זוהי פניה פומבית לראשי מערכת אכיפת החוק. כראשי מערכת אכיפת החוק אני מצפה שתעיינו בדברי להלן ותשקלו מהלכים לאורם. הנושא הוא ליאת בן ארי ועבירת הבנייה, באשר החלטה שלא להעמידה לדין פלילי תהיה בכיה לדורות. נציין שעצם הבקשה עליה פורסם להלבין את עבירה הבנייה בבית שבבעלות חלקית של עו"ד ליאת בן ארי, על-פי תיקון 117, היא הודאה בקיום העבירה, לכאורה, והודאת בעל דין כמאה עדים היא דומה.
אני מבקש להתבסס על קטעים מנוהל הפרקליטות אשר עודכן לאחרונה בשנה שעברה, נוהל המסדיר סגירת התיקים מוחסר עניין לציבור או כפי שנקרא היום
"נסיבות המקרה אינן מתאימות לפתיחת חקירה או העמדה לדין". הציר סביבו נסוב הנוהל הוא בג"ץ 935/89 גנור נגד היועץ המשפטי לממשלה, ומתוכו השיקול המרכזי לסגירת תיק מהעילה לעיל היא:
"התועלת שתצמח לערכים ולעקרונות שהמשפט הפלילי מגן עליהם, אם החשוד יועמד לדין, אינה שקולה כנגד הנזק שייגרם לערכים אלה, אם החשוד יעמוד לדין". וכבר לפי הניסוח המאד פשוט וברור הזה אנו מסיקים בוודאות שההחלטה היא אינדיבידואלית, ויהיו נסיבות בהן ראובן יעמוד לדין, ועל אותה עבירה שמעון לא יעמוד לדין על-אף הפגיעה במראית פני הצדק שבדבר. את היבטי השוויון אפשר אז להפעיל ביתר שאת בשיקולי העונש היה והאדם מורשע הנימוקים יפורטו להלן, אך המכריע שבהם הוא הפגיעה במערכת אכיפת החוק.
כאשר המשנה לפרקליט המדינה לא עומדת לדין על עבירה פלילית לכאורה, אנו גורמים שיבוש לשנים בבתי המשפט. שופטים ייאלצו לזכות נאשמים בעבירות תכנון ובניה ועבירות אחרות, בין אם המקרים יהיו דומים אם לאו. אין כל מקום לעצימת עין בעבירות קלות כחמורות של בכירי אכיפת החוק. הם יודעים ש-100 עיניים פקוחות עליהם, יש להם ידע נרחב איך לפעול כחוק, ועל כל מעידה הם חייבים לשלם וביוקר.
הנימוקים בפרטים להעמדה לדין במקרה זה הם:
1. עבירה מתמשכת, אשר הימשכותה גם פוטרת, לכאורה, את העובר עליה מהיטלי השבחה, והסיבה אולי שלא תוקנה על אתר באמצעות תיקון 117 הייתה ניסיון לכאורה להתחמק ממחויבות לתשלומי מס בעת מימוש הנכס או תשלומי מס בפועל.
2. ניסיון ההסתרה הפומבי של קשר הבעלות של ליאת בן ארי לנכס, והשימוש בדוברות של משרד המשפטים לשם כך.
3. נפגע העבירה במקרה שלנו הוא הציבור, וכאשר לא פחות ולא יותר המשנה לפרקליט המדינה מסתבכת ומסבכת עצמה ואת הפרקליטות (נוסף על החשד עצמו) עם הודעות מפוקפקות מהדובר של משרד המשפטים, וכאשר עבירות הבנייה הוגדרו על-ידי בית המשפט העליון כ"מכת מדינה" (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה- אונו), כל מצב של אי-נקיטת הליכים, יהווה זריית חול בעיני הציבור, יקעקע את יכולתם המוסרית והחוקית של בתי המשפט להרשיע בעבירת בניה, ומכת המדינה הזו תהפוך למכת מדינה כפולה ומשולשת.
4. ההתנהגות הזו וההרגשה של COVER UP אשר כבר נובעים בעיני מתגובתה המתחמקת ומתחסדת של עו"ד בן ארי, בתוספת החלטה שלא להעמיד לדין, יהוו עדות (נוספת לטעמי) לחטא הגאווה שחוטאת פרקליטות המדינה, בגישת אני ואפסי עו"ד אשר לטעמי פשתה בה, היא זו שגרמה לתפירת התיק לד"ר מנדלבליט אשר חולץ ממנו סופית, בעור שיניו, רק בשבועות האחרונים.
5. חוסר המעש של הד"ר מנדלבליט. בעיקר התופעות שגרמו לחקירותיו המיותרות וההזויות, נתנה רוח גבית נוספת לאותו חטא גאווה וחיזקה את הרגשת
אני ואפסי עו"ד של צמרת הפרקליטות וככל שתהיה כאן סלחנות או עצימת עיניים, כולנו נצטער.
