התקשורת מלאה בסיפורים על עסקים שנסגרו בעקבות מהלומת הסְגרים שכפתה על המשק מגיפת הקורונה. הסיפור הבנאלי והשכיח מתחיל במילים: "כבר 20, 30 או 40 שנה משפחתנו מתפרנסת מהעסק, בא הסגר והרס לנו את הפרנסה והמורשת". אף-על-פי שהסיפור שכיח מאוד בתקופה הנוכחית, מלמדת בחינת הענף בשנים קודמות שהוא אינו מספר את הסיפור כולו. הסיפור השלם קשור בשאלות שלרוב אינן נשאלות או נבחנות כהלכה וכשהן נבדקות, התשובות להן חלקיות, מתחמקות או לא ממש רלוונטיות לבעיות היסוד. בהוויית המאבקים הפוליטיים העכשוויים נוספת לכך גם העובדה שזו הזדמנות לרבים לדוג במים עכורים. כלומר, לתלות את קולר המציאות בממשלה או להסתיר את העובדה שעסקיהם עמדו על סף כשלון גם ללא משבר הקורונה.
עסקים קמים ונופלים בהשפעת 4 משתנים עיקריים: אופיו, כישוריו, ומניעיו של היזם והמייסד. התאמתו של העסק לשוק בקרות אירוע המבחן לשרידותו, צפיית איום עתידי והיערכות נפשית וכלכלית לקראתו. יכולותיו של היזם והמיסד או היורש, להשתחרר משיגרה ישנה, לפצח את ההוויה החדשה ולבצע בעסק שינויים המתחייבים מאופי המשבר - תכונות שתבאנה ליצירת מודל כלכלי-עסקי חדש.
המפתח לעמידה במשבר הוא, אפוא, בהבנת השינויים וסיבותיהם, בהסתגלות ובהכנה כלכלית מוקדמת. המגזר העצמאי של עסקים קטנים ובינוניים - מזון, תרבות, בידור, תחבורה, ספורט, רפואה פרטית, מסעדנות, ובילוי באתרים מרובי מבקרים (ים, בריכה, הפגנות, מרכזי טקסים דתיים ועוד) - עתיד להשתנות באופן מהותי ומקיף.
מתוך העובדה שבישראל נסגרים בכל שנה למעלה מ-40 אלף עסקים קטנים לעומת כ-60-50 חדשים שנפתחים, ומתוך הנתון המדהים כשלעצמו שעסק פרטי במגזר זה מתקיים בממוצע רק כ-5 שנים
1, ניתן להסיק
שהרמה הממוצעת של הניהול העסקי במגזר העצמאי ירודה. מרבית העצמאיים, אך בפירוש לא כולם, אינם מבינים את אופיו השלם של העיסוק ואינם מתאימים או מוכשרים לניהול עסקים
2. כאשר עסקים מגיעים למשבר מהסוג שמחוללת הקורונה - הפסקת פעילות חדה לפרק זמן של חודשים אחדים לפחות - עשרות אלפים מהם צפויים להגיע לפשיטת רגל. זאת מבלי שיוכלו למנוע את הדבר שאינו תוצאת מחדלי הממשלה, שמופקדת גם על הטיפול במשבר הרפואי כבעיה של כלל ציבור האזרחים.
העסקים הגדולים והמתקדמים טכנולוגית ועסקית, מתמודדים בראש וראשונה מול המשק העולמי וכמעט תמיד מול יריבים גדולים, מנוסים, חזקים, מפותחים ואגרסיביים כמותם. עסקים אלה חשופים ללחצים, תנודות ומשברים לא רק בהשפעת הנעשה במשק המקומי, אלא בעיקר על-רקע התהפוכות בשוק העולמי, ובבואם להתמודד מול תנודות חריפות מהירות ועוצמתיות, מוכנותם גבוהה בסדרי גודל בהשוואה למשק העצמאי המקומי. במגזר העסקים הגדולים, הניהול נתון בידי קבוצות מומחים מדיסציפלינות מגוונות, הידע הזמין עדכני וממצה והניסיון המגבה אותם רב; זו איננה "הרפתקה" אישית או משפחתית הנסמכת על אינסטינקט או הימור גרידא.
יש לציין שחרף האמור לעיל, למגזר העצמאי חשיבות רבה במשק הלאומי, משום שהוא אחד המחוללים המובהקים של ייצור מקומות עבודה. שוק זה מעסיק כ-500 אלף עובדים
3, בכ-100 אלף עסקים. משבר ענפי כולל בענף משקי זה, פוגע באוכלוסייה גדולה ומחולל נזק כלכלי שנתי של כ-20 מיליארד דולר תוצר
4. בה בעת, רמות השכר שהוא מפיק לעובדיו, נמוכות יחסית בהשוואה למגזר ההי-טק, התעשיה הכבדה או השירותים הלאומיים, כשמרבית החריגות מכלל זה הן בתחום "השחור" או "האפור", שרבה בו תופעת העלמות מס. חוסנו ויכולתו של המגזר לשרוד גלי צונאמי כלכליים, הינם קריטיים למשק כולו, אך כפי שראינו הם אינם משוכללים ואינם מספקים.
