זוכרים את "על העיוורון" של ז'וז'ה סאראמאגו? כדאי להרהר. הייתה שם שרשרת הדבקה מנהג לנהג, ומאחד למשנהו, לכל האוכלוסייה עד שהכל נכלאו תחת משמר כבד בבית מרפא לחולי נפש ואיבדו את חרותם, ואפילו שם השתלטו העבריינים על הציבור שאיבד מאור עיניו. לבסוף, בעזרת אשת הרופא, ששמרה על שפיותה, האוכלוסייה החלימה. אבל אם יש משהו באזכור "על העיוורון" כי אז עלינו להיזהר שמא אנו בראשית שרשרת ההדבקה המובילה אל הכלא הקולקטיבי.
סאראמאגו לא ידע מדוע הוכו הכל בסנוורים (בעצם המקור הוא תנ"כי). הוא גם לא ידע מדוע כתום הסיוט העיוורון נפסק והחיים חזרו למסלולם. אם ישראל חפצת חיים היא צריכה לקרוא את "על העיוורון" כדי לא לחוות אותו.
היום זעקו תומכיו ברמלה "מוות לשמאלנים", וביבי שנוכח במקום לא ראה ולא שמע (אלא מה? הוא שמע? תמיד אינו רואה ואינו שומע. באיחור אמרו לו שזה מזיק. לפיכך פרסם הודעה כוללנית מתחמקת נגד הסתה ומיד חזר לנושא המדומה האהוב עליו כאילו בהפגנה בבלפור קוראים לרצחו נפש. זה שקר מוחלט).
המפגינים גם לא קוראים להחליף את הליכוד. מתוך כבוד לדמוקרטיה מוסכם כי אם הליכוד ירכיב ממשלה בראשות מי מח"כיו שהוא נקי כפיים אין מניעה שיעמוד בראשה עד לבחירות הבאות בעוד כמעט ארבע שנים (ואפילו בלי רוטציה). האילמות של הליכוד מכעיסה מפני שכל חברי סיעתו יודעים, שביבי מתעתע באומה במאבקו על תקציב, שנועד לאפשר לו לפזר את הממשלה. מכאן גם השעשוע המוזר שלו לראות בנו, המפגינים בדם ליבנו, חייזרים (כששמעתי ששוב הוא יוזם תוספת על חשבון הציבור להוצאות בביתו הפרטי בקיסריה הייתי קרוב לכתוב פוסט במשחק מלים: חייזר מול חזיר, אבל לפי שעה נמנעתי).
בנסיבות אלה חשתי כי ברצוני לחוש חייזר ונסעתי היום לאחיותיי ואחיי המפגינים בבלפור. הייתה רגיעה והמשטרה איפשרה להתקרב לבסטיליה. התחלתי למנות: גדר הטרה-סנטה. דוכנים שחורים לשוטרים. גדר דוקרנית גבוהה החוסמת את הכביש. מאחריה מסך שחור ענק כדי שהמפגינים לא יוכלו לראות אם ביבי מופיע על המרפסת, ואולי כדי שהוא ובני ביתו לא יראו אותנו, כי זה רצונם, כי הם מנותקים.
השאח' הפרסי וניקולא צ'אושסקו ובניטו מוסוליני וחסן נסראללה נחבאו בביתם מעיני הציבור, מי יותר ומי פחות. ביבי הוא הכלוא, לא אנחנו החייזרים החופשיים. חצי נחמה.