שכנים זהו עולם מיוחד במינו, עולם ומלואו. יש הסבורים כי 'טוב שכן קרוב מאח רחוק'. זו חזות השכנות הטובה אל מול השכנה הממררת בהתנהגותה את חיי שכניה. לרוב שכנים לא בוחרים, אלא מקווים, מתפללים ומייחלים שהשכנות תהייה טובה. לפעמים התפילות מתקיימות ולפעמים לא.
יש לנו שכנים לא מי יודע מה, שכנים שמנכיחים את עצמם במגוון דרכים יצירתיות, אוטובוסים מתפוצצים, מסעדות מתרוממות באוויר, 'משחקי' קליעה למטרה, מצפון ומדרום, משחקי השחל סכין ללב, ידה אבן לגולגולת. שיא היצירתיות של השכנים המעודנים בא לידי ביטוי מעת לעת באופנים שונים כמו זחילה במנהרה, שחייה לילית לעבר בתי תינוקות ובלונים צבעוניים מתפוצצים. התפילות שלנו לשכנים טובים לא התקבלו.
השכנה הצפונית במרחב הצר שלנו הייתה בתחילה שכנה סבירה, לא זורקת טיטולים צואיים מהקומה העליונה. לפעמים הייתה אומרת 'שלום' רפוי, בהיחבא, אבל נסבלת בהחלט.
ואז החלה השכנה לחטוף דגלים צהובים על הראש. השכנה עברה תהליך מהיר של דיאטה רצחנית, כל חלק שומן שהסירה עיבתה אנורקסי צמא חלקיה, בתחילה נעמה לה הדיאטה הרצחנית, עד כי הבחינה שידיה ניטלו ממנה, ליבה נעקר ממנה והיא השכנה הנסבלת הפכה להיות סיעודית התלויה בחסדי האיש והמצנפת.
השכנה הנסבלת הפכה לצרה צרורה, את השכנה המקורית שילחה בבושת פנים ותפסה את מקומה. השכנה החדשה אינה רק בלתי נסבלת בעליל, אינה רק גסת רוח המהלכת אימים, היא גם מציקה סדרתית, משגרת מהמרפסת לסלון שלנו ברזלים עם הפתעות, חופרת בלי בושה מתחת לגינה שלנו, ובעיקר מלהגת איומים ועוד איומים. לפני 14 שנה השתלטה השכנה הבלתי נסבלת גם על המקלט ומאז לא יוצאת משם.
מזמן לזמן כשהמצב עם השכנה הופך לבלתי אפשרי בעליל, השכנה המנומסת מבהירה לה באמצעים שונים כי היא חוצה את הקו האדום ועליה לחזור לממדיה הטבעיים. השכנה הנסבלת והסיעודית מביטה חסרת אונים במי שגרשה אותה והשתלטה ללא מעצורים על כל ביתה, מדממת וחסרת אונים בשולי הדרך, היא עדיין הוזה ומפנטזת שהדירה הרשומה על שמה בטאבו היא שלה.
עד ליום הזה, היום בו הבהירה השכנה הבלתי נסבלת והרעה שהכל שלה. שברה את הכלים כשהעלתה בלהבות את העיר שהייתה סמל לחופש ולקדמה.
לבנון גוססת לאט ובבטחה, בימי הגדר הטובה היה עם מי לדבר, היום השכנים מדברים בטילים ובפצצות, לבנון נכבשה על-ידי הזרוע הארוכה של אירן, החיזבאללה הוא השולט, הוא הממיט אסון על אזרחי לבנון. הקהילייה הבינלאומית דוממת, עומדת בשוויון נפש אל מול האזרחים הרעבים, אזרחים שגנבו להם את המדינה. השכנה מדינת ישראל שלבנון של היום מגדרת כאויבת, הושיטה יד לעזרה, לסעד, לחמלה על האזרחים החטופים המשלמים את מחיר הכיבוש האירני ושלטון האימה והפחד של החיזבאללה.
נכון נהגה מדינת ישראל אשר הייתה הראשונה להציע סיוע. אזרחי לבנון דוכאו באגרוף ברזל, בעקרבים ובשוטים על-ידי הטרוריסטים, כעת הם זקוקים לחמלה, אל מול הרוע והאכזריות שנוקט נגדם שלטון הרוע. העם הלבנוני איבד את מדינתו, הייאוש מנת חלקם, התקוממות עממית אינה נראית באופק, נתפלל להסתלקות השכן הכובש הרע הזה, אולי הפעם תפילתנו תתקבל.
