשות להבהרה.
הואצה הקמת מקלטים בעיר בעקבות ירי הקטיושות על אילת ב-1968 וב-1969 הואצה בצורה משמעותית בנית מקלטים ציבוריים ברחבי העיר לאחר שהתברר כי אין די מקלטים בעיר. בנוסף, הוקמו "קירות מגן" ליד בנייני המגורים ונחפרו שוחות ביטחון (תעלות).
יצוין, כי לאורך שנים קיים הסכם ג'נטלמני בלתי כתוב בין ישראל לירדן, שירדן אחראית למניעת ירי או טרור מעקבה לאילת. הירדנים לאורך השנים עשו מאמץ ונקטו פעולות למניעת ירי על אילת מכיוון עקבה, בחששם מפעולת תגמול ישראלית כנגד נמל עקבה שהוא נמלה היחיד של ירדן ובעל חשיבות כלכלית וביטחונית רבה למדינה זו. ואכן, לאורך שנים היו מקרים ספורים בלבד ונדירים יחסית של ירי קטיושות מעקבה לאילת.
