ביום שישי האחרון, יז באב, התבשרנו על פטירתו של הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ - הוא שינה את שמו לאבן-ישראל בעקבות המלצה של רבו הרבי מליובאווייטש) בגיל 83. הרב שטיינזלץ הוא מחבר ספרי הגות יהודית וביאורים בפרט לתלמוד ולחסידות. חתן פרס ישראל, זוכה עיטור נשיא המדינה ואות יקיר ירושלים. בשנת 1988 הגדיר המגזין טיים את הרב "כידען של פעם באלף שנה". ממשלות צרפת ואיטליה העניקו לו מדליות של כבוד. והוא נולד בכלל כילד למשפחה חילונית ומצא בנערותו את התורה ואת חב"ד, ומשם הכל היסטוריה.
כתלמיד בבית ספר ממלכתי דתי אפלמן, נחשפתי למסכת פסחים של שטיינזלץ - זו גמרא מנוקדת, מפוסקת ומחולקת לפסקאות. בנוסף לפירושים הרגילים של רש"י ותוספות, הנגיש לי הרב את שפת הארמית הלא פשוטה בתוספת מבואות, הסברים וביוגרפיות, ולמען האמת, עד היום אני מעדיף ללמוד בגמרא של שטיינזלץ. משהו שנשאר לי מהחינוך הממלכתי דתי של פעם. שנים לאחר מכן כשלמדתי יחד עם אחי ומורי גמרא, היה הוא זה שהחזיק את הגמרא הרגילה של "דפוס וילנא" ואני הגעתי עם גמרא של שטיינזלץ. בשבת האחרונה זכיתי לסיים את מסכת ראש השנה. התחלתי ללמוד ככה לבד, לפני כעשר שנים עת קבעתי לי תאריכי יעד לסיום - ימי האזכרה של אימי ושל חמי ז"ל. שנים לאחר מכן נפטר אבי ז"ל בתווך שבין שתי האזכרות - בחודש סיון, מה שיצר לי בעיה של איך להנציח גם את האזכרה שלו בסיום מסכת. ובכל התשע שנים האחרונות שבהם סיימתי מסכתות, אלו היו המסכתות של הרב עדין שטיינזלץ.
ההנגשה שלו עבורי ועבור אלפי נערים עם כיפות קטנות, עלתה לו בלא מעט התנגדויות מגופים חרדים שלא אהבו את השינוי בצורת הדף. זה התחיל מזה ומשם גלש למקומות רחוקים ולא נכונים. הרב עצמו יצא בהודעה בה התנצל מול רבני העדה החרדית, ואף הבטיח למי שיחזיר את ספריו את מלוא כספו. שיעור קטן בענווה.
הרב שטיינזלץ קיבל את הביקורת, ובהוצאות אחרות חזר לגרסת הדף המקורי. לימים אמר "חלק מזה (מהביקורת) נבע ממקורות לא טהורים. תראה, כאשר מישהו גדל והתחנך בתוך העולם החרדי אז מכירים אותו ומתייחסים אליו אחרת. אבל כשבא מישהו שהוא לגבי רבים זר, חושדים בו. זה היה גם חלק מסוים מהמערכה נגד חב"ד".
בשבת האחרונה החליטו זוג מקסים שאת הגמרא הבאה שאותה אלמד הם יתרמו. אני ביקשתי את מסכת מכות של שטיינזלץ והם סברו שאולי אעבור לגמרא השנייה מסוג שוטנשטיין. כמה ימים לאחר הדיון הזה קיבלנו את התשובה. הודעת הפטירה קבעה - את הגמרא הבאה אלמד בגמרא עם פירוש שטיינזלץ.
ועם היותו גדול בתורה ידע להעביר מסר גם בחיוך. פעם, כשהשתתף באירוע גדול הודה למנחה ואמר "אני מודה לרב שהזמין אותי ולא האריך בהספד שנשא עליי כאן בטרם הציג אותי בפניכם. אבל אני מבטיח לו, עוד יהיה זמן שבו יוכל להספיד אותי. לא עתה. יש לי עוד תוכניות רבות". בראיון שנערך עימו לפני מספר שנים הוא טען שלימודי הגמרא אינם מתאימים לכל אחד, וקבע שאולי יש לצמצם קצת בלימודי הגמרא בישיבות לטובת לימודי הלכה מעשית או לימודי הרמב"ם. לעומת זאת המליץ להרחיב את לימודי הגמרא בבתי ספר החילוניים. הוא אמר "אחד החסרונות של מדינת ישראל שכולם למדו רק תנ"ך, והבעיה עם תנ"ך היא שכל אחד שלומד אותו חושב שהוא נביא קטן. לכן אי-אפשר לנהל שיחה בישראל. כל אחד חושב שהוא אומר לך מה האמת. הם (החילוניים) לא לומדים שום מקצוע שמלמד אותם לנהל שיחה עניינית".
והוסיף "אנחנו כישראלים הדבר הראשון שיש לנו זה שוויץ. עכשיו צריך לכסות במשהו את השוויץ הזה, את ה-אני. אני חכם אני אמיץ אני גיבור. אני זה ואני זה. ואיך אני מוכיח שאני חכם? על-ידי שאני לא הולך לבית הכנסת".
לסיום הנה קטע קצר מתוך ראיון שנערך עם הרב שטיינזלץ מראיין - לסיום איך הרב היה רוצה שהפעילות שלו, מפעל פירוש התלמוד ומפעלים אחרים תיזכר בעתיד?
הרב שטיינזלץ - אני לא חשבתי מעולם מה יהיה כתוב על המצבה שלי, זה לא כל כך מעסיק אותי. אבל כן מעסיק אותי מה ייזכר. עשיתי משהו, אבל לא עשיתי מספיק, לא עשיתי אפילו מקצת הדברים שרציתי לעשות. כתבתי כך וכך ספרים, יפה מאוד. נתתי כך וכך הרצאות, יפה מאוד. כתבתי מאמרים כחול אשר על שפת הים. זה לא מספיק. מה הייתי רוצה לעשות? הייתי רוצה להשאיר עץ קטן שיצמח.
אספר לכם סיפור אחרון. בגינה שלי שתלתי לפני שנים שני ברושים. אחד נגנב והשני היה ברוש קטן והראש שלו נקטם. פשוט ריחמתי עליו, לקחתי את הראש והצמדתי אותו בנייר דבק לגדם שעוד היה טרי. לא עשיתי עוד שום דבר, נתתי לו לצמוח, קיוויתי שהשבר יתאחה. כיום הברוש הזה הוא כמעט שלושה מטרים בגובה, עץ אדיר!
זה מה שהייתי רוצה לעשות, לשתול ברוש קטן, אפילו קצת קצוץ, שיגדל ויהיה לעץ גדול".
אני חושב שאין סיפור אחר מלתאר את מה שאני רוצה להשאיר אחריי. לו יהי.