היערכות חדשה מכאן מתבקשת
מסקנה ממלכתית קריטית: העולם בו אנו חיים משתנה בקצב מואץ ושינויים מהירים מחוללים רעידות אדמה עסקיות וכלכליות - מהן במגמה של גידול וצמיחה, ואחרים במגמה של צימצום, דעיכה או מפולת. המשק הישראלי קטן יחסית ואינו משפיע על המשק העולמי, אולם מושפע ממנו מאוד. מגזר העסקים הקטנים-בינוניים העצמאי, המכוון ובנוי בעיקר לפעילות בשוק המקומי, מושפע הן ממשברים מקומיים והן ממשברים חיצוניים, ואירועי הקורונה מוכיחים זאת היטב. לפיכך,
חייב משק זה בהיערכות חדשה ושונה, וההיחלצות מהמשבר הנוכחי היא הזדמנות-פז לחוללו. מנקודת ראות זו, הגיוני וטבעי שהממשלה תתמוך בכך ותשתתף בעיצוב מבנהו, איכותו, וכללי המשחק שישררו בו, כשהיא מטמיעה בדברים את חזונה השיקומי ארוך הטווח למשק כולו; כיום לאור ההסכם עם איחוד האמירויות, במיוחד.
אף-על-פי-כן, איננו רואים כבר שנים יוזמות ממשלתיות מרחיקות לכת לשינוי ומה שיש בעיקרו הוא תחזוקת הקיים. זו אחת הסיבות
שהמגזר מוכה בעת משברים, והוכה קשות גם עתה, במשבר הקורונה. אינני בא לפטור בכך את המגזר מאחריותו למצב שנוצר. הוא אחראי לשרידותו לפחות כמו הממשלה. כמגזר של יזמים ובעלי-שליטה, עליו להיות מודע לאחריותו לשרידות עסקיו ולגלוי יוזמות גם בתחום זה. הממשלה היא גורם מסייע ומנגיש, אבל בשום אופן לא נושאת באחריות העל, אלא אם מדובר
בשינויי מדיניות ממשלתית כוללת הנובעים מבחירה חופשית. עצמאיים רבים, מתעלמים משיקולים אלה, ומשתתפים כיום בהפגנות פוליטיות נגד הממשלה. בראיונות תקשורתיים הקשורים להפגנות או מסקרים אותן, הם משלמים מס שפתיים בוטה שנועד לבדל את מחאתם וטיעוניהם העסקיים מהביקורות הפוליטיות של יוזמי ההפגנות והאופוזיציה. לדעתי הם שוגים בכך שגיאה גסה. קידום עניינם קשור קשר הדוק ברצון טוב משני הצדדים ובשיתופי פעולה ביניהם. השתתפות בהפגנה נגד הממשלה רק בכדי לקבל כיסוי עיתונאי מוגבר, מפני שיש בה 3000 משתתפים יותר או פחות, בראיה הכוללת של היקף הצרכים הענפיים ודחיפות העניין, מזיקה יותר משהיא מועילה. אין ספק שהממשלה מבינה את הצורך לשקם את המגזר הפרטי העצמאי. אולם היא לא תוכל לעשות זאת ללא שותפות עם נציגויות אותנטיות ורציניות של המגזר, שתרתמנה למאמץ השיקומי ולא רק לתביעות כספיות, שהן בבחינת "שנור". רצון טוב ושותפות אינטרסים יכולים לסייע ולדרבן מהלכים וכל מה שמחבל הוא מעשה חלם שפועל לרעת האינטרסים האמיתיים שלהם.
בין בעלי העסקים יש בוודאי מי שלא ישרדו את הגל הנוכחי. יש גם מי שמשלים עצמם שכולם יחזרו לפעול כפי שנהגו לפני עידן הקורונה. להערכתי, המשק יעבור שינויים רבים וככל שהעצמאיים ישלבו בתהליך זה ידיים עם הממשלה,
יקטנו נזקיהם. הרפורמה המתבקשת תתבצע סביב שלושה מבחנים מרכזיים: א.
חוסן כלכלי וניהולי ושרידות. ב. מנגנוני הגנה מפני משברים (ומִישברים), כאלה שחסרו לו מאוד במשבר הנוכחי. ג.
רמת שכר ופילוג שכר, שיקבעו את רמת ואיכות העובדים במגזר ויבססו את קיום רשתות הביטחון. מי שבונה על הסיכוי שהמדינה לבדה תהיה
בלם הזעזועים של המגזר במשבר הנוכחי או במשבר עתידי - טועה. שום שליפה מהמותן בדיעבד אינה פתרון ראלי. עיצובו מחדש של המגזר בכללים עדכניים ובלקחים מעשיים מהמשבר הנוכחי - בראש וראשונה הכנת מנגנוני התאמה, ספיגה ועזרה הדדית - עומדת על הפרק וחייבת להתחיל כבר בעתיד הקרוב. ישראל איננה אירופה. אפשר שנוח לשרלטנים ואוטופיסטים חסרי תקנה, להציע פתרונות אירופיים למציאות ותרבות שונות בתכלית. אולם,
אוי למגזר אם ישאיר את כל המלאכה לממשלה לבדה או לאוטופיסטים בחברה הישראלית, שמעולם לא ניהלו עסק ולא עמדו במבחנו של משבר מבני.